כלי נגינה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חצוצרה (נקראת גם "טרומפטה" או "חֲצוֹצֶרֶת") היא כלי נגינה ממשפחת כלי הנשיפה ממתכת. מנעדה של החצוצרה היא השנייה בגובהה במשפחת כלי הנשיפה ממתכת (במקום הראשון קרן יער). אדם המנגן בחצוצרה נקרא חצוצרן או נגן חצוצרה או מחצצר.
![]() | |
סיווג | אירופוניים |
---|---|
קבוצה | כלי נשיפה |
נגנים | חצוצרנים |
מנעד | |
![]() |
החצוצרה הנפוצה ביותר כיום היא החצוצרה בסי במול (Bb): התו שנקרא כדו אמצעי נשמע כסי במול, הפרש של טון. אך יש סוגים רבים אחרים של חצוצרות במשפחת כלי הנגינה הזאת.
בימינו החצוצרה משתתפת כמעט בכל סוגי המוזיקה, ממוזיקה קלאסית, דרך ג'אז, מוזיקת עולם, סקא, פאנק, בלוז ועד פופ.
החומר ממנו עשויות כיום רוב החצוצרות הוא פליז (סגסוגת מהמתכות נחושת ואבץ), הוא מעוקל בצורה ספירלית כאשר הפיה בקו ישר לפעמון. צינור החצוצרה הוא גלילי ודק בתחילתו קרוב לחיבור לפיה, ומתרחב לקראת סופו. אורכו כמטר וחצי.
החצוצרה מחולקת למספר חלקים מרכזיים:
לחצוצרה אפשר להוסיף תוספות שיגרמו לצליל אחר ומעניין.
בחצוצרה נפוץ מאוד השימוש בעמעמים שונים (אנגלית: mute, איטלקית: sordina) אשר מוצמדים אל תוך פעמון החצוצרה, מנמיכים את עוצמתה ויוצרים גוון צליל מיוחד. בנוסף ישנן יצירות מעטות בהן שמים פיסת בד או כובע על הפעמון, מה שנותן אפקט דומה לשל העמעם אך צליל יותר רך ונעים לאוזן.
ראשיתה של החצוצרה בעת העתיקה. בימי עם ישראל במדבר נצטווה משה על עשיית שתי חצוצרות כסף לצורך עבודת המשכן (במדבר י'). כלי נגינה דומים לחצוצרה נוצרו גם במצרים העתיקה ובממלכות המזרח פרס, טיבט, ביזנטיון, מונגוליה ועוד. החצוצרה שימשה אז לתהלוכות צבאיות ולטקסים חגיגיים אחרים.
בתקופת הבארוק זכתה החצוצרה להתפתחות גדולה (ראו: חצוצרת בארוק). בימיהם של באך והנדל היו באירופה נגני חצוצרה מעולים, שהיו מסוגלים לנגן מוזיקה מסובכת רק באמצעות שליטה בטכניקת הלחץ של שפתיהם ושימוש בחצוצרות ארוכות יותר. מסורת גדולה זו שקעה, ובסוף המאה ה-18 הופיע תחליף לחצוצרה הארוכה בדמות החצוצרה הקצרה המצוידת בשסתומים. בתזמורת הסימפונית המודרנית משתמשים בדרך כלל בשתים או שלוש חצוצרות. החצוצרה היא לרוב כלי הסופרן הגבוה ביותר בקבוצת כלי הנשיפה ממתכת.
קיימים סוגים רבים של חצוצרות בכווני צליל שונים, לשימוש בעיקר במוזיקה קלאסית. לדוגמה: חצוצרה בדו, ברה/מי במול, חצוצרת פיקולו בסי במול/לה וסול, חצוצרת באס בפה ובסי במול ועוד.
כלים נוספים אשר כמעט זהים לחצוצרה הם הקורנט (Cornet), שלמעשה קדם לחצוצרה המודרנית, והפלוגלהורן (Flugelhorn), שניהם בעלי צלילים רכים ומעודנים יותר. ישנם כמו כן מספר פיתוחים ווריאציות מיוחדות של החצוצרה (הרגילה) למשל:
מאז תחילת השימוש בחצוצרה, שימושה המרכזי היה בתרועות. צלילה החד והחזק של החצוצרה מתאים לכל סוגי התרועות. הנה מספר דוגמאות לתרועות נפוצות כיום:
גם כיום יש שימוש רב בתרועות חצוצרה בצבאות ברחבי העולם, וכמו כן גם בצה"ל.
הפקת צליל בחצוצרה נעשית על ידי נשיפה לתוך הפיה. יש סוגים שונים של צלילים שנגרמים בצורות שונות:
בחצוצרה ישנם 3 שסתומי בוכנה המאפשרים 7 שילובי לחיצה ומביאים לשינוי בגובה הצליל. כמו כן, גובהו של הצליל משתנה בהתאם למתח שפתיו (אמבושיור) ואופן נשיפתו של הנגן. הצליל הנמוך ביותר שאפשר לנגן בחצוצרת סי במול הנפוצה הוא פה דיאז (#F)(מצלצל מי) הראשון מתחת לדו האמצעי. כמו כן ניתן להגיע לתו נמוך יותר על ידי השפתיים, טכניקה זאת נקראת over-tons ומשמשת בעיקר בג'אז ובמוזיקה מודרנית. בחצוצרה אין מגבלה לתו הגבוה ביותר. על ידי מתיחת השפתיים וחוזק הנשיפה ניתן להגיע לצלילים גבוהים מאוד, תכונה זו ניכרת בכל כלי המתכת. רוב החצוצרנים לא מצליחים לעלות לצליל גבוה יותר מהתו דו באוקטבה הרביעית. יש חצוצרות בעלות כפתור נוסף הנקרא "אוקטבה", המעלה את הצליל באוקטבה (שישה טונים) וכך מקל על חצוצרנים להגיע לצלילים גבוהים.
את החצוצרה מחזיקים בעזרת שתי הידיים.
צירופי לחיצות שונות על השסתומים גורמים להפקת צלילים שונים. כל לחיצה על שסתום, "מאריכה" את אורך הצינור בו עובר האוויר. ככל שהצינור ארוך יותר, כך הצליל ישמע נמוך יותר. (לכן בטובה שאורך צינורותיה ארוך, הצליל נמוך, ובפיקולו הצליל גבוה מאוד). לחיצה על השסתום הראשון (הקרוב למחצצר) בחצוצרת סי במול, תאריך את הצינור כך שהצליל יונמך בטון שלם. השסתום השני- הארכה שתנמיך את הצליל בחצי טון, והשסתום השלישי- הארכה שתנמיך את הצליל בטון וחצי.
כך, אם ננגן סול אמצעי, ונלחץ על השסתום הראשון, נקבל את הצליל הנמוך בטון שלם מסול- פה. אם נלחץ גם על השסתום הראשון וגם על השני, נקבל צליל הנמוך בטון וחצי מסול- מי. אם נוסיף ללחיצה גם את השסתום השלישי, נקבל צליל הנמוך בשלושה טונים (טריטון) מסול- דו דיאז/רה במול.
בעמודה הראשונה של הטבלה מופיע התו, בעמודה השנייה מוצג הצירוף הנדרש ובעמודה השלישית מוצג צירוף אלטרנטיבי. 1 מסמן את הכפתור הראשון מכיוון הפיה, 2 מסמן את הכפתור השני, 3 מסמן את הכפתור השלישי ו-0 מסמן לא ללחוץ על שום כפתור. צירופי מספרים מורים ללחוץ על מספר כפתורים בו זמנית. למשל - 1–3 מסמן לחיצה על הכפתור השלישי ועל הכפתור הראשון. הטבלה מסודרת לפי גובה התו ומתחילה בתו הנמוך ביותר בחצוצרת סי במול - פה דיאז (#F).
שימו לב שתוים מסוימים יכולים להיקרא בשני שמות, למשל - מי במול (Eb) יכול להקרא גם רה דיאז (#D) ופה דיאז (#F) יכול להקרא גם סול במול (Gb). לצורך נוחות בטבלה כתוב רק שם אחד לכל תו.
תו מוזיקלי | אצבוע חצוצרת סי במול (Bb) | אצבוע חצוצרת סי במול (Bb) אלטרנטיבי |
פה דיאז (#F) | 1-2-3 | אין |
סול (G) | 1-3 | 0 |
סול דיאז (#G) | 2-3 | אין |
לה (A) | 1-2 | 3 |
סי במול (Bb) | 1 | אין |
סי (B) | 2 | אין |
דו אמצעי (C) | 0 | אין |
דו דיאז (#C) | 1-2-3 | אין |
רה (D) | 1-3 | אין |
מי במול (Eb) | 2-3 | אין |
מי (E) | 1-2 | 3 |
פה (F) | 1 | אין |
פה דיאז (#F) | 2 | 1-2-3 |
סול (G) | 0 | 1-3 |
סול דיאז (#G) | 2-3 | אין |
לה (A) | 1-2 | 3 |
סי במול (Bb) | 1 | 1-2-3 |
סי (B) | 2 | 1-3 |
דו (C) | 0 | 2-3 |
דו דיאז (#C) | 1-2 | 1-2-3, 3 |
רה (D) | 1 | 1-3 |
מי במול (Eb) | 2 | 2-3 |
מי (E) | 0 | 1-2, 3, 1-2-3 |
פה (F) | 1 | 1-3 |
פה דיאז (#F) | 2 | 1-2-3, 2-3 |
סול (G) | 0 | 1-3, 3, 1-2 |
סול דיאז (#G) | 2-3 | 1, 1-2-3 |
לה (A) | 1-2 | 3, 1-3, 2 |
סי במול (Bb) | 1 | 1-2-3, 0, 2-3 |
סי (B) | 2 | 1-3, 3, 2-3 |
דו גבוה (C) | 0 | 1, 1-2-3, 2-3 |
דו דיאז (#C) | 1-2 | 2 |
רה (D) | 1 | 0, 1-3 |
מי במול (Eb) | 2 | 2-3 |
מי (E) | 0 | 1-2, 3 |
פה (F) | 1 | 1-3 |
פה דיאז (#F) | 2 | 1-2-3 |
סול (G) | 0 | 1-3 |
סול דיאז (#G) | 2-3 | 1 |
לה (A) | 1-2 | 3 |
סי במול (Bb) | 1 | 0 |
סי (B) | 2 | 0, 1-3 |
דו גבוה כפול (C) | 0 | 2-3 |
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.