חצוצרות הכסף

חצוצרות כסף הן זוג כלי תרועה, אשר על פי המסורת היהודית נעשו תחילה בידי משה, בעת מסע הנדודים של עם ישראל במדבר. הצו המקראי מורה לצקת את החצוצרות מכסף.

העתק התבליט המופיע בשער טיטוס בו נראים שתי חצוצרות

החצוצרות שימשו לצרכים שונים המוגדרים בתורה: לאיסוף ופיזור המחנות, להכרזת מלחמה ולציון המועדים.

מבנה החצוצרות

התורה מצווה בפרשת בהעלותך: ”עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף--מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם”. התלמוד מדייק כי החצוצרות של הכהנים צריכות להיעשות מכסף טהור ואף בדיעבד לא ניתן להחליף אותן למתכות אחרות. בכך מובן שסוג החצוצרה שהכהנים השתמשו בה הייתה חצוצרה פשוטה^[1]. אולם לעת התקיעה של שנת הקהל, היו הכהנים תוקעים בחצוצרות של זהב.^[2]

הכנתן נידונה במדרשים השונים, והיא מוגדרת ”מעשה אומן ומן קשה ומעשה קורנס”^[3]. החצוצרות שוות בגודלן. החצוצרות שעשה משה נגנזו לאחר מותו ונעשו חצוצרות חדשות.

זמני השימוש בחצוצרות

ערך מורחב – תקיעת הכהנים בחצוצרות

תמונת שתי חצוצרות במטבע של כסף מתקופת בר כוכבא

החצוצרות מוזכרות לראשונה בתורה בפרשת בהעלותך, בציווי מפורט של אופן השימוש בהן:

...וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת-הַמַּחֲנוֹת. וְתָקְעוּ בָּהֵן--וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ כָּל-הָעֵדָה אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וְאִם-בְּאַחַת יִתְקָעוּ--וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ הַנְּשִׂיאִים רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל. וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה--וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים קֵדְמָה. וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה שֵׁנִית--וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים תֵּימָנָה; תְּרוּעָה יִתְקְעוּ לְמַסְעֵיהֶם. וּבְהַקְהִיל אֶת-הַקָּהָל--תִּתְקְעוּ וְלֹא תָרִיעוּ.
וּבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּחֲצֹצְרוֹת; וְהָיוּ לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם.
וְכִי-תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל-הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם--וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת; וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם. וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם--וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם; וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

— ספר במדבר, פרק י', פסוקים ב'–י'

ניתן לחלק את תפקידי החצוצרות לשתי קבוצות. בין תיאור שתי הקבוצות ישנו פסוק מבדיל העוסק בכוהנים התוקעים (פסוק ח'):

• הנהגת תנועת מחנות שבטי ישראל בנדודים במדבר. (במדבר, י', א'–ז')

1. למקרא העדה: תקיעה בשתי החצוצרות שהיא סימן לכל העדה להיקבץ אל משה לפתח אוהל מועד, ותקיעה בחצוצרה אחת מהווה סימן לוויעוד הנשיאים בלבד.
2. למסע המחנות:^[4] תרועה בחצוצרה מורה למחנות החונים להתחיל לנסוע. תרועה ראשונה מורה לשבט יהודה, שבט זבולון ושבט יששכר לצאת לדרך. בתרועה שנייה יצאו שבט ראובן, שבט שמעון ושבט גד. כך עוד שתי תרועות וכל השבטים הצטרפו למסע^[5].

• זיכרון לפני ה' בעתות צרה או שמחה. (שם, פסוקים ט'–י')

1. יציאה למלחמה: תרועת זיכרון במלחמת מצווה.
2. ימי שמחה: במועדים ובראשי חודשים, בהקרבת הקורבנות העולה וזבחי השלמים בבית המקדש.

אירועים יחידאיים

במקרא נמצאו מקרים נוספים שבהם תקעו והריעו בחצוצרות:

• בעת העלאת ארון ברית ה' למקומו בירושלים (דברי הימים א', ט"ו, כ"ד–כ"ח)
• בעת חנוכת המזבח (דברי הימים ב', כ"ט, כ"ז)
• בעת חנוכת הבית (דברי הימים ב', ה', י"ג; דברי הימים ב', ז', ו')
• בעת יסוד היכל ה' (עזרא, ג', י')
• בעת חנוכת חומת ירושלים (נחמיה, י"ב, ל"ה)
• במשיחת המלכים (מלכים ב', י"א, י"ב–י"ד; דברי הימים ב', כ"ג, י"ג)^[6]

אופן השימוש

התלמוד בבלי סבור שאין פוחתין משני כהנים עם בתקיעה ואין מוסיפין על מאה ועשרים כהנים^[7], אולם אחרים סוברים שאם שלא פוחתים משני כהנים, ניתן להוסיף כהנים תוקעים בלי שיעור.

אחרי שיבת ציון

לאורך כל ימי הבית הראשון אין הכוהנים תוקעים בחצוצרות. בשיבת ציון מבצעים מנהיגי העלייה זרובבל בן שאלתיאל וישוע בן יהוצדק, מהלך חסר תקדים, כשהם מועידים את התקיעה בחצוצרות רק לכוהנים, ומנהיגים אותה כחלק מטקסי הפולחן. ייתכן וניתן לייחס זאת להשפעת המוזיקה הפרסית, או אולי להבנה עקרונית שיש צורך לגוון יותר את הליווי המוזיקלי בטקסים^[8]. התוקעים בחצוצרות, מעבר להיותם כוהנים, היו מחויבים להיות תמימים (חסרי מום) שהרי המעמד הציבורי חייב הופעה מרשימה ומעוררת הכבוד^[8].

כל יום בבית המקדש החל בשלוש תקיעות לפתיחת שערי העזרה, לאחר מכן נשמעו עוד תשע תקיעות בחצוצרה בטקס התמיד של שחר ותשע תקיעות בערב, וזאת כהוראת המשנה, שאין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות בכל יום ואין מוסיפין על ארבעים ושמונה. שלושים ושש התקיעות כללו את מניין העשרים ואחת שבכל יום בתוספת תשע תקיעות בימים שיש בהם קרבן נוסף, היינו בשבתות ובחגים, ושש תקיעות של שבת. ארבעים ושמונה תקיעות כללו את השבת שבחג, הוא חג הסוכות.

בהלכות מצוות שופר של ראש השנה כותב הרמב"ם:

"במקדש, היו תוקעין בראש השנה בשופר אחד, ושתי חצוצרות מן הצדדין--השופר מאריך והחצוצרות מקצרות, שמצות היום בשופר. ולמה תוקעין עימו בחצוצרות, משום שנאמר "בחצוצרות, וקול שופר--הריעו, לפני המלך ה'" (תהילים, צ"ח, ו'). אבל בשאר מקומות, אין תוקעין בראש השנה אלא בשופר בלבד."

— משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק א', הלכה ב'

ייצוג החצוצרות

עד כה נמצא רק תיעוד אחד שלהן, בתבליט המפורסם בשער טיטוס ברומא^[9]. על פי התבליט שעל שער טיטוס, שוחזרו במוזיאון למוזיקה בחיפה שתי חצוצרות הכסף.^[10] חצוצרות אלה היו שונות משתי החצוצרות המוטבעות במטבעות בר כוכבא, שהן קצרות ועבות כחצוצרות צבאיות^[9].

ראו גם

• שופר
• בית התקיעה

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חצוצרות הכסף

• "עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף" / יהונתן טאוב
• החצוצרות / הרב ד"ר בני לאו
• אשר על המשכן – סיכום מאת: רפאל בר אשר חגבי
• אוניברסיטת בר-אילן הפקולטה למדעי היהדות לשכת רב הקמפוס (אורכב 23.09.2015 בארכיון Wayback Machine)
• פרשת בהעלותך
• כלי נגינה שבהם נגנו בני ישראל בבית המקדש / נעמה שחורי
• דר. יחיעם שורק, ‏הכהונה כפי שלא הכרתם – חלק א': סוף ימי בית ראשון וגלות בבל, באתר "הידען", 7 ביוני 2008