שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
טקס פתיחת הפה
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
טקס פתיחת הפה היה הליך מצרי קדום שתואר בכתבי הלוויה (אנ') כמו כתבי הפירמידות. מתקופת הממלכה הקדומה ועד התקופה הרומית, ישנן עדויות רבות לטקס זה, אשר האמינו כי נותן לנפטרים את חושיהם הבסיסיים לבצע משימות בחיים שלאחר המוות. שיטות שונות נערכו על הגופה, כולל שימוש בכלים ספציפיים כדי לגעת בחלקי גוף כמו הפה והעיניים. מנהגים אלה היו קשורים לעיתים קרובות עם לידה, אשר ציינה לידה מחדש והתחלות חדשות. לדוגמה, חיתוך בשר עקוב מדם מבעלי חיים כמנחה עבור הנפטר סימן את תהליך הלידה, הכרוך בדרך כלל בדם, וייצג את תחילתם של חיים חדשים. בנוסף, כלים כמו ה"פסשקף" (peseshkef), שדמה לזנב של דג ושימש במקור לחיתוך חבל הטבור של תינוקות, הדגישו עוד יותר את רעיון ה"לידה מחדש".[1]
Remove ads
משמעות דתית
המצרים הקדמונים החזיקו באמונה שכדי להגיע אל החיים שלאחר המוות, יש לעבור סדרה של תלאות מפרכים בדואת, הכוללים התחמקות מיצורים ומלכודות מסוכנות. כדי להתכונן לתלאות אלה, היו כתובים לחשים מיוחדים והנחיות על הסרקופג שלהם כיצד להימנע מסיכונים אלו, הידועים ככתבי ארונות קבורה.
עם זאת, היה צורך להחזיק בחושיהם הבסיסיים כדי לנווט בהצלחה. המצרים האמינו שטקס פתיחת הפה מעניק לרוחם גישה לחושים ולדרישות הללו לאחר המוות. תפקודים חיוניים כמו נשימה, דיבור, ראייה, אכילה ושתייה היו בין הצרכים הללו. יתרה מכך, דקלום לחשים והצהרת חפותם בפני האלים לאחר השלמת הדואת הצריך שימוש בחושים כמו שמיעה, ראייה ודיבור. כסמל ללידה מחדש, חשבו שהם קיבלו חלב, מים מלוחים ומים כשהם נכנסים לעולם התחתון, בדומה לאופן שבו תינוקות מקבלים חלב מאמם כמקור ההזנה הראשוני שלהם. יכולת השתייה הייתה מכרעת למטרה זו.[1]
Remove ads
כלים מיוחדים
סכם
פרספקטיבה
![Thumb](#/media/קובץ:Ritual_tool_for_the_"Opening_of_the_Mouth"_ceremony_MET_25.3.42.jpg)
פסלים: הטקס נעשה בעבר רק על פסלים, אושבתים ומקדשים, אך עבר שינויים בתקופת הממלכה התיכונה והממלכה החדשה ונעשה בעיקר על גופות. עם זאת, אם איכשהו הגופה הושמדה או בלתי ניתנת להשבה, האמינו שהפסלים והאושבתים יכולים לשמש כתחליף.[2] חלק מהכתבים של הטקס כמו בקבר רחמיר (Rekhmire) מתארים זאת ומשתמשים בכלים כדי לגעת בפסל במקומות המתאימים של גופו.[3]
קרדום טקסי: מחתת פולחן בצורת זרוע המשמשת למגע בעיניים ובפה כדי להחזיר את החושים לאדם.
פסשקף: סבור שפירושו 'מפצל קה-נשמתו'. היו אלה להבים מפוצלים עשויים מאובסידיאן, זכוכית או אבן שנוצרו כמנחת קבורה. בתקופת הממלכה הקדומה, ניכר שהחפצים הללו שימשו בתחילה כדי לנתק את חבל הטבור במהלך הלידה, תרגול שמתיישר עם הקשר הרוחני שלו עם לידה מחדש. עם זאת, הטקס המדויק שלו הם נועדו במקור בתקופה זו נותר לא ברור.[1]
רגל עגל: האמינו שרגל של עגל מחלצת את ה"בה" מגופו של הנפטר כדי שהוא יוכל לנוע בחופשיות לאחר המוות. ה"בה" (אישיותו של הפרט) יתמזג עם ה"קה" או כוח החיים שלו כדי ליצור את ה"אקה" שלהם.[4] השימוש בו היה דומה לזה של הקרדום - נגיעה בפה ובאזורים אחרים בגוף. הוא גם הוחזק על השפתיים שצוירו על הארון. זה היה נפוץ יותר בכל תקופת הממלכה הקדומה.
קטורת: קטורת נשרפו כדי לטהר את האוויר וכן ליצור ריח מרגיע לאלים במהלך הטקס.
Remove ads
הליך טקסי
סכם
פרספקטיבה
פעולות הטקס עשויות להשתנות מעט בהתאם לתקופת הזמן ולמי הוא נעשה. ישנן עדויות ל-75 מעשים שחייבים להיעשות במהלך הטקס. הבולט ביותר הוא מקבר רחמיר (אנ').
תהליך טקס כללי
- טיהור הגוף היה צעד חשוב לפני שהטקס יכול היה להתקיים. הטיהור נעשה באמצעות נתרון (אנ'), סוג של מלח המשמש לשימור הגוף בתהליך החניטה. לאחר מכן הונחו בשמים ושמנים בפיהם ועל אזורים אחרים בגופם. האמינו שזה מסמל את הרוק של הורוס, אל הקשור לתחייה או לידה מחדש.[5] במהלך משימה זו, כוהן אחד היה חובש מסכת תן לייצג את האל אנוביס. הם יהיו אחראים על שמירת הגופה זקופה במהלך התהליך.[6]
- לפני הטקס מתקיימת תהלוכה שבה כוהן סם - קשיש בדרגה דתית מוערכת האחראי על חניטה וחניטת הגופה - מתעלף בטקסי הכניסה לקבר ולאחר מכן מוקם לתחייה על ידי עמיתיו הכוהנים. בעקבות כך, בנו של הפרט ו/או כוהן סם מכריז "אני עד לאבי בכל צורותיו". בתרחיש זה, האדם הנפטר נחשב לאוסיריס בעוד כוהן סם מייצג את הורוס. בדומה לסיפור המיתולוגי שבו הורוס מגן על אביו, כומר סם שומר על הגופה.[7] זה מתואר היטב בכתבי הפירמידות של אונס שאומר: "האוני של אוסיריס. קבל את עינו של הורוס, שאתה צריך לאמץ." זה היה סמל להתחדשות כאשר עינו של הורוס שוחזרה בסופו של דבר לאחר שהושבה מהאל סת במיתולוגיה.[8] לאחר מכן, כוהן סם היה מחליף בגדים לפני כניסתו לקבר כדי לבסס את המעבר לשלב חדש של הטקס.[3]
- לאחר מכן, מתחיל החלק המרכזי של הטקס, במהלכו משתמש הכוהן סם בכלים מיוחדים כמו קרדום ופסשקף כדי לגעת בעיניו ובפיו של הנפטר. פעולות אלו נחשבות כמחייאות באופן סמלי את החושים הנדרשים למסע שלהם אל החיים שלאחר המוות. יתר על כן, כוהן סם מדקלם תפילות וכישופים במהלך הליכים אלה כדי להבטיח את השחזור המלא של הפונקציות הללו.
- לבסוף, כוהן סם היה מציע מתנות כגון תבואה, ואז עוטף אותן בפשתן ומקריא להם לחשים. האנשים שהכירו את המנוח ערכו סעודת הלוויה לסיום הטקס.[7]
גרסת רחמיר
גרסת רחמיר של הטקס שונה במקצת מהאופן שבו הוא מתואר בכתבים אחרים, שכן במקום הגוף נעשה שימוש בפסל. הכתבים שמים דגש על יצירת הפסל בפרקים 2–18. לאחר השלמתו, בפרקים 23–25, הכוהנים היו מקריבים שור ומציעים חלקים מסוימים ממנו לפסל. לאחר מכן הם היו מתחילים לגעת באזורים של הפסל כמו העיניים והפה עם מכשירים כמו הקרדום הטקסי, ומציגים לו את הכלים כולל הפסשקף מפרקים 26–41. לבסוף היו מושחים ומלבישים את הפסל בפרק 50, ומביאים לו מנחות בפרקים 59 ו-65.[3]
- פרקים 1–9 טקסים מקדימים
- פרקים 10–22 הנפשה של הפסל
- פרקים 23–42 מנחות בשר בהתאמה למצרים העליונה
- פרקים 43–46 מנחות בשר בהתאמה למצרים התחתית
- פרקים 47–71 סעודת קבורה
- פרקים 72–75 טקסי סיום
Remove ads
הקשר עם מזמור תהילים נ"א
צוינו הקבלות בין פתיחת הפה לבין מזמור תהילים נ"א.[9] ההקבלות כוללות:
- אזכורים לרחיצה פולחנית בעשבי תיבול מיוחדים (תהילים ל"א, ב, ז).
- שיקום עצמות שבורות (פסוק ח').
- "ה' פתח את שפתי" (פסוק ט"ו).
- קרבנות (פסוקים ט"ז, י"ז, י"ט).
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads