לאו הבא מכלל עשה

לאו הבא מכלל עשה הוא איסור שאינו מפורש בתורה, אלא מדויק מההיתר הכתוב בתורה. החובה להימנע מהמעשה מוגדרת כמצוות עשה שקיומה מתבצע בשב ואל תעשה, כלומר באי-עשיית פעולה. מכיוון שאיסור זה הוא כמצוות עשה ולא כלאו, אדם העובר עליו אינו מתחייב במלקות.

הגדרתו

הגדרת איסור זה מורכבת מכיוון שמדובר באיסור הנלמד מכך שהתורה התירה או ציוותה לעשות מעשה מסוים, ולכן ישנה מחלוקת האם להתייחס אליו כאל מצוות עשה או מצוות לא תעשה. בתלמוד הבבלי נכתב מספר פעמים: "לאו הבא מכלל עשה – עשה"^[1], אך נחלקו הראשונים כיצד להבין מימרא זו. יש הסוברים שאכן מדובר במצוות עשה^[2]. מנגד יש האומרים שמדובר במצוות לא תעשה והמימרא של הגמרא באה ללמד שלא לוקים על לאו זה, כמו כל מצוות עשה^[3].

דיניו

פרטיו של איסור זה נלמדים גם הם ממצוות העשה אליה הוא שייך. למשל, מהפסוק "ואכלו את הבשר בלילה הזה"^[4] למדים שאכילת קרבן הפסח מבעוד יום הוא לאו הבא מכלל עשה. ולכן יש צורך שאכילת הבשר תהיה זהה לאכילת הבשר בזמנו, כדי להתחייב בלאו זה, ועל כן הוא מתחייב רק אם אכל אותו צלוי ולא נא וכן שאר דיני אכילת קרבן פסח.

כתבו הראשונים^[5] שהמבטל מצוות עשה אינו נחשב לעובר על לאו הבא מכלל עשה, מכיוון שרק היפוך בעשיית המצווה נחשבת ללאו הבא מכלל עשה^{[דרושה הבהרה]}, ולא לאי עשייתו. למשל, יש מצווה לאכול בכור בהמה טהורה בשנה הראשונה לחייו, אך האוכלו לאחר שנה זו אינו עובר על לאו הבא מכלל עשה אלא רק הפסיד את קיום המצווה.

דוגמאות

בפרשת כי תצא יש פסוק הכתוב בלשון עשה, ומתייחס למצרי ואדומי: "בנים אשר ייוולדו להם דור שלישי יבוא להם בקהל ה'"^[6]. אך בפועל קיום המצווה נעשה בשב ואל תעשה, כלומר באי-החתונה עימם עד דור שלישי.

בפרשת אמור מופיע ציווי לכהן גדול: "כי אם בתולה מעמיו ייקח אשה"^[7]. כלומר שאסור לו לישא בעולה, בין אם גרושה או אלמנה.

קישורים חיצוניים

• הערך "לאו הבא מכלל עשה", באתר ויקישיבה