מבשלת שיכר לאומית

מבשלת שיכר לאומית בע"מ היא חברה ישראלית לייצור בירה שהוקמה בשנת 1952 ונרכשה בשנת 1985 על ידי חברת "טמפו".

היסטוריה

מרתף מבשלת שיכר לאומית בנתניה, 1964

קבוצת משקיעים בראשות לואיס הרצברג מניו יורק ייסדה בשנת 1952 בנתניה מבשלת בירה בשם "מבשלת שיכר לאומית"^[1]. הייצור במפעל החל באמצע 1953^[2][3].

מבשלת שיכר לאומית גדלה במהירות וכבשה לעצמה מקום של כבוד בשוק המקומי. היה זה המפעל הראשון שהוקם באזור הדרומי של נתניה שהתפתח מאוחר יותר לאזור התעשייה קריית ספיר. היה זה עוד לפני שהוקמו השכונות הדרומיות של העיר. על גג המפעל ניצב במשך שנים בקבוק בירה אביר ענק עשוי מתכת בגובה של 8 מטר. הבקבוק סימל את הכניסה לנתניה לכל המגיעים מדרום על רקע החולות. את הבקבוק ייצר תושב נתניה, המסגר שלמה עמבר.

בשנים 1961–1965 שודרג המפעל ויכולת הייצור שלו שודרג ל-15 מיליון בקבוקים לחודש^[4].

בשנת 1965 מוזגו "מבשלת שיכר לאומית" ל"תעשיית בירה א"י בע"מ" שמפעליה בבת ים ובמגדל העמק ייצרו את מותגי הבירה "נשר" ו"גולדסטאר". החברה הממוזגת הפכה למונופול בתחום ייצור הבירה.

באמצע שנות ה-70 התחרו משה בורנשטיין, מנכ"ל ובעלים של "טמפו", ומוריי גולדמן, איש עסקים יהודי-קנדי, על רכישת "מבשלת שיכר לאומית", ולאחר מאבק זכה גולדמן ורכש את החברה. בשנת 1977 נסגר המפעל בבת ים, וקווי הייצור שלו הועברו למפעל בנתניה^[5]. הוא הוביל למודרניזציה של המפעל, ובנוסף יזם השקעות של החברה בתחומים אחרים, אך השקעות אלה כשלו^[6]. החברה הקימה במצפה רמון מפעל פלסטיק לייצור ארגזים לבקבוקים ומוצרים נוספים^[7].

בשנות ה-80 ייצרה החברה בישראל את בירה "באדוויזר", בזיכיון מטעם חברת אנהאוזר-בוש^[8], אך ייצורה הופסק עקב סכסוך בין החברה האמריקאית לחברה צ'כית על זכויות השימוש במותג "באדוויזר"^[9].

בשנת 1985 העמיד גולדמן למכירה את "מבשלת שיכר לאומית", אך עקב משקעי העבר לא הסכים למכור אותה ל"טמפו". החברה נמכרה למשפחת בנדהיים מארצות הברית. לאחר זמן קצר מכרה משפחת בנדהיים את המפעל ל"טמפו", בראשותו של משה בורנשטיין^[6][10].

מניעת תחרות

פרסומת למותג "גולדסן" על גבי אוטובוס של אגד ב-1972, בעיר קנטרה שעל שפת תעלת סואץ, בעת היותה תחת ממשל ישראלי

מתחילת פעילות החברה היא יצרה קרטל בירה ישראלית עם יצרנית הבירה השנייה בישראל, חברת "תעשיית בירה א"י בע"מ" יצרנית בירה נשר^[2]. הקרטל קיבל אישור של מועצת הקרטלים לאחר שנקבע שהוא לטובת הציבור^[11][12]. בשנת 1964 הקרטל התפרק ובעקבות זאת מחירי הבירה ירדו. הדבר הניע את בעלי החברות לקדם איחוד של החברות למונופול^[13].

באמצע שנות ה-60 החלה החברה לייצר גם משקאות קלים, תחת המותג "גולדסן". יצרני משקאות קלים טענו שהחברה מתנה אספקת בירה ברכישת משקאות קלים מתוצרתה^[14][15], ובעקבות זאת פרסם שר המסחר והתעשייה, יוסף ספיר, צו האוסר זאת^[16]. בשנת 1983 פעלה החברה למנוע ייבוא בירה לישראל בטענה שהיא מובאת במחירי היצף^[17].

מוצרים

בחיפוש אחר שם לבירה החדשה שתייצר המבשלה, הוכרזה תחרות להמצאת שמות, כשאחת הדרישות היא שהשם יהיה בעל משמעות בעברית ובאנגלית. אחד השמות שהוצעו היה שיא-ביר ובאנגלית SEE BEER. השם הזוכה היה "אביר" ובאנגלית A BEER. השם הוא בעל ארומה נוסטלגית לימי המנדט, אז החיילים הבריטים שהוצבו בארץ ורצו להרוות את צימאונם בברים הספורים שהיו אז בארץ ביקשו a beer מה שנשמע למוכרי הבירות כ"אביר". כך התגלגל השיבוש בין השפות למותג המוביל של "מבשלת שיכר לאומית"^[18][19].

מבשלת שיכר לאומית ייצרה כמה סוגי בירה תחת המותג "אביר". בירה אביר הרגילה נמכרה עם תווית אדומה, וגרסת המאלט שלה נמכרה עם תווית ירוקה. בנוסף שווקו "אביר רויאל" (משנת 1962)^[20], "אביר דה לוקס" ו"אביר אקסטרא". אחת מהסיסמאות של הקמפיינים של אביר הייתה "אין מעל - אביר רויאל".

בשנת 1960 החלה החברה לייצר משקה קל בשם "פפ", העשוי מלתת, אורז, כשות וחומרים נוספים^[21]. ייצור המשקה נפסק לאחר שנים אחדות.

בשנת 1964 השיקה מבשלת שיכר לאומית במסגרת קרטל הבירה הישראלית, את בירה מכבי^[22].

קישורים חיצוניים

שהחיינו, מעריב, 8 ביולי 1953

• עמירם פליישר, טמפו השתלט על הבירה, מעריב, 23 ביולי 1985, המשך
• רותי פנחסי, אשראי 84 - מי המרוויח האמיתי, מעריב, 30 באוקטובר 1984 (מודעה)