מגלשת חירום

מגלשת חירום היא מגלשה מתנפחת, המשמשת לצורך פינוי מהיר מכלי הטיס בעת מצוקה. מגלשת חירום נדרשת בכל המטוסים המסחריים המובילים נוסעים, אשר דלת המטוס נמצאת בגובה שאינו מאפשר לנוסעים להתפנות מהמטוס מבלי להיפצע. תקנות רשות התעופה הפדרלית של ארצות הברית קובעות כי מגלשת חירום תותקן בכל מטוס שבו דלת המטוס נמצאת בגובה של 1.6 מטר ומעלה מפני הקרקע.

נוסעים מתפנים במגלשת חירום במהלך תרגיל פינוי חירום

מגלשת חירום פתוחה

מגלשת החירום ארוזה בתוך הדלת עצמה, היא ממוקמת בחלק התחתון הבולט כלפי פנים של דלת המטוס. רוב מגלשות החירום משמשות גם כסירת הצלה במקרה של נחיתה במים.

יציאת חלון

מגלשת חירום מאוחסנת בחלק הבולט התחתון של דלת המטוס

בכל המטוסים המסחריים הגדולים יש מגלשות חירום בדלתות הראשיות, אך לחלקם אין מגלשות בדלתות שמעל הכנפיים. הסיבה לכך היא שכאשר המדפים מונמכים במלואם, הכנפיים נמוכות מספיק על מנת שהנוסעים יוכלו לרדת מהן בביטחה. חלק מהדגמים בהם אין מגלשה במיקום זה הם: בואינג 707, בואינג 717, בואינג 727, בואינג 737 ואמבראר E170. יחד עם זאת, מטוסים אחרים מצוידים במגלשה מיוחדת מעל הכנף על מנת להבטיח שהנוסעים יוכלו להגיע לקרקע בביטחה ובמהירות, לדוגמה: בואינג 767, בואינג 757 ואיירבוס A320. באופן כללי מגלשת החירום שמעל הכנף אינה ניתנת לניתוק מהדלת, ולכן לא מתאימה לשימוש במצב של נחיתה במים.

יציאת חלון מגיעה בדרך כלל בשתי תצורות:

• פתח ללא צירים - פתיחה המתבצעת כלפי פנים המטוס, לאחר הפתיחה ניתן להשליך את המכסה שסגר את החלון. ניפוח ידני למגלשת החירום מצוי במסגרת החלון, אם קיימת מגלשה.
• פתח עם צירים לסילוק עצמי - נפתח אוטומטית כלפי חוץ בעזרת קפיץ כאשר מושכים בידית היציאה. פתח זה תוכנן לאחר שרפה שפרצה בטיסה 28 של בריטיש איירטורס (אנ') בשנת 1985. באירוע זה נהרגו 55 נוסעים ואנשי צוות. חקירת האירוע העלתה כי פתח ללא צירים קשה לפתיחה בידי נוסעים שאינם מיומנים לכך.

היסטוריה

מגלשת החירום הראשונה פותחה על ידי אייר קרוזר, הפטנט על עיצוב המגלשה נרשם בשנת 1956. כיום מספקת אייר קרוזר מגלשות חירום למעל 65% מהשוק. לפני המגלשות המתנפחות, נעשה שימוש בבד כמגלשה, אך הדבר הצריך זמן רב לפריסה על ידי צוות המטוס, כיום ניתן עדיין למצוא מגלשות בד בכמה מטוסים רוסיים.

מאפיינים

מגלשת חירום יכולה לשמש כמגלשה או כמתקן ציפה במקרה של נחיתה במים. לרוב המגלשה מצוידת בציוד עזר כמו סותמי דליפות אוויר וזיקוקים. המגלשה יכולה להיות בעלת נתיב אחד או שני נתיבים, בהתאם לגודל היציאה. מגלשה בעלת שני נתיבים יכולה לפנות מספר גדול יותר של נוסעים בו זמנית.

ניתן לנתק את המגלשה מהמטוס, לרוב תהליך הניתוק מופיע באדום על המגלשה עצמה. ברגע שהמגלשה הופרדה מהמטוס, היא ממשיכה להיות מחוברת אליו באמצעות היקשרות, ההיקשרות תקרע במידה והמטוס יתחיל לצלול לקרקעית הים או באמצעות סכין או ידית ניתוק.

הפעלה

לפני ההמראה, דייל האוויר מעביר את כל דלתות המטוס למצב "חמוש" (אוטומטי). אם נדרש פינוי חירום והדלתות נפתחות כשהן במצב "חמוש", תהליך פתיחת הדלת מושך את המגלשה מהמקום בו היא מאוחסנת. מכיוון שמשקל המגלשה והדלת עצמה הוא גדול, ברוב המטוסים המודרניים מופעל מסייע חשמלי או באמצעות גז דחוס, על מנת שצוות המטוס יוכל לפתוח את הדלת. ברגע שהדלת פתוחה מספיק, המגלשה תתגלגל מטה מכוח המשיכה ותהליך יגרום למשיכת פין במגלשה, מנקודה זו המגלשה תתנפח על ידי גז דחוס. במידה וההליך נכשל, צוות המטוס יכול לנפח את המגלשה במצב ידני, על ידי משיכה בידית מתאימה במגלשה. במידה וגם תהליך זה כושל, התקנות מנחות את צוות המטוס לפנות את הנוסעים דרך פתח יציאה בו יש מגלשה תקינה.

המגלשה משתמשת בגז אינרטי שאינו דליק. תקנות רשות התעופה הפדרלית מחייבות פינוי של מטוס תוך 90 שניות, תוך שימוש ב-50% מיציאות המילוט. על מנת לעמוד בדרישות אלו, כל מגלשות החירום צריכות להיות מנופחות תוך פחות מ-10 שניות.

פתיחה בטעות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

לעיתים מגלשות החירום מופעלות לא בזמן פינוי חירום, אלא בגלל תקלה או בגלל טעות אנוש:

• ב-14 בינואר 2015, מטוס בואינג 777 של חברת דלתא איירליינס נחת בנמל התעופה בן-גוריון, צוות המטוס לא העביר את הדלתות למצב ידני. כתוצאה מכך יצאה מגלשת החירום מהמקום בו היא מאוחסנת בדלת אך לא התנפחה. איש לא נפגע^[1].
• ב-30 ביוני 2014, מטוס בואינג 737 של חברת יונייטד איירליינס, טס משיקגו ללוס אנג'לס. במהלך הטיסה התנפחה מגלשת החירום בתוך תא הנוסעים, המטוס ביצע נחיתת חירום. איש לא נפגע^[2].

מגלשת חירום של מטוס איירבוס A320 מרוקנת מאוויר לאחר שנפתחה בטעות

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מגלשת חירום בוויקישיתוף