מלאכת שוחט

מְלֶאכֶת הַשּׁוֹחֵט היא אחת מל"ט מלאכות האסורות בשבת. מלאכה זו נוגעת בכל מקרה של הרג בעל חיים לשם שימוש בו. איסור מלאכת שוחט הוא משום נטילת נשמה של הבעל חי.

שחיטת חיה

צייד וה"שלל" המת

איור של ציד תאו

טעם האיסור

נטילת נשמה

איסור מלאכת שוחט הוא משום 'נטילת נשמה'. מלאכה זו נעשתה במשכן בהריגתם של החלזון, האילים המאדמים והתחש, ששימשו לצביעת בדים.

צובע

לדעת רב, מלבד איסור נטילת נשמה, מתחייב גם משום צובע, שכן על ידי השחיטה נצבע מקום השחיטה בצבע אדום, ומכיוון שצביעת בית השחיטה בדם השחיטה היא דבר שיש בו תועלת, שכן הדבר מזרז את הקונים ומוכיח כי מדובר בבהמה טרייה שנשחטה היום, נחשבת מלאכה זו "מלאכה הצריכה לגופה", אך לדעת שמואל החיוב הוא רק משום נטילת נשמה^[1].

גדר המלאכה

נחלקו הראשונים בגדר המלאכה של נטילת נשמה, שעשויה גם בכל נטילת דם מבעל חיים.

התוספות^[2] פוסלים את האפשרות שהמלאכה היא מחמת שהחליש את כוחו, מכיוון שלפי הגמרא מי שמל תינוק בשבת שלא בזמנו, חייב משום שוחט, ומכיוון שאין שום מטרה להחליש את התינוק בשעת המילה, לו הייתה מלאכת נטילת נשמה החלשת התינוק, הייתה זו מלאכה שאינה צריכה לגופה והיה פטור. אשר על כן מציע תוספות, כי חיוב השוחט הוא משום שנוטל את מקצת נפשו של האדם השרויה בדמו, וכאמור בספר בראשית ”כי הדם הוא הנפש.”

תולדות

חנק

חניקת בעל חיים, היא תולדה של שוחט, לכן אם העלה דג מספל של מים והניחו עד שמת חייב משום חונק. חז"ל שיערו, שכאשר כיון שיבש בו כסלע בין סנפיריו חייב מי שהעלהו, שאז אינו יכול לחיות עוד^[3].

חובל

החובל בשבת ומוציא דם מבעל חיים - לפי רש"י בשם הלוי"ה, תוספות, ורוב הראשונים - זהו תולדה של שוחט^[4]. לפי רש"י בהוצאת דם יש גם מלאכת צובע^[5] ולפי הרמב"ם במלאכת חובל יש איסור מפרק שהיא תולדה של דש^[6]

ראו גם

• מלאכת צד

קישורים חיצוניים

• אסופת מאמרים בנושא מלאכת שוחט, באתר ספריית אסיף