שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
מערכת העצבים הפאראסימפתטית
תת-מערכת של מערכת העצבים האוטונומית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
מערכת העצבים הפאראסימפתטית היא תת-מערכת של מערכת העצבים האוטונומית. היא אחראית לפעולות הרגעה ושימור כשהגוף נמצא במנוחה, כגון עיכול והפחתת דלקתיות. בנוסף, אחראית על האטת פעולות גופניות בעת לחץ או מצבים מאיימים על מנת לאפשר לגוף להגיב כראוי. כמו כן, היא מעכבת את פעולות תת-המערכת המנוגדת לה - מערכת העצבים הסימפתטית.
על מנת לבצע את תפקידיה השונים המערכת עושה שימוש בקבוצת עצבים המשחררים מוליך עצבי בשם אצטילכולין.
Remove ads
מבנה ותפקוד המערכת הפאראסימפתטית
סכם
פרספקטיבה
המערכת הפאראסימפתטית היא אחת משתי המערכות המרכזיות של מערכת העצבים האוטונומית, היא פועלת בניגודיות למערכת הסימפתטית. מערכת זו נקראת גם מערכת העצבים הקרביים או הבלתי רצונית ופועלת ללא שליטה מודעת או רצונית. מערכת זו פועלת בעיקר במצבים של מנוחה ורגיעה, ומסייעת בשמירה על ההומאוסטאזיס בגוף. העצב המרכזי במערכת זו הוא עצב הואגוס (vagus nerve) - העצב הארוך ביותר במערכת העצבים הקרניאלית, ומגיע למספר רב של איברים פנימיים כולל הלב, הריאות, הקיבה והמעיים.
הפעלת המערכת הפאראסימפתטית גורמת להאטת קצב הלב, ירידה בלחץ הדם, הגברת פעילות העיכול והפרשת אנזימים, והיא תורמת לתחושת רוגע ושלווה, ואילו שיבוש בפעילות המערכת עלול להוביל להפרעות שונות, כגון דלקות כרוניות, חרדה, דיכאון ואף מחלות מטבוליות.[1]
מבנה המערכת:
מקור המערכת: הנוירונים הקדם-גנגליונריים של המערכת הפאראסימפתטית נובעים מכמה גרעינים בגזע המוח ומאזור הסקרום של חוט השדרה - קטעים S2–S4....
עצבי הגולגולת: הנוירונים הקדם-גנגליונריים שנובעים מגזע המוח יוצאים דרך עצבי הגולגולת.
עצבי הגולגולת הקשורים למערכת זו הם:
- עצב הגולגולת III (האוקולומוטורי) מעצבב את העיניים.
- עצב הגולגולת VII (הפציאלי) מעצבב את בלוטת הדמע, בלוטות הרוק והקרומים הריריים של חלל האף.
- עצב הגולגולת IX (הגלופרינג'יאל) מעצבב את בלוטת הפרוטיד (רוק).
- עצב הגולגולת X (הואגוס) מעצבב את קרבי החזה והבטן.
- עצבי הסקרום: הנוירונים הקדם-גנגליונריים שנובעים מאזור הסקרום של חוט השדרה יוצאים ומתחברים יחד ליצירת עצבי האגן, המעצבבים את קרבי חלל האגן (כמו החצי התחתון של המעי הגס ואיברי מערכת השתן ומערכת הרבייה).
עצב הואגוס
המבנה שלו כולל סיבים תחושתיים ותנועתיים, והוא מחבר בין המוח לבין איברי המטרה. העצב מעביר אותות שמעכבים את הפעילות הגבוהה של מערכת החיסון על ידי הפחתת שחרור של חומרים פרו-דלקתיים (כגון TNF-α, IL-1β ו-IL-) באמצעות מנגנון הקרוי "המסלול האנטי-דלקתי הכולינרגי" בכך הוא מסייע גם בהפחתת דלקת וגם בתגובה פיזיולוגית מאוזנת למצבי סטרס.
השפעת המערכת הפאראסימפתטית על איברי מטרה שונים :
- לב: ירידה בקצב הלב, בעוצמת ההתכווצות ובקצב ההולכה.
- ריאות: היצרות דרכי האוויר.
- מערכת העיכול: הגברת תנועתיות והפרשות, התכווצות שלפוחית המרה מה שגורם לפירוק וספיגת נוטריינטים.
- בלוטות רוק: הפרשת נפח גדול של נוזל עשיר באשלגן ומים, והפרשת עמילאז. מסייע בבליעת מזון.
- לבלב: קידום הפרשת אנזימים ואינסולין לדם.
- שלפוחית השתן: התכווצות דופן השלפוחית והרפיית סוגר השופכה, המובילים למתן שתן.
- עיניים: כיווץ אישונים והתאמת העדשה לראייה מקרוב כיווץ השריר הטבעתי בקשתית.[2][3]
Remove ads
היסטוריה של הבנת המערכת הפאראסימפתטית
המושג "הפאראסימפתטית" נטבע על ידי ג'ון לונגלי, והתבסס על חלוקה מסורתית בין מוצא עצבי קרניאלי (מהגולגולת) לסקראלי (מעצם העצה), שיחד יצרו את מה שנקרא "המסלול הקרניו-סקראלי". עם זאת, מחקר עדכני מצביע על כך שמדובר בחלוקה שגויה מבחינה אנטומית ופיזיולוגית.
הבסיס לחלוקה זו הונח על ידי גסקאל (אנ'), שזיהה עצבים מסוימים כקדם-גנגליוניים וייחס את המוצא הסקראלי לפאראסימפתטית, למרות דמיון אנטומי בינו לבין המוצא הסימפתטי (חזה-מותני). מאוחר יותר, לנגלי חיזק את החלוקה על סמך טענה פיזיולוגית: שהמוצא הסקראלי והמותני פועלים באופן הפוך על כלי דם באיברי המין (זקפה ורפיון). אולם טענה זו הופרכה בהמשך, כאשר נמצא שגם למערכת הסימפתטית תפקיד בזקפה.
בנוסף, מבנים אנטומיים קרניאליים וסקראליים נבדלים זה מזה במוצאם ובעצבובם, והם אינם יוצאים מאותם סוגי שורשים בחוט השדרה. מידע מודרני מראה שהמוצא הסקראלי דומה יותר לסימפתטי מאשר לקרניאלי, ואין הצדקה לראות בו חלק מהמערכת הפאראסימפתטית.
לסיכום, המערכת הפאראסימפתטית, כפי שהוגדרה על ידי לנגלי, אינה מערכת אחידה או "טבעית", אלא אוסף מסלולים נפרדים, פסיפס של עצבים בעלי מאפיינים שונים.[4]
Remove ads
מחקר - השפעת פעילות גופנית על המערכת הפאראסימפתטית
סכם
פרספקטיבה
פעילות מערכת העצבים הפאראסימפתטית משחקת תפקיד מכריע בשמירה על ויסות הומאוסטזיס בגוף ובקידום תהליכי מנוחה ועיכול וגם לירידת קצב הלב ולחץ הדם. מדדים של שונות קצב הלב משמשים כמדדים נפוצים להערכת פעילות הפאראסימפתטית.
מחקר מטא-רגרסיה וניתוח רצף ניסויים עדכני שכלל 35 ניסויים קליניים מבוקרים במבוגרים, הדגים כי פעילות גופנית משפרת באופן משמעותי את פעילות המערכת הפאראסימפתטית. הממצאים הראו עלייה מובהקת בשונות קצב הלב מצביעה על הגברת השפעת העצב הווגאלי (אחד ממרכיבי המערכת הפאראסימפתטית) על הלב.
המחקר מצא כי:
- אימונים אירוביים ואימונים משולבים (אירוביים יחד עם אימוני התנגדות) הראו שיפורים משמעותיים בפעילות הפאראסימפתטית. לעומת זאת, אימוני התנגדות בלבד לא הראו השפעה מובהקת על מדדים אלו.
- קשר שלילי נצפה בין משך ההתערבות (שבועות) ותדירות הפעילות הגופנית (פעמים בשבוע) לבין השינויים בקצב הלב. השיפורים המובהקים ביותר בפעילות הפאראסימפתטית התרחשו בשלבים המוקדמים של תוכנית האימונים. ממצא זה מצביע על אפשרות של "תשואה פוחתת", שבה לאחר תקופת הסתגלות ראשונית, קצב השיפורים בפעילות הפאראסימפתטית יורד.
- ניתוח רצף ניסויים (TSA) אישש את יעילותה של פעילות גופנית בהגברת פעילות המערכת הפאראסימפתטית (במיוחד במהלך ששת החודשים הראשונים של אימונים אירוביים.
מסקנות אלו מצביעות על כך ששילוב פעילות גופנית, ובפרט אימונים אירוביים, הוא אסטרטגיה יעילה לקידום בריאותה ותפקודה של המערכת הפאראסימפתטית במבוגרים, עם יתרונות ניכרים הנצפים כבר בשלבים המוקדמים של תוכנית האימונים.[5]
ראו גם
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
- דרור רובינסון, איך נפעיל את המערכת הפאראסימפתטית?
- רותם מיקה, למה בוכים (גם) משמחה?, במדור "שאל את המומחה" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 29 בינואר 2025
- Your Parasympathetic Nervous System Explained, healthline
- מערכת העצבים הפאראסימפתטית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads