מפרץ לייטה

מפרץ לייטה הוא מפרץ באזור ויסאיה המזרחי בפיליפינים. המפרץ הוא חלק מים הפיליפינים באוקיינוס השקט, ונתחם בשני איים: סאמאר בצפון ולייטה במערב. בדרום המפרץ נמצא האי מינדנאו, שמופרד מלייטה על ידי מצר סוריגאו.^[1] האי דינאגאט סוגר בחלקו את המפרץ מדרום-מזרח, והאי הקטן הומונהון והאי סולואן נמצאים בכניסה המזרחית למפרץ. גודל המפרץ בערך 130 קילומטרים (81 מיל) מצפון-לדרום, ו-60 קילומטרים (37 מיל) ממזרח-למערב.^[2]

מפרץ לייטה

מידע כללי
מיקום	ים הפיליפינים
סוג	מפרץ
מידע נוסף
מדינות באגן הניקוז	הפיליפינים הפיליפינים
קואורדינטות	10°50′00″N 125°25′00″E
(למפת הפיליפינים מוגדלת)   מנילה קזון סיטי דבאו סיטי סבו סיטי זמבואנגה סיטי קגאיאן דה אורו מלזיה ים הפיליפינים ים סין הדרומי מפרץ לייטה (למפת הפיליפינים רגילה)   מנילה קזון סיטי דבאו סיטי סבו סיטי זמבואנגה סיטי קגאיאן דה אורו מלזיה ים הפיליפינים ים סין הדרומי מפרץ לייטה

היסטוריה

קרב מפרץ לייטה

ארבעת מוקדי הקרבות העיקריים בקרב מפרץ לייטה: 1. קרב ים סיבויאן; 2. קרב מצר סוריגאו; 3. קרב כף אנגאניו; 4. הקרב מול סאמאר. מפרץ לייטה שוכן מעל 2 ומשמאל ל-4.

ערך מורחב – קרב מפרץ לייטה

במפרץ התרחש קרב מפרץ לייטה, שהיה קרב ימי בין הצי הקיסרי היפני והצי האמריקאי, והנחשב לקרב הימי הגדול ביותר במלחמת העולם השנייה, ואף לאחד הגדולים בהיסטוריה. הקרב התרחש בין התאריכים 23 ל-26 באוקטובר 1944, במים הסובבים את איי הפיליפינים. הקרב החל למעשה את סיום הכיבוש היפני בפיליפינים.

בתגובה לנחיתת כוחות אמריקאים על האי לייטה כחלק מקרב לייטה, שלח הצי הקיסרי את מרבית כלי השיט שלו על מנת לעצור את הפלישה. אולם, היפנים נהדפו על ידי הצי השלישי והצי השביעי האמריקאים, אשר סיפקו הגנה לכוחות הנוחתים. בקרב זה ספג הצי הקיסרי אבדות קשות, ולאחריו חדל מלהיות כוח התקפי מאיים באוקיינוס השקט.^[3]

קרב מפרץ לייטה כולל ארבעה קרבות עיקריים: קרב ים סיבויאן, קרב מצר סוריגאו, קרב כף אנגאניו והקרב מול סאמאר. בקרב זה השתמשו היפנים לראשונה בהתקפות הקמיקזה.

טייפון האיאן

ערך מורחב – טייפון האיאן

בשנת 2013, הטייפון האיאן עורר סערה חזקה במפרץ לייטה. הסופה פגעה בפיליפינים ב-7 בנובמבר 2013. היא התפתחה במהירות לטייפון בקטגוריה 5, עם רוחות בעוצמה חריגה של יותר מ-315 קילומטר לשעה ומשבי רוח זמניים של 380 קילומטר לשעה שתועדו מעל האוקיינוס השקט. סופה זו נחשבת לאחת הסופות הטרופיות החזקות ביותר מאז שהחלו המדידות בתקופה המודרנית. היא גרמה למותם של למעלה מ-6,340 בני אדם, לפי המניין הרשמי, ועוד כ-1,061 נעדרים. ב-10 בנובמבר 2013 נחלשה הסופה בדרכה לווייטנאם, שם פונו 500,000 בני אדם מבתיהם.^[4]

דיג

מפרץ לייט ליד גוינסוגון

מפרץ לייטה מזוהה על ידי אוניברסיטת לייט כאחד משטחי הדיג החשובים של לייטה וסאמאר.^[5] כמו שטחי דיג עשירים אחרים כמו מפרץ מק'קדה ומפרץ קריגרה, המפרץ ידוע בדיג רב של אנשובי, הרינג, שרימפס וסרטנים.^[6] המפרץ היה גם פעם אחד המקורות העשירים ביותר לסרטני בוץ בשנת 1985.^[7] קציר הדגים נמצא בירידה במפרץ בגלל השימוש בדיג באמצעות דינמיט.^[8] טייפון האיאן פגע בכיסוי האלמוגים הקשים באזור המפרץ, והפחית עוד יותר את קציר הדגים.^[9]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מפרץ לייטה בוויקישיתוף