משה בכוש

משה בכוש היא אגדה על תקופה בחיי משה שבה הוא כבש את כוש. האגדה מוכרת החל מסביבות המאה השנייה לספירה.

משה ואשתו הכושית ציפורה, ציור מאת יאקוב יורדאנס

האגדה

לאגדה מספר גרסאות, ברובן משה מתואר כאסטרטג ולוחם.^[1]

ארתפנוס

ארתפנוס, היסטוריון יהודי מהמאה ה-2 לפנה"ס, מספר שחנפרע^[2] קינא במשה על הצלחותיו ואהבת העם המצרי אליו, ולכן שלח אותו כנגד צבא ממלכת כוש (שפשט על מצרים קודם לכן) עם צבא לא מיומן של איכרים במטרה שיהרג. משה מקים מחנה במחוז הרמופוליס (אנ') ובניגוד לציפיות מנצח את הכושים, משה וצבאו הופכים את המחנה לעיר הנקראת "עיר הרמס". הכושים אוהבים את משה והוא מלמד אותם את מנהג ברית המילה. העיר מקדשת לה את האיביס מפני שהיא חיה הנלחמת במזיקים.^[3]

זוהי העדות הבתר-מקראית הקדומה ביותר הקושרת בין משה ובין כוש.^[4] יש לציין שארתפנוס זיהה את משה עם הרמס טריסמגיסטוס (שילוב של הרמס היווני ותחות המצרי).^[5]

יוסף בן מתתיהו

בספר "קדמוניות היהודים" מוסיף יוסף בן מתתיהו^[6] ומספר שהגישה לאזור הייתה קשה מכיוון שהיו במקום נחשים מעופפים רבים. משה התגבר על הבעיה באמצעות שחרור מגלנים.^[7]

בהגיעם לשבא, עיר המלוכה של כוש, לא הצליחו להבקיע את חומות העיר. בת המלך תרביס ראתה את משה והתאהבה בו בשל גבורתו וחוכמת תכסיסיו. היא כרתה איתו ברית נישואין כתנאי להסגרת העיר בידיו. משה עמד בחוזה ולקח אותה איתו חזרה למצרים.^[8]

לפי טסה ראג'ק (אנ'), יוספוס התבסס על הרודוטוס המספר על קרב של ינשופים עם נחשים מעופפים במצרים.^[9][10]

יוספוס הרחיב את הסיפור והוסיף לו גם סיפור אהבה. לפי מספר חוקרים (ביניהם לוי גינצבורג^[11]) גם ארתפנוס היה מודע לסיפור אך בחר שלא להביאו כי התמקד בתוכן הריטואלי של חיי משה ולא בחייו האישיים. אברהם שליט ואחרים סבורים שסיפור זה הוא הוספתו של יוספוס.^[12] יוספוס גם הסיר מהסיפור מספר מוטיבים אלילים.^[13]

תרגום התורה המיוחס ליונתן

תרגום התורה המיוחס ליונתן^[14] (המאה השמינית בערך^[15]) כותב בקצרה על חייו של משה בכוש: "עֵיסַק אִתְּתָא כּוּשְׁיָיתָא דְאַסְבוֹהִי כוּשָׁאֵי לְמשֶׁה בְּמֵיעַרְקֵיהּ מִן קֳדָם פַּרְעה וְרִיחְקָהּ אֲרוּם לְאִיתָא אַסְבוֹהִי יַת מַלְכְּתָא דְכוּשׁ וְרָחִיק מִינָהּ". כלומר מרים ואהרן דיברו על משה בשל האשה הכושית שהכושים השיאו למשה ומשה התרחק ממנה.

אביגדור שנאן דייק בתרגום שמשה היה נשוי לאשה הכושית נישואים מלאים והנישואים התקיימו עד למדבר. זאת מדברי התרגום בפסוק שלאחר מכן "וְאָמְרוּ הַלְחוֹד בְּרַם עִם משֶׁה מַלֵיל ה' דְאִתְפְּרַשׁ מִתַּשְׁמִישׁ דְעָרִיס..." כלומר למה משה פורש מיחסי אישות בשל נבואתו, ניתן ללמוד מכך שלפני הנבואה משה קיים יחסי אישות עם האשה הכושית.^[16]

דברי הימים של משה

בספר "דברי הימים של משה" (המאה העשירית בערך^[17]) הסיפור עבר הרחבה משמעותית:

ממלכת כוש^[18] יצאה למלחמה עם ארם ובני קדם.^[19] המלך קינקנוס^[20] הותיר את בלעם ושני בניו יניס וימבריס שישלטו על העיר בהיעדרו. השליטים הזמניים ביצעו הפיכה שלטונית וביצרו אותה נגד קינקנוס: בשני צדדים חומה, בצד השלישי בארות מים ובצד הרביעי נחשים. קיקנוס חוזר לאחר כיבושיו ומגלה עיר סגורה, מנסה לכבוש את העיר בחזרה ופותח במצור.

לבינתיים במצרים, משה (בן 18) בורח מאימת פרעה בשל הרג המצרי. הוא מגיע למחנה כוש ומתחבב על קינקנוס וצבאו. לאחר תשע שנים קינקנוס מת. הצבא חושש שמותו יגרום לארם ולבני קדם למרוד וממליך את משה למלך. העם משיא את משה לאלמנת קינקנוס, ומשה מולך בגיל 27.

למחרת ההמלכה משה מורה לצבאו לצוד אפרוחי חסידה, לאמנם בציד ובמעוף ולאחר מכן להרעיבם. לאחר יומיים הצבא משלח את החסידות המורעבות ומחסל את הנחשים, בכך הם פותחים את הדרך לעיר וכובשים אותה. בלעם ובניו בורחים למצרים.

לאחר ארבעים שנות מלוכה, אשת קינקנוס פונה לעם ומספרת להם שמשה לא קרב אליה, ולא יאה שאדם שלא מאמין באלים המקומיים ימלוך. היא מציעה להם לקבל את בנה מוברוס למלך. העם מקבל את דבריה ומשה עוזב את המדינה מעוטר במתנות ומגיע למדיין.

מחבר דברי הימים של משה הכניס את האגדה לרצף הסיפורי של המקרא. האיביס מוחלף בחסידה בגלל האופי האלילי שלו, בלעם האויב הנצחי של משה מופיע בסיפור בתור אנטגוניסט, סיפור האהבה הושמט גם בשל אופיו הרומנטי וגם בשל איסור ההידבקות בחם,^[21] הסיפור מסתיים בפניית המלכה לעם בכדי להסביר את הגעת משה למדיין.

הסיפור הוכנס לילקוט שמעוני (המאה ה-13).^[22] הסיפור בגרסתו זו הועתק במאה ה-17 לתוך ספר הישר, בגרסה זו משה נושא את המלכה הכושית לאחר כבישת כוש. בנוסף המעתיק מספר שחששם של לוחמי כוש התממש וארם ובני קדם אכן מרדו ומשה וצבאו הכניעו אותם. בספר הישר שם מלכת כוש הוא "אדוניה" ושם בנה מנכריס.^[23]

משה נפרד ממלכת כוש, המאה ה-15 (בציור נראה החלפת הטבעות על פי גרסתו של פטרוס קומסטור)

פטרוס קומסטור

פטרוס קומסטור (המאה ה-12) בספרו "Historia Scholastica" מרחיב מעט את הסיפור ומספר שתרביס לא רצתה לעזוב את אתיופיה ולא רצתה לעזוב את משה, משה שהיה אסטרולוג יצר שתי טבעות שבכל אחת מהן שם אבני חן. באחת אבן זיכרון ובאחת אבן שכחה, הוא לקח את אבן הזיכרון ואילו תרביס קיבלה את אבן השכחה.^[24]

ביסוס במקרא

הסיפור לא מוזכר במקרא, ובמחקר ניתנו מספר השערות ליצירתו.

• האישה הכושית – מרים ואהרן משוחחים במדבר על האישה הכושית של משה. המפרשים ניסו להסביר מי היא אותה אישה. אחת ההשערות היא של תרגום ירושלמי הטוען שהיא אשת קיקנוס מלך כוש. רשב"ם מסכים לפירוש זה גם לפי פשוטו של מקרא ”כי אשה כושית לקח - כדכת' בדברי הימים דמשה רבנו שמלך בארץ כוש ארבעים שנה ולקח מלכה אחת ולא שכב עמה כמו שכתוב שם, והם לא ידעו כשדיברו בו שלא נזקק לה. זהו עיקר פשוטו”^[25][26] האבן עזרא חלק על פירוש זה ופקפק באמינות הסיפור.^[27] אזכור של אישה כושית יכול להביא ליצירת אגדה.^[28]
• השלמת פערים בחיי משה. הסיפור בתורה מדלג על כשישים שנה מחיי משה מבריחתו ממצרים עד להגעתו למדיין.^[29][30]
• הסיבה לבחירת משה למנהיג עם ישראל. לפי הסיפור הפשוט משה נבחר מתוך רעיית צאן. אגדה זו תורמת להילה של משה כמלך כביר הנוחל ניצחונות בשדה הקרב.^[4]

האברבנאל במענה לשאלה למה סיפור זה לא מופיע בתורה כותב: ”האמנם קצרה התורה בספור מה שקרה לו בארץ כוש, לפי שכל מה שעשה משה בזה היה אבוד זמן. ולא היה אותו מלכות אשר בחר בו השם, ולא הארץ אשר השם דורש אותה, והעם היושב בה הוא עם בזוי ושסוי נמשל כבהמות נדמו, על כן לא נזכר דבר מזה בכתוב”.^[31][32]

דבריו אלו יכולים גם להסביר למה הסיפור לא מופיע במסורת המדרשית. לפי אביגדור אפטוביצר הסיפור לא הובא במדרש בגלל מתנגדי החשמונאים שלא רצו להאדיר לוחם משבט לוי, אחרים כתבו שחז"ל בחרו שלא להאדיר כח וגבורה גם בשל כישלונו של המרד הגדול.^[33]

לפי האר"י משה לא נקבר בארץ ישראל בשל נישואיו למלכת כוש, הדברים נכתבו בשם "רבי קלונימוס".^[34][35]

בתרבות

המלכה הכושית תרביס היא דמות מרכזית בספר "Tarbis of the Lake" משנת 1934 מאת אדגר הופמן פרייס (אנ').^[36] בשנת 1937, איימי רודיק (אנ') פרסמה דרמה פואטית בת 80 עמודים המספרת את סיפור חייה של תרביס.^[37] האגדה מופיעה בספר "משה נסיך מצרים" מאת הווארד פאסט.^[38]

תרביס מגולמת על ידי אסתר בראון בסרט "עשרת הדיברות" של ססיל ב. דה-מיל משנת 1956. בסרט, היא מופיעה בקצרה ואינה אשתו של משה.

לקריאה נוספת

• יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך, פרק יט: מה אירע למשה בין בריחתו ממצרים לישיבתו במדין?, הוצאת משכל 2004, עמ' 160 והלאה
• אביגדור שנאן, מארטאפאנוס עד "ספר הישר": לתולדותיה של אגדת משה בכוש, אשכולות 2-3 (תשלז-תשלח) 53-67
• אסתר חוטר, גלגולי סיפור עלילותיו של משה בארץ-כוש, עבודה לתואר שני, אוניברסיטת בר-אילן 1991