משה רינות

משה (רינהולד) רינות (23 בנובמבר 1917 – 5 בנובמבר 1984^[1]) היה ממקימי אוניברסיטת חיפה.

משה רינות

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

ביוגרפיה

רינות נולד באוסטריה אך גדל בגרמניה. בשנות ה-30 עלה לארץ ישראל. שירת בבריגדה היהודית בצבא הבריטי כקצין בגדוד השלישי^[2], והשתתף בקרב לה ג'ורג'טה בחזית איטליה, ליד נהר סניו. כן שירת כרב-סרן בצה"ל ונטל חלק בהסכמי שביתת הנשק עם ירדן בתום מלחמת העצמאות. למד בבית בית המדרש למורים העברי^[3].

שימש כמנהל מחלקת החינוך בעיריית חיפה, ובתפקידו זה יזם והקים יחד עם ראש העיר אבא חושי את אוניברסיטת חיפה. לאחר הקמת האוניברסיטה עבר למסלול האקדמי, קיבל את התואר פרופסור וניהל את בית הספר לחינוך בשנים 1968–1974^[4]. נולדו לו ארבעה ילדים.

רינות היה בין ראשוני חוקרי ההיסטוריה של החינוך בישראל, יחד עם פרופ' שמעון רשף סמנו את המעבר מכתיבת היסטוריה בידי מחנכים למחקר היסטורי מקצועי של החינוך המבוסס על מחקר ארכיוני שיטתי והצלבת מקורות^[5].

ספרים שכתב

• חברת העזרה ליהודי גרמניה: ביצירה ובמאבק: פרק בתולדות החינוך העברי בארץ-ישראל ובתולדות יהודי גרמניה. ירושלים: בית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית ושל משרד החינוך והתרבות, אוניברסיטת חיפה ומכון ליאו בק, תשל"ב 1971.

מאמרים נבחרים

• צרור מכתבים על ייסוד בית המדרש למורים הראשון בירושלים בידי "חברת העזרה ליהודי גרמניה". מיכאל: מאסף לתולדות היהודים בתפוצות, תשל"ג 1973: סה-פג.
• אידאולוגיה וחינוך: הפולמוס בשאלות התרבות בקונגרסים הציוניים בשנים והשפעתו על עיצוב החינוך בארץ-ישראל. עיונים בחינוך, אוקטובר 1975: 27-38.
• האידאולוגיה הציונית בחינוך הנוער היהודי. עיונים בחינוך, ספטמבר 1976: 5-10.
• המאבק בין חינוך דתי לחילוני בארץ-ישראל בשלהי מלחמת-העולם הראשונה. עיונים בחינוך, דצמבר 1977: 127-132.
• הפולמוס על עיצוב מערכת החינוך העברי בארץ-ישראל (1920-1918), הציונות, ה', תשל"ח, 114-78.