משפחת רמב"ן

אבותיו

הרשב"ץ ייחס את משפחת הרמב"ן לרבי יצחק אלברצלוני.^[1] הוא הסתמך על ניתוח של דברי רמב"ן שאינו מוכרח.

רמב"ן תיאר באיגרת את אחד מאבותיו כמי שכלכל והציל ממוות את בני העיר.^[2] על אביו כמעט ואין ידיעות, למעט אזכור אחד שבו הרמב"ן מוזכר בתואר "רבי משה י"א בן כבוד השוע הנכבד ן' ר' נחמן".^[3] מהעובדה שהוא לא הביא שמועות למדניות מאבותיו נראה שלא היו מהאליטה הרבנית של העיר אלא מהמשפחות הוותיקות שבעיר.^[4] היו לו שני אחים: אברהם ויוסף.^[5]

כתב יד מהמאה ה-15 מזהה את רבי עזרא בן שלמה כחמיו, גרשום שלום הראה שכותב הכתב יד התבלבל עם רבי עזריאל.^[6]

Remove ads

בניו

סכם

פרספקטיבה

מעדויות מוקדמות

רמב"ן שלח את איגרת המפורסמת, "איגרת הרמב"ן" לבנו נחמן. על בסיס דבריו בדרשה לראש השנה, קיימת הערכה כי היו לו גם בנות אלא ששמן לא נודע.^[4]

אחד מבניו חיבר פירוש למסכת ביצה.^[7] בן נוסף היה מקורב למלכות והשתקע בקסטיליה ואף אליו הוא שלח איגרת.^[8]

במספר תעודות היסטוריות מוזכר בן נוסף בשם יוסף.^[9]

מעדויות מאוחרות

הרא"ש בתחילת פרק שלישי בברכות כותב^[10] שלרמב"ן מתו בנים בראש השנה,^[11] בגרסה מוקדמת יותר - תלמידי רבנו יונה הגרסה היא שלרמב"ן מת קרוב משפחה ולאו דווקא בן.

אחת מאגרותיו של רמב"ן לבנו נדפסה תחת השם "אגרת לבנו יהודה"^[12] אך אין לכותרת תימוכין בכתבי יד. אגדה נוספת מספרת על מצבה שבה מתואר רבי משה בן נחמן כמי שקבר את בנו יהודה בן העשרים ושבע,^[13] אך מדובר בטעות וזה רבי משה בן נחמיש.^[14]

לפי האגדה, אחת מבנותיו נישאה לרבי גרשום בן שלמה מחבר הספר "שער השמים",^[15] אך רבים ערערו על כך.^[16]

רבי גדליה אבן יחיא בספרו שלשלת הקבלה כותב שלרמב"ן היה בן בשם ניסים והוא המחבר של דרשות הר"ן, כיום ברור שאביו של מחבר דרשות הר"ן שמו ראובן.

הרשב"ש סיפר על בן בשם שלמה, שנשא את בת דודתו השנייה – בתו של רבי יונה גירונדי.^[5]

רבי צבי הירש קאיידנובר הביא בספרו "קב הישר" אגדה שעל פיה רמב"ן טען בפני האפיפיור שלאדם ירא שמים לא יצא בן כופר; ברבות הימים אחד מבניו המיר את דתו, והאפיפיור העמיד אותו על טעותו. רמב"ן היה עצוב מכך, ואשתו ניחמה אותו באמירה שאין זה בנו מפני שהיא נאנסה; הוא שמח וסיפר על כך לאפיפיור. בן ציון פישלר הוכיח שלאגדה זו אין כל בסיס עובדתי.^[17] ככל הנראה שורש האגדה הוא דבריו בפירושו לתורה:^[18] ”ואמר פרה ראש. לרמוז כי משרש מתוק לא יצא מר, וכל אשר לבבו שלם עם השם הנכבד ולא הרהר כלל בע"ז לא יוליד מודה בה. ואל תקשה עלי בזה מן הכתוב והוליד בן פריץ, כי אמת הדבר, וסוד גדול לא אוכל לפרש בו”.^[19] אברהם גרוסמן שיער שמקורה של האגדה באגדה מקבילה קדומה יותר, על בנו של רבנו גרשום מאור הגולה שהתנצר, ונתגלה שאמו נאנסה.^[20]

Remove ads

נכדיו

הרשב"ש סיפר על נכד בשם יונה (בן שלמה) שנולד לאחר פטירת רבינו יונה ובהוראת הרמב"ן נקרא יונה - בניגוד למנהג לקרוא לבן על שם אבי האבא – הרמב"ן.^[5]

בעבר נטען שרבי דוד בן יהודה החסיד, מגדולי מפיצי הקבלה ומחברם של מספר ספרים, הוא נכדו. מסורת זו מסתמכת על דברי רבי דוד בהקדמה למאמר על האלפא ביתא, אך ספר זו אינו פרי עטו של רבי דוד, אלא מאוחר ב-200 שנה - כך שהייחוס שגוי.^[21]

שאול חנא קוק כתב שנכדו היה בעכו בזמן כיבושה.^[22] מקור דבריו הוא רבי יצחק דמן עכו שסיפר "שנשבו כולם בזמן בן בנו של הרמב"ן".^[23]^[24] ייתכן שאזכור נכדו הוא נקודת זמן ותו לא, שמחה עמנואל טען שמדובר בפליטת קולמוס.^[25]

רבי משה הגולה מקיוב כתב בראש ספרו "שושן סודות": "עשר קבין ירד שכל - על כל חוקר מבין חידות/ רבינו משה בר נחמן - נטל מהם תשע ידות/ כי הוא שלישי מתשבי - קיבל סתרי עשר מידות/ משה נכדו ארה מריו - עם בשמי סודות נכבדות". החיד"א שיער שכוונת המחבר לטעון שהוא נכד הרמב"ן.^[26] מכיוון שהמחבר משתמש בלשון זו גם כלפי האבן עזרא, הסיק אברהם אפשטיין שזו היא לשון מליצית שמשמשת את המחבר לציין כי הוא נכדו של אדם בשם משה, ותוספת הו' היא כלשון הפסוק "נאם בלעם בנו בעור".^[27]

מצאצאיו הידועים: הרשב"ץ, הרשב"ש ורבי יעקב ששפורטש.^[28] בעבר נטען שרלב"ג הוא נכדו.

דמויות נוספות במשפחה

בן דודו הוא רבינו יונה, בן אברהם אחי אמו, שחיבר חידושים על התלמוד הבבלי וספרות מוסר, ועמד בקשר מכתבים עם בן דודו. בן דוד נוסף הוא רבי יונה בן יוסף אחי אמו, המוזכר בתשובות הרשב"א.^[29]

אחיינו הוא רבי משה דאשקולה גירונדי, בנו של שלמה אחי אשתו. באיגרת מירושלים הוא דרש בשלומו, וסיפר שקרא שיר שלו בחורבות הר הבית.^[30]