נינה ברלין

ד"ר נינה ברלין (שלוש) (6 במרץ 1897 – 2 בנובמבר 1964) בת למשפחת ברלין ולמשפחת פוליאקוב הייתה רופאת עיניים ביישוב שעיקר עיסוקה הרפואי היה כפרו בונו לעניי תל אביב. כן, הייתה ממייסדות ההגנה ב' וחברת הוועד המרכזי של ההסתדרות ציונית חדשה.

נינה ברלין

לידה	6 במרץ 1897 צאריצין, רוסיה
פטירה	2 בנובמבר 1964 (בגיל 67)
תאריך עלייה	1906
התמחות	רפואת עיניים

ביוגרפיה

נינה ברלין (שלוש) נולדה בצאריצין בשנת 1897 לאליהו ברלין וציטה פוליאקוב, בתו של הנדבן לזר פוליאקוב ממשפחת פוליאקוב הנודעת.

אביה, אליהו ברלין, היה חובב ציון מושבע ולאחר שביקר בארץ מספר פעמים העלה לארץ את משפחתו בשנת 1907.

משפחת ברלין (אליהו האב, האם צ'יטה ושתי האחיות נינה ובלה) גרה תחילה ברחוב אילת 21 מעל משכנה השני של הגימנסיה העברית "הרצליה" ולאחר שתל אביב החלה להיבנות עברה לבית ברחוב השחר.

נינה סיימה את לימודיה התיכוניים כבוגרת המחזור השלישי של הגימניסיה הרצליה. לאחר סיום לימודיה התנדבה בשנת 1916 לעבוד "בחוות כנרת" אצל חנה מייזל במגדל, ולאחר תקופה חלתה וחזרה הביתה. בהשפעת זבוטינסקי נינה ואחותה בלה התגייסו במלחמת העולם הראשונה לצבא הבריטי כאחיות רחמניות^[1], נינה הוצבה בבית החולים הצבאי "בילה" ליד רפיח^[2].

לאחר מלחמת העולם הראשונה נסעה ללמוד רפואה בלוזאן שבשוויץ והתמחתה ברפואת עיניים באוניברסיטת שטרסבורג בצרפת ובבית החולים הממשלתי של פריז ואז שבה ארצה ב־1926 כרופאת עיניים ופתחה מרפאה בבית הוריה ברחוב ביאליק 18 .

בשנת 1928 נישאה למשה שלוש בנו של יוסף אליהו שלוש ועברה להתגורר בבית משה ברחוב פינס 30. שם פתחה מרפאה פרטית בחדר גדול בבית שפעלה בשעות אחר הצהריים.

אמנם, עיקר עיסוקה הרפואי היה במרפאת עיניים ציבורית שהקימה בסוף רחוב שבזי ובה לקחה סכום סמלי לטיפול מעניי האזור.

נינה הייתה בקשר חברי קרוב עם ז'בו שהשפיע עליה רבות^[3] . כך הייתה חברת הוועד המרכזי של ההסתדרות ציונית חדשה מבית מדרשו של זאב ז'בוטינסקי^[4]. וכן בהשפעתו של ז'בוטינסקי פרשה מארגון ההגנה וייסדה יחד עם עוד 5 חברים את ההגנה ב' שהפכה ברבות הימים להאצ"ל^[5]- אף שככל הנראה לא הייתה שותפה פעילה בלחימה עצמה.

משנת 1939 הצטרפה למועדון הארחה של חיילי הברית ובמסגרתו אירחה בביתם מדי יום עשרות חיילים וקצינים מכל מדינות בעלות הברית^[6] וקיבלה על פועלה זה תעודת הוקרה מהצלב האדום^[7]. כן משנה זו ועד מלחמת העצמאות נהגו בני הזוג שלוש, לשכן בביתם ולכלכל עולים שהגיעו בחוסר כל לתקופה מסוימת של בין מספר חודשים לשנתיים, עד שהם יתאקלמו בארץ.

עקב מעמדם וקשריהם העסקיים, החברתיים והפילנתרופים של אביה ואמא וכן שלה ושל בעלה- אירחה בביתם מנהיגים, אנשי שלטון ודיפלומטים, אישי ציבור, ספורטאים, אמנים ומוזיקאים, מקומיים ובינלאומיים והבית תפקד כסלון תרבותי לחוגי היישוב החדש והמדינה שבדרך. במסגרת פעיליותיו השונות של משה וכן פעיליותיה שלה התארחו, לא אחת, אצל אנשים רמי מעלה בכל רחבי העולם. כך, בשנת 1935, במסגרת תפקידו של משה, בעלה כקונסול בולגרי, התארחו אצל מלך בולגריה בוריס. וכן בשנת 1938 הוזמנו לשהות עם משפחת טוסקניני באחוזתם שבאגם מאג'ורה שבצפון איטליה.

נינה ניהלה את ביתה כפי שניהלו ברוסיה אך עם עידון צרפתי ודיוק שווייצרי, כך מתאר את ביתם אהרן שלוש (ניצב) בספרו "מגאלביה לכובע טמבל"^[8]:

מידי יום היה יעקב שליט מתייצב אצל הד"ר בשעה ארבע אחר הצהריים, היה זה מתפקידו ללכת לשוק ולהביא את המצרכים למשפחה. לאחר מכן, הייתה נינה מזמנת את הטבחית לסלון ושם נותנת לה את ההוראות מה להכין למחר, תפריט ארוחת הצהריים, תפריט שעת התה ותפריט ארוחת הערב. לפי מספר האוכלים היו סדורות צלחות. צלחת גדולה למנה עיקרית עליה צלחת בינונית למנת הביניים וצלחת עמוקה למרק. על ערמת צלחות זו הייתה מונחת לה, מגהצת ולבנה, מפית בתוך שקית צבעונית אשר שם האיש העתיד לשבת לידה רקום עליה. צבע השקית כצבע מפת השולחן והצבע היה משתנה מידי שבוע. ליד ערמה זו מונחים מימין שני מזלגות וסכין מכסף רוסי כבד על גבי אדן קטן מכסף. מאחורי הצלחות היו מונחים כף גדולה למרק וכפית קטנה ללפתן וכן שתי כוסות, למים וליין. מעל מרכז השולחן נשתלשל חוט ובקצהו פעמון, שני צילצולים והעוזרת הטבחית מגיעה עם מנות האוכל המתאימות כשהיא לבושה סינר קטן. העוזרת הנוספת הייתה מופקדת על ניקיון הבית והכנת ארוחת הערב. לכביסה מוזמנת כובסת. בבוקר אין לצאת מן החדר לבוש בפיג'מה בלבד, יש לכל אחד "חלוק בוקר" ו"נעלי בוקר".

החל משנת 1949 בעלה משה לקה מספר פעמים בדימומים מוחיים שגרמו לשיתוק חלקי. לאחר שטיפלה בו תקופה ארוכה, חלתה אף היא בטרשת עורקים. בשנת 1961 לאחר שכבר עברו לצפון העיר, מכרו את ביתם ברחוב פינס עקב השתנות הסביבה ומחלתם. את הבית רכש בית הספר לאמנויות רננים.

בשנת 1964 נפטרה נינה ונקברה בחלקת הקבר של משפחת שלוש בבית הקברות טרומפלדור. מאחר שלא היו לא צאצאים משלה ואף לאחותה בלה (שנשאה למרק גינזבורג) לא היו צאצאים משלה- עם מותן של האחיות, נגדע ענף זה של משפחת ברלין ולא זכה להמשך כשושלת פטריארכלית.

לקריאה נוספת

• אהרן שלוש (ניצב), מגאלאבייה לכובע טמבל, תל אביב, 1991.
• אורי קיסרי, ליידי נינה, הארץ, 15 נובמבר 1963⁩, עמוד 3.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נינה ברלין בוויקישיתוף

• דוד תדהר (עורך), "משה שלוש", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 955
• דפדוף בקטלוג התיקים, באתר www.jabotinsky.org
• אהרן שלוש, מגאלאבייה לכובע טמבל, הוצאת המחבר, 1991