ניקאב

נִיקַאבּ (בערבית نقاب; באופן מילולי: "כיסוי") הוא רעלה מוסלמית מסורתית לנשים, לרוב שחורה, המכסה את הצוואר והפנים, מלבד פתח צר לעיניים. נשים לובשות את הניקאב כשהן נמצאות בסביבה של גברים שאינם קרובי משפחה.^[1] הבסיס להסתרת הפנים והגוף הוא הציווי מהקוראן לצניעות של גברים ונשים, אך הקוראן אינו נותן הנחיות מדויקות. בסורה 24, פסוק 31 נשים נדרשות לצניעות. פרשנים מוסלמים חלוקים בדעותיהם על מידת כיסוי הפנים על בסיס סורות ופרשנויות.^[2]

אישה תימנייה עוטה ניקאב

היסטוריה

היסטורית, הסתרת הפנים הייתה נהוגה בתרבויות רבות לפני האסלאם, וחוקרים טוענים שמוסלמים אימצו מנהג זה על מנת להשתלב בסביבה.^[2]

עם היווסדה של ערב הסעודית, המשטר החדש החל לקדם ענף צעיר יחסית של האסלאם הסוני. זרם זה, הנותן פרשנות מחמירה לחוקי השריעה, נוסד על ידי המטיף בן המאה ה-18 מוחמד בן עבד אל-והאב, שימש בסיס לחקיקה במדינה. אחת הפרשנויות היא שנשים צריכות לכסות את גופן במלואו. גישתו המחמירה של אל-והאב הפכה לחוק המדינה. ערב הסעודית כופה קוד לבוש על כל הנשים במדינה, מקומיות וזרות. כולן נדשות ללבוש עבאיה וניקאב הפך לנפוץ יותר.^[3]

באיראן, רזא שאה פהלווי אסר על לבישת ניקאב, צ'אדור או בורקה. נשים יכלו לחבוש רק כובעים בסגנון מערבי. בנו, מוחמד רזא, המשיך את האיסור אך בצורה פחות קפדנית. המהפכה ב-1979 הובילה לעלייתו לשלטון של משטר אסלאמי שהתבסס על חוקי השריעה. נשים נדרשו ללבוש כיסוי ראש, אך לא הייתה דרישה ייעודית לניקאב.^[4]

בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת החלה עלייה של האסלאם הרדיקלי שנבעה מההצלחה של המהפכה באיראן, מכיבוש אפגניסטן על ידי ברית המועצות ומהקמת אל-קאעדה. במקביל, החיפוש אחר זהות והתנערות מהמשטרים החילוניים במדינות המוסלמיות,^[5] השפיעו על תפיסת הצניעות הנדרשת מנשים בכל העולם המוסלמי.

יחס לניקאב

מתחילת שנות האלפיים, הניקאב עורר מחלוקות בעולם המערבי, ונתפס כסימן גלוי לקיצוניות סַלַפִית ולדחיית הערכים המערביים.^[6] גם בחלק מהמדינות המוסלמיות, הניקאב שנוי במחלוקת.^[7] בחלק מהמדינות האיסור ללבוש ניקאב הוא מסיבות ביטחוניות.^[8]

ישנן כיום 16 מדינות שאסרו את לבישת הניקאב והבורקה, הן מדינות בעלות רוב מוסלמי והן מדינות לא מוסלמיות: תוניסיה,^[9] אוסטריה,^[10] דנמרק,^[11] בולגריה,^[12] קמרון,^[13] צ'אד,^[14] הרפובליקה של קונגו,^[15] גבון,^[13] הולנד,^[16] סרי לנקה^[17] ושווייץ.^[18] ממשלת אוזבקיסטן החלה בספטמבר 2023 לקדם הצעת חוק האוסרת לבישת ניקאב.^[19]

ב-2010 נאסר בצרפת ללבוש צעיף המכסה את כל הפנים, בדומה לניקאב, בבתי ספר ובמרחב הציבורי.^[20] ב־2011 ממשלת צרפת הובילה קמפיין בשם "הרפובליקה חיה בפנים גלויות" (la République se vit à visage découvert).^[21]

ב-2011 נחקק חוק האוסר לבישת ניקאב בבלגיה. שתי נשים מוסלמיות, סמיה בלצ'מי וימינה אוסאר, דרשו את ביטולו של חוק זה בטענה שהוא מפר את האמנה האירופית לזכויות אדם, במיוחד סעיפים 8 (הזכות לכיבוד פרטיות וחיי משפחה), 9 (חופש המחשבה, מצפון ודת), 10 (חופש הביטוי), ו-14 (איסור אפליה).^[22] בית הדין פסק שהאיסור על לבישת כיסוי פנים אינו מפר את האמנה האירופית לזכויות אדם.^[23]

ב-2017 אסרה טג'יקיסטן לבישת כיסויי ראש שאינם חלק מהתרבות הטג'יקית המסורתית והלאומית. החוק אוסר אף לבישה של חג'אב.^[24] באותה השנה, במרוקו הודיעו על איסור לבישת בורקה וניקאב.^[25] מרוקו אוסרת על ייצור, שיווק ויבוא של הבורקה האפגנית ואין איסור דומה על ניקאב.^[26]

סין אסרה על לבישת בורקה וניקאב וגידול זקן "לא רגיל" על האוכלוסייה המוסלמית בשינג'יאנג. האיסורים הללו הם חלק מדיכוי העם האויגורי.^[27]

בספטמבר 2023, במצרים נאסר על תלמידות ללבוש ניקאב לבתי הספר.^[28]

באוגוסט 2018 עבר בדנמרק חוק האוסר ללכת עם בורקה וניקאב ברחוב, ויוטל קנס של 1,000 קרונות (כ-156 דולר ארצות הברית).^[29] החל מחודש יולי 2025 הורחב האיסור גם על לבישת בורקה או ניקאב במוסדות חינוך, כולל באוניברסיטאות.^[30][31]

במדינת ישראל, ביוני 2025 מנעה הנהלת אוניברסיטת בר-אילן כניסה מסטודנטית שביקשה לעטות ניקאב בקמפוס בטענה למניעים פדגוגיים, מנהלתיים וביטחוניים.

ראו גם

• איסור הצגת סמלים דתיים בבתי הספר בצרפת ("חוק הרעלה")
• בורקה
• חג'אב
• צ'אדור
• רעלה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ניקאב בוויקישיתוף