נצרת

נָצְרַת (בערבית: أَلنَّاصِرَة, תעתיק מדויק: אלנָּאצִרַה, תעתיק חופשי: א-נָּאסִירַה; בלטינית: Nazara, נהגה ונכתב בערבית ספרותית^[5]; נְּיצְרַת וכן נְּסִּרְאַתַּ וכן נשּׁראתּ או נְּשִּׂרְאַתַּ) היא עיר עתיקה במחוז הצפון שבמדינת ישראל, וכיום היא העיר הערבית השנייה בגודלה בישראל אחרי העיר הבדואית רהט. מתגוררים בנצרת כ-76,773 תושבים, רובם ככולם מהמגזר הערבי – מרביתם, כ-72% מאוכלוסיית העיר נצרת מהווים כיום רוב מכריע של ערבים-מוסלמים, לצד מיעוט משמעותי של כ-27% ערבים-נוצרים בקרב תושביה.

ערך זה עוסק בעיר בישראל. אם התכוונתם לעיר באתיופיה, הידועה גם בשם נצרת, ראו אדאמה.

נצרת

שם בערבית	الناصرة
מדינה	ישראל ישראל
מחוז	הצפון
מעמד מוניציפלי	עירייה
ראש העירייה	עלי סלאם
גובה ממוצע[1]	‎347 מטר
סוג יישוב	עיר 50,000‏–99,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2024 (אומדן)[1]
- אוכלוסייה	76,761 תושבים
- מתוכם, תושבי ישראל	76,542 תושבי ישראל
- דירוג אוכלוסייה ארצי	27
- שינוי בגודל האוכלוסייה	‎-0.6% בשנה[2]
- צפיפות אוכלוסייה	5,391 תושבים לקמ"ר
- דירוג צפיפות ארצי	35
תחום שיפוט[3]	14,240 דונם
- דירוג ארצי	103
(למפת הכרמל מוגדלת)   נצרת (למפת הכרמל רגילה)   נצרת (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון לוד רהט הים האדום נצרת (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון לוד רהט הים האדום נצרת 32°42′07″N 35°17′42″E
מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[4]	3 מתוך 10
- דירוג ארצי	188
מדד ג'יני לשנת 2019[3]	0.3914
- דירוג ארצי	154
לאום ודת[3]   יהודים: 0%   ערבים-מוסלמים: 73%   ערבים-נוצרים: 26.7%   דרוזים: 0%   אחרים: 0.3% לפי הלמ"ס נכון לסוף 2022
אוכלוסייה לפי גיל[3] גילאי 0 - 4 7.7% גילאי 5 - 9 8.2% גילאי 10 - 14 8.2% גילאי 15 - 19 8.5% גילאי 20 - 29 17.6% גילאי 30 - 44 18.8% גילאי 45 - 59 16.9% גילאי 60 - 64 4.5% גילאי 65 ומעלה 9.5% לפי הלמ"ס נכון לסוף 2022
חינוך[3] סה"כ בתי ספר 52 –  יסודיים 29 –  על-יסודיים 35 תלמידים 19,387  –  יסודי 11,037  –  על-יסודי 8,350 מספר כיתות 776 ממוצע תלמידים לכיתה 28.3 לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשפ"ב (2021-‏2022)		http://www.nazareth.muni.il

אין לבלבל ערך זה עם הערך "נצרת עילית" או "נוף הגליל".

סמל נצרת ובו מעיין מרים

נצרת היא מרכז כלכלי, פוליטי, תקשורתי ותרבותי ראשון במעלה בקרב ערביי ישראל, והיא סמן חשוב להלך הרוח במגזר הערבי בישראל. מדי שנה מהווים אירועי יום האדמה הפלסטיני, והפגנות האחד במאי כתזכורות לעובדה זו, וחלק ניכר מאירועי אוקטובר 2000 התחולל בעיר.

אזור נצרת היה מיושב כבר בתקופה הפרהיסטורית כפי שמעידים ממצאים שהתגלו במערת קדומים על הר הקפיצה שבדרום העיר. בתקופת בית שני התקיים בנצרת יישוב קטן, ועד לתקופה הביזנטית היא הייתה עיר יהודית. עם הכיבוש הצלבני עלתה חשיבותה של העיר, היא הייתה לבירת דיוקסיה קתולית וקמו בה כנסיות. לאחר מכן ידעה העיר עליות ומורדות, וזכתה לתקופת שגשוג של ממש רק במהלך המאה ה-19, כאשר מעצמות אירופה החלו מגלות בה עניין. בתקופה זו ובמהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20 הוקמו בעיר כנסיות, מנזרים ומוסדות חינוך ובריאות רבים.

לפי הברית החדשה התגוררו מריה, אם ישו ובעלה יוסף הקדוש בנצרת, בה ניתנה הבשורה ובה הגיע ישו לבגרות. מסיבה זו שוכנים בעיר מספר אתרים קדושים לנצרות, שבראשם אתרים המזוהים עם הבשורה.

על אף שבנצרת מתגוררים בעשורים האחרונים בעיקר ערבים-מוסלמים בקרב תושבי העיר, העיר היא יעד תיירותי פופולרי של צליינים נוצרים מרחבי העולם, וכן מאז קום מדינת ישראל, פקדו אותה שלושה אפיפיורים: פאולוס השישי ב-5 בינואר 1964, יוחנן פאולוס השני בחג הבשורה ב-25 במרץ 2000, והאפיפיור בנדיקטוס השישה עשר ערך בה מיסה המונית ופקד את בזיליקת הבשורה ב-14 במאי 2009.

מספר ערים ברחבי תבל קרויות נצרת על-שמה של העיר. אף שכנתה בישראל, העיר נוף הגליל (نوف هچليل), נקראה בעברה נצרת עילית (نتسرات عيليت) עד לשנת 2019.

אטימולוגיה

הצירוף בית אוצר בספר זכריה יא פסוק יג מופיע בהוראת - "בית היוצר", כמו בפסוק - "וָאַשְׁלִיךְ אֹתוֹ בֵּית יְהוָה אֶל-הַיּוֹצֵר".שם זה קרוב למשמעות הפועל נ-צ-ר במשמעות שמר, שממנו בא אף באכדית "בית נִצִרְתַ" - בהוראה זו. רק באכדית, ולא בעברית או בארמית (שבמקום נ-צ-ר מופיע השורש נ-ט-ר) בא חילוף הגאים כזה, של האותיות מ'-ו', שיוכל לבאר למשל מבטא בבלי כגון "וָֹצַרְתֻ" במקום מֵצַרְתֻ (=משורש נ-צ-ר). (ועל כן יש להניח, כי השם העברי אוצר (ות) וכן בערבית דרומית וצר, שאולים מבבל. מעין המילים המשמשות בהוראה קרובה במקרא :"בֵּית נְכוֹת ומִסְכְּנוֹת" (=במשמעות "בית אוצר"), השאולות גם הן מבבל או מאשור"^[6]. מקור השם "נצרת" אינו ידוע בוודאות, אך בהיות היישוב העתיק במקום יהודי, סביר שהשורש הוא עברי, או למצער שמי. ייתכן שמדובר בשם שמקורו במילה "נצר" (במשמעות של חוטר, ענף), והנוצרים רואים בכך רמז לכך שישו הוא נצר לבית דוד^[7]. אפשרות אחרת היא שמדובר בשורש "נ.צ.ר." במשמעות שמירה, שכן ההר שעליו נמצאת העיר משקיף על עמק יזרעאל, ויכול לשמש עמדת הגנה מפני צבאות זרים. שמה של העיר העניק לנצרות ולנוצרים את שמם בעברית.

מיקום ומתאר עירוני

יום קניות בשוק בנצרת צולם בינואר 2016

נצרת שוכנת על רכס הרי נצרת בגליל התחתון, בגובה של כ-350 מטר מעל לפני הים. היא ממוקמת בעמק מוקף בהרים מכל צדדיו שגובהם כ-500 מטרים מעל פני הים, ועד 575 מטרים בהר יונה. ממזרח לעיר נמצא הר כסולות שעל מורדותיו שוכנת נוף הגליל, מדרום הר הקפיצה, ממערב הר צמרת ומצפון הר אביהוא. על המורדות המערביים של עמק זה שוכנים רובע העיר העתיקה והרובע הלטיני, שהם ברובם מבוך של סמטאות להולכי רגל. העיר המודרנית התפשטה מאזור זה לכל הכיוונים, אך מרכזה שוכן ממזרח ומדרום לרובע העתיק, ומעט נמוך ממנו.

רחובה הראשי של העיר הוא רחוב פאולוס השישי, שיחד עם המשכו הצפוני, המכונה רחוב הגליל, חוצה את העיר בכיוון כללי מדרום-מערב לצפון-מזרח. רחוב חשוב נוסף הוא רחוב אל-בישארה (البشارة - "הבשורה") המקביל לו ממערב, והמוליך מכיכר העיר בדרום, צפונה דרך העיר העתיקה ועד לכיכר המעיין ולכיכר הכנסייה בצפון. מכיכר העיר יוצאים שני רחובות ראשיים נוספים - רחוב תאופיק זיאד לכיוון דרום ורחוב איכסאל לכיוון דרום-מזרח. מדרום, ממזרח ומצפון מקיף את העיר כביש ראשי בין-עירוני המסומן ככביש 75 והמשכו המסומן ככביש 700, ובין היתר הוא מבדיל בין נצרת לנוף הגליל. לרוב רחובותיה של העיר לא הוענקו שמות והם מסומנים במספרים.

בדרום העיר שוכנת מובלעת קטנה השייכת לנוף הגליל ובה נמצאים בסיס מחוז צפון של פיקוד העורף ובית מלון.

בשנת 2000, הוחל בתכנון תוכנית מתאר מקומית חדשה לאזור נצרת. התוכנית אושרה ביוני 2009^[8].

היסטוריה

פרהיסטוריה

בתקופה הפרהיסטורית היה אזור נצרת מיושב, מה שניכר במערות הרבות בסביבת העיר ומספר מעיינות שהידוע בהם הוא מעיין מרים. המערה הידועה ביותר היא מערת קדומים (מערת הקפיצה) השוכנת למרגלות הר הקפיצה שמדרום למרכז העיר. חפירות במקום נערכו בשנת 1933 ובהפסקות גם בין 1965 ל-1979. מקום התגלו כירות אש, כלי אבן מהתרבות המוסטרית, עצמות אדם ועצמות בעלי חיים, שמעידים כי המערה שימשה הן כמקום מגורים והן כאתר קבורה^[9][10].הממצאים כללו 13 שלדים שלמים, שישה מהם שייכים למבוגרים והשאר לילדים. חמישה מבני האדם נקברו באופן מסודר בקרקע המערה, ושניים מהם נקברו מסיבה כלשהי עם קרני אייל. השרידים מתוארכים ל-85,000 עד 100,000 שנים לפני זמננו.

העת העתיקה

שרידים בחפירות הארכאולוגיות בבזיליקת הבשורה

נצרת עצמה אינה מוזכרת בתנ"ך או בכתביו של ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו משלהי המאה ה-1 לספירה, ואף לא בתלמוד. אין ראיה לכך שהעיר עצמה הייתה מיושבת בתקופה שקדמה לימי בית שני, ובתקופה זו היו יפיע מדרום-מערב לעיר^[11] וכפר כנא מצפון-מזרח לה היישובים החשובים באזור.

בסוף תקופת בית שני (המאה ה-2 לפנה"ס והמאה ה-1 לפנה"ס) שכן במקום כפר קטן^[12].במקום נתגלו ממגורות רבות, שאחדות מהן תוארכו לתקופה הישראלית. הן היו חצובות בסלע, האחת על גבי רעותה. כן נתגלו במקום בורות מים, מעצרות שמן, גתות ואבני ריחיים. ממצאים אלו מצביעים על אופייה החקלאי של נצרת, שסיפקה ודאי את תוצרתה החקלאית גם לערים הסמוכות-יפיע וציפורי (יישוב עתיק)^[13].

ממצא חשוב התגלה על ידי מיכאל אבי יונה בחפירות שנערכו בקיסריה בשנת 1962, בדמותה של אבן שיש אפורה שעליה מופיע השם "נצרת" ולאחר שחזור, נתברר הכתוב - "ירמ מליך פיצץ נצרת תחיה תכלה ערב מגדל נוניא" ; הממצא מתוארך למאה ה-3^[14] לאחר מרד בר כוכבא רבים מן הנמלטים היהודים מירושלים יישבו את הגליל ואתם נמנו כהנים מבית משפחת פיצץ. בפיוטים מהתקופה הביזנטית מוזכר יישוב בשם נצרת, כאחד מן הכפרים שבהם התיישבו סיעות כוהנים אחרי המרד הגדול. בנצרת התיישבה משמרת הכהונה "הפצץ", והפייטן אלעזר בירבי קליר הזכיר אותה, עת קונן על גורלן של משפחות הכהונה הגולות. נצרת הייתה ככל הנראה כפר לוויין של ציפורי, ואוכלוסייתה בתקופה זו מוערכת בכחמש מאות תושבים.

על פי הברית החדשה הייתה נצרת ביתם של מרים, אם ישו ושל בעלה יוסף הקדוש. בה התרחשה הבשורה למרים עת בישר לה המלאך גבריאל כי היא נושאת ברחמה את בן האלוהים, והיא המקום שבו גדל ישו מינקות ועד לתחילת משרתו. כמה היסטוריונים מפקפקים בכך, וטוענים כי נצרת לא הייתה מיושבת בתקופת ישו. לשיטתם מדובר בשיבושים בתרגומים ליוונית, וכי "ישו מנצרת" אינו מן העיר נצרת, כי אם נצר לבית דוד. בכל אופן, גם לפי הברית החדשה הייתה נצרת מקום נידח, כפי שעולה מדברי נתנאל מקנה (השליח ברתולומאוס הקדוש):

"וַיִּפְגַּע פִּילִפּוֹס אֶת־נְתַנְאֵל וַיֹּאמֶר אֵלָיו מָצָאנוּ אֵת אֲשֶׁר כָּתַב משֶׁה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה וְהַנְּבִיאִים אֶת־יֵשׁוּעַ בֶּן־יוֹסֵף מִנְּצָרֶת׃ וַיֹּאמֶר אֵלָיו נְתַנְאֵל הֲמִנְּצֶרֶת יֵצֵא טוֹב וַיֹּאמֶר אֵלָיו בֹּא וּרְאֵה".

— הבשורה על-פי יוחנן, 1, 46-47

ימי הביניים

פסיפס המתאר את בתי נצרת ואת הר הקפיצה; כנסיית כוֹרָה (אנ') (כיום מוזיאון קארייה) באיסטנבול (תחילת המאה ה-14)

אפיפניוס מסלמיס, שמת בשנת 402, קבע כי עד לזמן הקיסר קונסטנטינוס במאה ה-4 הייתה נצרת מיושבת ביהודים בלבד. כך היה גם בכפר כנא הסמוך לעיר מצפון. רק במאה ה-5 החלה העיר למשוך צליינים נוצרים וקמו בה הכנסיות הביזנטיות הראשונות - בזיליקת הבשורה בשנת 427^[15] ובמאה ה-6 כנסיית גבריאל הקדוש הראשונה ליד מעיין מרים. הנוסע אנטונינוס מפלקנטיה מספר בשנים 560–570 על ישוב יהודי בנצרת^[16].

בשנת 614 כבשו הסאסאנים את ארץ ישראל, ויהודי נצרת סייעו להם במעשי הטבח באוכלוסייה הנוצרית המקומית. כאשר שבו הביזנטים וכבשו את ארץ ישראל בשנת 630, הורה הקיסר הרקליוס על גירוש יהודי העיר, והיישוב היהודי במקום פסק.

עם הכיבוש הצלבני בשנת 1100 לערך, עלתה קרנה של נצרת, ובשנת 1108 הקים בה בלדווין הראשון דיוקסיה קתולית עצמאית והפך אותה לעיר-מחוז. הארכיבישוף של נצרת חלש על העיר ועל עשרה מכפרי הסביבה, בין ציפורי לכפר כנא^[17]. באתר בזיליקת הבשורה הוקם מבנה חדש ומפואר מקודמו, והנוצרים האורתודוקסים נושלו ממעמדם והתיישבו באזור כנסיית בית הכנסת. נצרת התפשטה לכיוון צפון וכנסיית גבריאל הקדוש בסמוך למעיין מרים^[18] נבנתה גם היא מחדש. אך למרות חשיבותה של העיר, נותרה נצרת קטנה והיא לא בוצרה^[19].

בעקבות קרב קרני חיטין ב-1187 כבש צלאח א-דין את נצרת ללא התנגדות, והורה על גירוש הכמורה הקתולית מהעיר, אך ב-1192 היא הורשתה לשוב אליה בעקבות הסכם יפו. לאחר מכן התחדשה גם תנועת הצליינים אל העיר, ובשנת 1229 הושבה נצרת לשלטון הצלבנים מכוח הסכם יפו בין פרידריך השני לסולטאן המצרי אל כאמל. עם זאת העיר הוגדרה כאזור מפורז מנוכחות צבאית ורוב תושביה היו נוצרים בני העדות המזרחיות. העלייה לרגל אל העיר החלה נושאת אופי טקסי והכנסייה הקתולית העניקה מחילת עוונות למשתתפים בה.

ב-1263 נכבשה נצרת על ידי הסולטאן הממלוכי ביברס, אשר הורה להרוס את כנסיית הבשורה ואת כנסיית גבריאל הקדוש. תנועת עולי הרגל אל נצרת התמעטה, והעיר ירדה מגדולתה והייתה לכפר עני.

התקופה העות'מאנית

מפה עתיקה של נצרת משנת 1657

מפה עתיקה של נצרת משנת 1681

נצרת ב-1842 כפי שהתרשם ממנה דייוויד רוברטס. במרכז נראית כנסיית הבשורה הקודמת

התקופה העות'מאנית בארץ ישראל החלה ב-1517, וסימנה שינוי לטובה בארץ ישראל כולה וגם בנצרת. כאשר כבש הנסיך הדרוזי פחר א-דין השני את הגליל ב-1610, החלה תקופת שגשוג בנצרת. פחר א-דין נודע באהדתו לאוכלוסייה הנוצרית, ואפשר לה חופש פולחן מלא. הוא מסר לחזקת המסדר הפרנציסקני את מערת הבשורה, והתיר לנזירים להקים במקום כנסייה ומנזר. בתקופה זו התיישבו בעיר מרונים מלבנון ובעיר נוסדה קהילה מרונית. בעקבותיהם הגיעה לנצרת משפחה נוצרית יוונית אורתודוקסית מירדן. לאחר מותו של פחר א-דין ב-1635 שוב התדרדר מצבה של העיר עד שכבש אותה דאהר אל-עומר ב–1735. יחסו של עומר אל הנוצרים היה דומה לזה של פחר א-דין, והוא ראה בהם גורם נאמן למשטרו. הוא סיים את המחלוקת בין העדות הנוצריות בעיר וחילק ביניהן את כנסיותיה, מצב שהשתמר עד היום. הקתולים שמרו על חזקתם בכנסיית הבשורה, האורתודוקסים זכו בכנסיית גבריאל הקדוש, ליוונים-הקתולים נמסרה כנסיית בית הכנסת ולמרונים ניתנה הרשאה להקים כנסייה משל עצמם.

דאהר אל-עומר הקים את בית הסראייה בעיר בסביבות שנת 1740, ובו שכנו דירתו של אל-עומאר, אורוות ובית מעצר. מאחר שבעת הקמת המבנה טרם היה בעיר מסגד, שימש חלק ממנו כמקום תפילה מוסלמי. בתקופה זו הייתה לעיר עדנה והיא זכתה להגנה מפני מסעות הביזה של הבדואים ואנשי הר שכם. את מקומו של אל-עומר תפס אחמד אל-ג'זאר בשנת 1775. תחילה נותר מצבה של נצרת ללא שינוי, ואל-ג'זאר אף התיר לפרנציסקנים להקים קפלה באתר שבו הוקמה לימים כנסיית מנזה כריסטי, אולם בעקבות סכסוכו עם הסוחרים הצרפתים בעכו ב-1791, הכביד את זרועו על נתיניו האירופים ועל הנוצרים בכלל. תושבי העיר צידדו בנפוליאון כאשר ניסה לכבוש את עכו מידיו של אל-ג'זאר ב-1799, והראשון אף שהה בעיר לאחר קרב תבור. כשנפוליאון נסוג ביקש אל-ג'זאר לטבוח בתושבי העיר, ורק התערבות בריטית מנעה זאת. תחת זאת העלה אל-ג'זאר את המיסים ודילדל את כלכלת העיר^[20]. תקופת שלטונו של סולימאן פאשה (1805-1819) שוב עמדה בסימן של שגשוג לעיר, ובניית המסגד הלבן הסתיימה ב-1812^[21]. אולם בימיו של השליט הבא עבדאללה פאשא שוב סבלה העיר הנוצרית.

נצרת בתחילת המאה ה-20. על הרכס נראית הכנסייה הסלזיאנית ומשמאל לה בית היתומים (כיום בית הספר הטכנולוגי דון בוסקו). בקדמת התמונה משמאל נראית בזיליקת הבשורה הקודמת ומימין לה המינרט של המסגד הלבן

בהמשכה של המאה ה-19 השתפר המצב בעיר לאין ערוך, היא גדלה והתרחבה ושמשה כבירת נפה בסנג'ק עכו. חדירת המעצמות האירופיות לארץ ישראל חיזקה את מעמד נתיניהן אשר זכו לזכויות יתר (קפיטולציות). בעיר קמו 12 כנסיות ומספר מנזרים, ולצידם קמו מוסדות חינוך, שני בתי חולים (בית החולים הצרפתי סן ונסן דה פול ובית החולים האיטלקי המשפחה הקדושה שהוקם ב-1882), בתי יתומים^[22], בתי-מלון ואכסניות לשירות הצליינים (בהן ה"קאזה נובה" שליד המנזר הפרנציסקני וה"מוסקוביה" הרוסית שנבנתה החל ב-1904).

הקונסול הבריטי בירושלים באמצע המאה ה-19, ג'יימס פין, תיאר בספרו את הנשים בעיר: "נצרתיות אלו בריאותן איתנה כל כך עד כי לא די שהן עושות את המלאכה המוטלת על נשים בכל מקום במזרח, מלאכת שאיבת המים ונשיאתם, אלא אפשר גם לראותן מהלכות בחבורות ובידיהן גרזנים כבדים, לשעות את עבודתם השנייה...בחטיבת עצים ביערות הירוקים שסביב התבור"^[23].

בין 1873–1875 נסלל כביש חיפה-נצרת, והעיר הפכה למוקד מסחרי וכלכלי ליישובי האזור. אוכלוסיית העיר גדלה מכאלף תושבים בתחילת המאה ה-19 לכ-8,000 איש בסופה. בעיר התגבשו שלושה רבעים - הרובע היווני (חרת א-רום) בצפונה, הרובע הלטיני (חרת אל-לטין) בצידה הדרום-מערבי והרובע המוסלמי (חרת אל-אסלאם) במזרחה (כיום מכונה "השכונה המזרחית").

ב־1875 הוקמה עירייה בנצרת. ראש העירייה הראשון היה תאנוס קוואר (Tannus Qaʿwar), בן העדה היוונית־אורתודוקסית שכיהן כראש העירייה במשך כעשור. 11 ראשי עירייה כיהנו עד תום התקופה העות'מאנית, חלקם נוצרים וחלקם מוסלמים. מועצת העירייה הורכבה משני מוסלמים וחמישה נוצרים, שייצגו בתורם את שלושת הקהילות הנוצריות בעיר: היוונית־אורתודוקסית, הקתולית והמרונית.^[24]

במלחמת העולם הראשונה שכנה בנצרת המפקדה המשולבת של צבא גרמניה והצבא העות'מאני. העיר נכבשה בידי הצבא הבריטי ב-20 בספטמבר 1918.

המנדט הבריטי

בשנת 1926 התגוררו בנצרת כ-8,000 תושבים, כשליש מהם מוסלמים, והיתר נוצרים. יהודים בודדים בלבד גרו בעיר, ועפולה שנוסדה ב-1925, שימשה כמרכז העירוני היהודי באזור. העיר נקלעה לקיפאון וקצב הגידול שלה היה איטי ביחס לערים ערביות אחרות בארץ ישראל^[25]. למרות זאת קמו בעיר מספר מבנים חדשים ובהם בית החולים האנגלי שנחנך ב-1924 והכנסייה הסלזיאנית שבנייתה הסתיימה ב-1923, והיא חוברה בכביש לעפולה. בשנות ה-30^[26] התחדשה צמיחתה של נצרת והשלטון הבריטי הפך אותה לבירת נפה וב-1944 לבירת מחוז הגליל. ב-1947, ערב מלחמת העצמאות, התגוררו בעיר כ-17,000 תושבים. באותה העת, העיר העתיקה של נצרת יושבה בעיקר על ידי תושביה העשירים ביותר.

לאחר עצמאות ישראל

הבחירות הראשונות לכנסת בנצרת, 1949

מצעד יום העצמאות בנצרת, 1954

צעדת ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי של האחד במאי 2023

במלחמת העצמאות שכנה מפקדתו של פאוזי קאוקג'י בתחנת המשטרה מדרום לעיר. במסגרת מבצע דקל ב-16 ביולי 1948 כבש כוח צה"ל של חטיבה 7 בפיקודו של בן דונקלמן את העיר בסיוע חטיבת כרמלי וחטיבת גולני. כיבוש העיר מוטט את מערך ההגנה הערבי בגליל התחתון והביא לכניעת כפרים ערבים רבים ללא קרב^[27]. למרות הקרבות שניטשו בעיר ובסביבתה בעת כיבושה, נשארו תושבי העיר במקומותיהם. לאחר כיבוש העיר, הכילה נצרת כ-15,000 תושבים מקומיים וקרוב ל-20,000 פליטים. בשבועות שלאחר הכיבוש, הותר לחלק ניכר מהפליטים לחזור לכפריהם^[28].

נצרת הייתה העיר הערבית הגדולה במדינה, מיום הכרזתה כעיר. בשנת 1957 הוקמה בצמוד לנצרת העיר נצרת עילית (נוף הגליל), על מנת שתשמש לה כמשקל נגד יהודי. עיר זו אמורה הייתה להיות בירתו החדשה של המחוז, מבחינה מנהלית. הקמת העיר החדשה במזרח נצרת לוותה בהפקעת אדמות, שגרמה להתמרמרות בקרב תושבי העיר הנתונים בממשל צבאי. כחלק מכך הידרדרו הפגנות האחד במאי בשנת 1958 למהומות אלימות, בהן נפצעו שלושים שוטרים ואזרחים רבים נעצרו, ביניהם סמירה חורי, לימים חברת מועצת העיר.

הד למקומה המרכזי של העיר במגזר הערבי, ניתן לראות בעובדה שארבעה משבעת ראשי העיר שכיהנו בה מאז קום המדינה, כיהנו גם כחברי כנסת. ראש העיר השני של העיר, אמין-סלים ג'רג'ורה כיהן בכנסת הראשונה, לפני שנבחר למשרה. יורשו, סיף א-דין א-זועבי, כיהן בתשע הכנסות הראשונות, ובמקביל, משך שש שנים, שימש גם כראש העיר. קרוב משפחתו, העיתונאי עבד אל-עזיז א-זועבי, כיהן בכנסת השישית, השביעית והשמינית, ואילו המשורר וחבר הכנסת תאופיק זיאד, נבחר בשנת 1975 לתפקיד ראש העיר מטעם רק"ח, ושימש בתפקיד זה עד למותו בשנת 1994. בין היתר היה זיאד ממובילי הכרזת השביתה הכללית של ערביי ישראל בשנת 1976, ממנה התפתחו אירועי יום האדמה. ב-1974 נבחרה לראשונה אישה, סמירה חורי, למועצת העיר.

בשנת 1995 הוחלט על הקמת ועדת היגוי שתתכנן את תוכנית "נצרת 2000", שנועדה להכין את העיר לקראת אירועי שנת האלפיים להולדתו של ישו, ליצור תשתית מתאימה לבואם של תיירים רבים לאזור וליצור מקומות תעסוקה ומיזמים תיירותיים. האפיפיור יוחנן פאולוס השני ביקר בעיר בחג הבשורה, ב-25 במרץ 2000, והתפלל בבזיליקת הבשורה. על אירועי שנת ה-2000 העיב ויכוח שפרץ בין נוצרים למוסלמים בעיר, בשל כוונת המוסלמים לבנות מסגד במקאם שהאב א-דין השוכן מול בזיליקת הבשורה. הפרשה שזכתה לכינויים "מסגד המריבה" או "כיכר המריבה", הייתה מוקד לעימותים וחיכוכים בלתי פוסקים בין שני חלקי האוכלוסייה, החל באישור התוכנית על ידי הממשלה ב-1997, דרך ביטולה בשנת 2002 ואף לאחר מכן.

באירועי אוקטובר 2000 הייתה העיר זירה לאירועים קשים במהלכם נהרגו שלושה תושבים. האירועים החמורים ביותר התרחשו ב-8 באוקטובר בגבול שבין נצרת לנצרת עילית ובמהלכם נהרגו שניים מתושבי העיר. אתר הנצחה להרוגים הוקם בקרבת מקום, ברחוב א-שוהדאא שבמזרח העיר.

במלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 נורו לעבר העיר מספר רקטות. מטח קטלני גרם למותם של שני ילדים בשכונת צפפרה בצפון העיר.

ב-3 במרץ 2006 הגיעו חיים אליהו חביבי, אשתו ובתו לבזיליקת הבשורה, ופוצצו נפצים במרכזה. האירוע עורר מהומה בעיר נצרת במיוחד עקב חשד שמדובר בניסיון פיגוע במקום כה מקודש לנצרות. חלק מתושבי העיר ניסו לערוך לינץ' כנגד משפחת חביבי, ובמהומה נפצעו כ-30 איש, מחציתם שוטרים ומחציתם אזרחים. לאחר כחצי שנה נשפטו בני-הזוג חביבי ונמצאו אשמים במעשה^[29][30].

מראה פנורמי של נצרת מראש הר הקפיצה.

ב-14 במאי 2009 ביקר האפיפיור בנדיקטוס השישה-עשר בנצרת. הוא ערך מיסה המונית על הר הקפיצה וביקר בבזיליקת הבשורה. לקראת הביקור בוצעו ברחבי העיר עבודות בנייה ושיפוץ בהיקף נרחב, בעלות של 20 מיליון ש"ח^[31].

ביולי 2016 פורסמו תוצאות מכרזים להקמת שכונה חדשה בעיר בה יוקמו כ-491 יחידות דיור במסגרת שיטת מחיר למשתכן^[32].

במבצע חיצי הצפון בשנת 2024 הופעלו מדי פעם אזעקות בנצרת עקב ירי טילים מלבנון ואף נצפו בעיר חלקי יירוט. השקט בעיר נשמר רוב המבצע כאשר התמקד החזבאללה בעיקר בירי לעבר הגליל, הקריות, חיפה וגוש דן.^[33]

פרשת הבחירות לעירייה בשנת 2013

בבחירות לרשויות המקומיות שהתקיימו בשנת 2013, זכה עלי סלאם, סגנו של ראש העיר המכהן ראמז ג'ראיסי במשך 15 שנים ויריבו בבחירות, ב-43.21% מהקולות, וניצח את ג'ראיסי בהפרש של 22 קולות בלבד. ג'ראיסי ערער על תוצאות הבחירות בפני בית המשפט המחוזי בנצרת, וביום 23 בדצמבר 2013 הורה זה על ספירה מחודשת של 47 מעטפות שנפסלו בשל כך שלא נחתמו על ידי חבר ועדת הקלפי^[34]. סלאם הגיש ערעור מטעמו על ההחלטה, ובטרם זה הוכרע, ביום 8 בינואר 2014, נערכה ספירת המעטפות שבמחלוקת, והסתבר כי ג'ראיסי גבר על סלאם בתשעה קולות^[35]. ביום 11 בפברואר 2014 הורה בית המשפט העליון, במסגרת החלטתו בבר"ם 582/14 שהוגשה על ידי סלאם, על עריכת הבחירות בעיר מחדש, ושר הפנים גדעון סער, קבע כי אלה יתקיימו ב-11 במרץ 2014^[36]. בבחירות גבר סלאם על ג'ראיסי ונבחר כראש העיר. עם ניצחונו של סלאם בבחירות לראשות העירייה באו לסיומן 38 שנות שלטון של חזית נצרת הדמוקרטית (אחד ממרכיבי חד"ש) בעיריית נצרת.

• 
  נצרת בשנת 1965, ברקע: בזיליקת הבשורה בבנייתה
• 
  האנדרטה לזכר הרוגי אירועי אוקטובר 2000
• 
  עצרת האחד במאי בנצרת בשנת 2005

שלטון וכלכלה

סמל העיר נצרת על בול ישראלי משנת 1965

מראה כללי של העיר מכיוון צפון-מערב: במרכז נראית בזיליקת הבשורה. משמאל לה המנזר הפרנציסקני וכנסיית יוסף הקדוש הניכרת במגדל הפעמונים שלה. לפניהם נראה המסגד הלבן הניכר בכיפה הירוקה ובמינרט הנושא צריח ירוק, ומימין לו ולעץ שבמרכז התמונה נראית הכיפה נושאת הצלב של כנסיית בית הכנסת החדשה. מימין לבזיליקת הבשורה נראית הכנסייה האנגליקנית הבלתי גמורה, ומעליה הקאזה נובה

"מרכז מרים הבינלאומי" - בניין בו ממוקמת תצוגה המתארת את חיי מרים אמו של ישו

בית התרבות והאמנות

העיר משמשת כמרכזו של גוש נצרת, מרכז מטרופוליני ערבי, שליבו היא נצרת, ואליו מחוברות ברצף עירוני העיירות יפיע, ריינה, עילוט, כפר כנא, עין מאהל, משהד ואכסאל. השכונות הסמוכות בנוף הגליל מאוכלסות בחלקן בערבים ונחשבות אף הן חלק מרצף זה. סך הכל מתגוררים בגוש עירוני זה כ-195,000 תושבים (ללא תושביה היהודים של נוף הגליל), דהיינו, כעשירית מכלל ערביי ישראל. אורכו של השטח הבנוי הרציף הוא כ-12 ק"מ ורוחבו המקסימלי מגיע לשישה קילומטרים.

העיר נצרת היא מרכז שלטוני וכלכלי לסביבתה, ואף שנוף הגליל היא בירת מחוז הצפון ובה שוכנים משרדי הממשלה ובתי המשפט, הרי שקריית הממשלה של מחוז הצפון נמצאת למעשה על קו הגבול בין שתי הערים. בנוסף, מטה מחוז הצפון של משטרת ישראל שוכן במתחם ה"קישלה" בצפונה של העיר, סמוך לבית העירייה, ובשטחה נמצאת מפקדת מחוז הצפון של פיקוד העורף.

בעקבות אירועי אוקטובר ותחילת האינתיפאדה השנייה נגרמה לכלכלת העיר, התלויה במידה רבה בתיירות, פגיעה קשה, הן בשל היעלמותם הכמעט מוחלטת של התיירים והן בשל הימנעותם של יהודים מלפקוד את העיר. המלון הגדול בעיר (כיום מלון גולדן קראון) אף הוסב למשך מספר שנים לבית מעצר לשוהים בלתי חוקיים. מאז מתאוששת כלכלת העיר באיטיות. נוסף על התיירות, עוסקים התושבים במסחר, בהסעדה ובמתן שירותים.

תחבורה

דרך הים, הדרך ההיסטורית העיקרית בין מצרים לסוריה עברה בעמק יזרעאל לרגלי הר תבור והרי נצרת. גם כיום שוכנת נצרת בצומת כבישים מרכזי, על גבולם של עמק יזרעאל ושל הגליל התחתון. את כביש 60 המוביל ממרכז העיר דרומה לכיוון עפולה, דרך קטע מפותל ותלול, מחליף קטע חדש המכונה "כביש מנהרת איכסאל"^[37]. כביש זה אשר ירש את סימונו של כביש 60, עובר במנהרה דרך הר הקפיצה ועוקף את הקטע הבעייתי ממזרח. הוא מתחבר אל התוואי הישן של הכביש במחלף איכסאל שבעמק יזרעאל. כביש 75 מוביל מנצרת מערבה לכיוון מגדל העמק, קריית טבעון וחיפה, ומצפון לו יוצא מהעיר כביש 79 המחבר את העיר אל שפרעם ואל הקריות. העיר מחוברת באמצעות כביש 754 אל כפר כנא, משהד וצומת בית רימון.

שירותי אוטובוסים מאוחדים נצרת היא חברת האוטובוסים המפעילה את שירותי התחבורה הציבורית העירונית באזור נצרת, נוף הגליל ובסביבתן. החברה שייכת במלואה לחברת הנסיעות והתיירות נצרת המפעילה שירותי תחבורה בין עירוניים אל העיר וממנה, לצידן של אגד וסופרבוס. תנועת האוטובוסים מרוכזת מתחנה מרכזית נצרת.

כמו כן חברת ג'י. בי. טורס מפעילה 21 קווי תחבורה ציבורית בעיר וסביבתה^[38]

באוקטובר 2016 החלה פעילות של רכבת העמק, קווי האוטובוס של סופרבוס הפועלים בעיר נוסעים עד לתחנת הרכבת עפולה ונותנים שירות בין נוף הגליל ונצרת לרכבת העמק.

תרבות ותקשורת

נצרת משמשת כמרכז תרבותי ותקשורתי ראשון במעלה לאוכלוסייה הערבית בצפון ישראל. בצפונה של העיר שוכן "בית התרבות והאמנות" העירוני המקיים פעילויות תרבותיות שונות ומציג תערוכות מתחלפות. בנצרת פועלים מספר מוזיאונים ובהם "בית הפולקלור אלסיבאט", המציג את החיים בעיר במאה ה-19, ו"כפר נצרת" המשחזר את החיים בארץ ישראל בתחילת השלטון הרומי כמו כן בעיר מספר גלריות לאמנות. תזמורת נצרת למוזיקה ערבית פועלת בעיר מאז שנת 1991. משנת 2010 נערך בעיר בחודש דצמבר פסטיבל חג המולד, במסגרתו הואר בשנת 2012 עץ חג המולד הגדול במזרח התיכון^[39]. בכל שנה נערכת ב-24 בדצמבר תהלוכת חג המולד המסורתית, המושכת תיירים רבים מישראל ומהעולם.

בשנת 2007 נוסד בעיר תיאטרון שוליים. כמנהלו האמנותי משמש השחקן הישאם סלימאן, שגם נולד בעיר.

מכבי אחי נצרת היא קבוצת כדורגל ששיחקה בעבר בליגת העל, ונכון לעונת 2020/2021 משחקת בליגה הלאומית. קבוצות כדורגל נוספות מהעיר הן בית"ר אל-עמל נצרת והפועל בני נצרת. בעיר פועל מועדון הכדורסל מכבי ימק"א נצרת.

בעיר שוכנות מערכות העיתונים "כל אל-ערב" ו"א-סינארה", שהיה העיתון הפרטי הראשון במגזר הערבי בישראל. רדיו א-שמס, הרדיו הפרטי הערבי היחיד בישראל, משדר מכפר החורש הסמוך לעיר.

חינוך

בין השנים 2009–2014 פעלה בעיר המכללה האקדמית הערבית הראשונה, המוסד האקדמי נצרת.

בריאות

בעיר שלושה בתי חולים מרכזיים:

• בית החולים האיטלקי המשפחה הקדושה נמצא כיום ברשותן של נזירות איטלקיות. בערבית הוא מכונה "אל-נמסאווי" ("האוסטרי") שכן הוקם ב-1882 על ידי "מסדר האחים של יוחנן התאולוגי האוסטרי". הוא שוכן בשכונת נמסאווי בצפון-מזרחה של העיר.
• בית חולים אי.מ.מ.ס הסקוטי, המכונה גם "בית החולים האנגלי", הוקם בשנת 1861 על ידי "החברה הרפואית המיסיונרית מאדינבורו" ושוכן דרומית-מערבית למרכז העיר, בית החולים זה הוא הוותיק והמרכזי בעיר ונקרא "בית חולים נצרת" במקביל לבית החולים, ישנו בית הספר לסיעוד בתחומי בית החולים, כך שעם סיום הלימודים מוענקת לסטודנטים תעודת אח מוסמך המותנית במבחן הרישוי של משרד הבריאות.
• בית החולים סן ונסן דה פול הידוע בשמו "בית החולים הצרפתי" השוכן מדרום למרכז העיר, סמוך לבית החולים האנגלי.

ב-7 ביולי 2011 חתמו שלושת בתי החולים על הסכם לשיתוף פעולה בין בתי החולים בעיר, לאחר שבמשך שנים התחרו ביניהם^[40].

הארת עץ חג המולד בעיר נצרת

• 
  מראה בבית החולים האיטלקי המשפחה הקדושה
• 
  אוטובוס תוצרת סקניה של חברת שירותי אוטובוסים מאוחדים נצרת ברחוב פאולוס השישי בעיר
• 
  מיסה במערת הבשורה בבזיליקת הבשורה
• 
  בית הספר הטכנולוגי דון בוסקו ליד הכנסייה הסלזיאנית

אוכלוסייה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף דצמבר 2024 (אומדן), מתגוררים בנצרת 76,761 תושבים, מתוכם 76,542 תושבי ישראל (מקום 27 בדירוג רשויות מקומיות בישראל).  שינוי בגודל האוכלוסייה ‎-0.6% בשנה^[2]‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"ב (2021-‏2022) היה 70.2%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2021 היה 8,176 ש"ח (ממוצע ארצי: 11,330 ש"ח).^[41] להלן גרף התפתחות האוכלוסייה בעיר מאז 1922^[42][43][44]:

בנצרת כבכל ישראל, נמצא אחוז הנוצרים בקרב האוכלוסייה הערבית בירידה מתמדת. בעוד שבשנת 1949 היוו הנוצרים 60% מכלל אוכלוסיית העיר, בשנת 1972 מנו 53% ובשנת 1983 הפכו למיעוט בעיר, עת מנו 40% בלבד מכלל האוכלוסייה. בשנת 2007 היו 69.4% מקרב תושבי העיר מוסלמים, והיתר נוצרים

נכון ל-2017, הרוב המכריע של תושבי נצרת הם ערבים-מוסלמים המהווים 71% מתושבי העיר, בעוד הערבים-נוצרים הם מיעוט ומהווים 29% מהתושבים בלבד^[45].

אתרי נצרת

כנסיות ואתרים נוצרים

בזיליקת הבשורה מוארת

כנסית אנטוניוס הקדוש המרונית מקושטת בדגלי הוותיקן לרגל ביקורו של האפיפיור בנדיקטוס השישה-עשר בנצרת בשנת 2009

כיכר העיר בנצרת

• בזיליקת הבשורה, הידועה בדרך כלל בכינוי כנסיית הבשורה, היא בזיליקה קתולית במרכזה של העיר, השוכנת באתר שבו על פי המסורת הנוצרית ניצב ביתה של מרים הבתולה, אמו של ישו, ובו בישר לה המלאך גבריאל את הבשורה. מבנה הבזיליקה הנוכחי תוכנן על ידי ג'ובאני מוציו עבור הקוסטודיה הפרנציסקנית, ונחנך בשנת 1969. הבזיליקה היא אחת הכנסיות החשובות בעולם, והיא הייתה לסימן ההיכר המזוהה ביותר עם העיר.
• כנסיית יוסף הקדוש היא כנסייה נאו-רומנסקית שהוקמה במתחם בזיליקת הבשורה ב-1914. לפי מסורת מימי הביניים, היא הוקמה במקום שבו שכנה הנגרייה של יוסף הקדוש, בעלה של הבתולה, ולפי גרסה מאוחרת יותר גם ביתו.
• המנזר הפרנציסקני הוא מבנה גדול מידות השוכן בין בזיליקת הבשורה מדרום לכנסיית יוסף הקדוש מצפון, ובו מנזר פרנציסקני, בית הספר הקתולי "טרה סנטה", בית הדין הדתי של העדה הקתולית בעיר, ומוזיאון קטן.
• כנסיית גבריאל הקדוש או כנסיית הבשורה היוונית-אורתודוקסית היא כנסייה יוונית-אורתודוקסית מאמצע המאה ה-18. היא ניצבת ליד מעיין מרים^[18] ומתחתיה קריפטה צלבנית שבה נובע מעיין מרים.
• מעיין מרים הוא סביל שאליו תועלו מימי המעיין הסמוך. המעיין הנובע ליד כנסיית גבריאל הקדוש הסמוכה, שימש את תושבי העיר מימי קדם, ועל פי אחת המסורות הנוצריות, בסמוך לו ניתנה הבשורה למרים. המעיין אומץ כסמל העיר.
• הכנסייה הסלזיאנית או כנסיית ישו הנער שוכנת על הגבעה הגבוהה שמצפון-מערב למרכז העיר. הכנסייה הוקמה בין השנים 1906–1923 והיא מתאפיינת בחזית רומנסקית מרשימה. לידה שוכן בניין בית היתומים הסלזיאני המשמש כיום כבית ספר הטכנולוגי דון בוסקו.
• כנסיית בית הכנסת - כנסייה יוונית-קתולית השוכנת בשוק העירוני, במבנה אשר שימש בית כנסת עתיק. לפי המסורת, במקום זה נהג ישו ללמוד ולהתפלל, ובו הכריז בפני המתפללים כי הוא המשיח. בעקבות הכרזה זו הוציאו אותו המתפללים מהעיר וביקשו לדחוף אותו מראש הר, אך הוא קפץ אל העמק, וההר נודע כהר הקפיצה.
• כנסיית מנזה כריסטי - כנסייה פרנציסקנית לא פעילה, שהוקמה ב-1861 במקום שבו ניצב שולחן אבן שאליו הסבו ישו והשליחים, עת נגלה אליהם בקומו מן המתים.
• הכנסייה האנגליקנית היא כנסייה אנגליקנית שנחנכה בשנת 1871, ונותרה ללא הצריח המחודד שתוכנן לה בשל מחסור כספי.
• כנסית אנטוניוס הקדוש המרונית שוכנת במבנה מודרני העשוי מבטון חשוף, בקצה המערבי של העיר. הכניסה אל הכנסייה היא דרך דלת הקבועה במגדל הפעמונים שלה, ואשר צורתו כשל פירמידה קטומה. בראש המגדל ניצב פסל הבתולה ופעמוני הכנסייה נראים דרך חלונות בצורת מלבן המתרחב בחלקו העליון לקשת. בצידה המזרחי של הכנסייה ניצבת כיפה בצורת כדור ועליה צלב.
• כנסיית הבשורה הקופטית נמצאת ליד מסגד השלום, ממזרח לעיר העתיקה. הכנסייה הוקמה בשנת 1952 ועבודות הבנייה נעשו על ידי בני העדה בהתנדבות. המבנה עשוי אבן ובחזיתו שני מגדלים בני ארבע קומות, הנושאים גגות אדומים בצורת חרוט. בין שני המגדלים ניצב צלב גדול.
• הר הקפיצה או הר קדומים - הר השוכן בדרומה של העיר ומשקיף לעבר עמק יזרעאל מגובה של 397 מטר מעל פני הים. במערת קדומים השוכנת על ההר ואשר העניקה לו את אחד משני שמותיו, נמצאו שרידים של האדם הקדמון. מקורו של השם האחר הוא במסורת לפיה ישו קפץ מההר אל העמק עת עזב את העיר. מסורת זו שוב איננה מקובלת כיום. ב-14 במאי 2009 נערכה על ההר מיסה המונית שנוהלה על ידי האפיפיור בנדיקטוס השישה-עשר.
• כנסיית ההשלכה הידועה גם ככנסיית ארמון הבישוף, היא כנסייה חרבה מהמאה ה-19 הצופה לעבר הר הקפיצה.
• הבישופות היוונית-אורתודוקסית - משכנו של הבישוף היווני-אורתודוקסי של נצרת שוכן סמוך לכיכר הבישוף בעיר העתיקה, והוא הוקם ב-1860 על ידי הבישוף ניפון. בבניין שצורתו כשל האות ח שוכנת כנסיית אל-קילאי שנחנכה ב-1863 והוא מוקף חומה. במקום שוכן בית-הדין של העדה. מתחת לבניין נמצאו שרידי מערות, ככל הנראה מהתקופה הרומית, אשר קישרו בין אזור המעיין מצפון למבנה ובין הגרעין העתיק של העיר העתיקה שמדרום לו. במערות נתגלתה כנסייה עתיקה הפונה לכיוון צפון, ואף על פי שאין בה איקונוסטאזיס היא הוכשרה לפולחן בידי הבישוף.
• בעיר מספר מנזרים ובהם מנזר האחיות הלבנוניות, מנזר בית אראם, מנזר האחיות יוסף הקדוש, מנזר הנזירות הכרמליתיות, מנזר נזירות נצרת, מנזר האחיות הקלריסיות, מנזר האחיות מרים, מנזר שארל דה פוקו ומנזר הנזירות הפרנציסקניות.

  

  רחוב פאולוס השישי בנצרת עם בוקר

מסגדים ואתרים קדושים לאסלאם

הכניסה לשוק העירוני

• המסגד הלבן - המסגד העתיק ביותר בעיר שוכן בשוק העירוני ומכונה גם "המסגד הישן". בנייתו הסתיימה ב-1812 והוא מנוהל על ידי משפחת אל-פאהום כהקדש משפחתי.
• מסגד השלום (ג'אמע א-סלאם) או המסגד החדש, הוקם בשנות ה-60 ממזרח לעיר העתיקה.
• מקאם א-נבי סעין - שוכן על הגבעה שבמערב העיר, לא הרחק מהכנסייה הסלזיאנית. זהו מבנה קבר קדוש שהורחב ונוסף לו מינרט, והוא הוסב למסגד. לא ברור למי מיוחס הקבר שכן באסלאם אין נביא בשם סעין.
• מקאם שהאב א-דין - קברו של שהאב א-דין, אחיינו של צלאח א-דין, שמצא את מותו בקרב קרני חיטין ב-1187. המקום נמצא מול חאן אל-באשה בדרום השוק העירוני וסמוך לבזיליקת הבשורה. הוא ניצב בלב המחלוקת בין הנוצרים והמוסלמים בעיר, בשל כוונת האחרונים לבנות בו מסגד. במקום שוכן מבנה קטן ובו חדר בודד הנושא כיפה ירוקה ומתפקד גם כמסגד.
• מקאם א-שייח עאמר - קבר שייח השוכן במבנה משנת 1911 בסמוך לכנסייה האנגליקאנית. שייח זה היה אחיו של שהאב א-דין, וגם הוא נהרג בקרב קרני חיטין ונקבר בנצרת.

אתרים אחרים

מראה במטחנת הגליל

רחוב הבשורה

מכסה ביוב בשוק העירוני

בקלווה מסוג בורמה

חזיתו של בית הארחה בעיר העתיקה

• השוק העירוני - ראשית השוק במאה ה-17 אך הוא התפתח בעיקר במאה ה-19. בעבר היה מחולק לשוקי משנה שעסקו בתחומים מוגדרים, כמו "שוק הירקות", "שוק הנגרים" ו"שוק הפחחים", אך בהווה שרדו רק השמות^[46].
• מטחנת הגליל - חנות ומטחנת התבלינים הוותיקה שוכנת בעיר העתיקה, ובה למעלה מאלף סוגי תבלינים, עשבים ומוצרי מזון נוספים. המטחנה נוסדה על ידי משפחה טמפלרית בשלהי המאה ה-19 וסיפקה שירותי טחינה ואחסון לאיכרי האזור. המטחנות הונעו בכוח הקיטור, ולכן דבק במקום השם "אל-באבור", מהמילה הצרפתית vapeur (קיטור). לאחר כיבוש ארץ ישראל על ידי הבריטים, נאלצו הטמפלרים לעוזבה, והאתר נרכש על ידי תושב העיר בשם ג'רג'ורה קנאזע שהמשיך להפעילו. מנועי הקיטור הוחלפו במנועי דיזל ולאחר מכן הוסבו לשימוש בחשמל, וכיום מנהלים את המקום נכדיו של ג'רג'ורה.
• בית הסראייה - המרכז השלטוני של העיר מתקופתו של דאהר אל-עומר ועד סוף המאה ה-20. מעליו ניצב אחד משבעת מגדלי השעון שהוקמו בארץ ישראל בתחילת המאה ה-20 לציון יובל 25 שנות שלטונו של הסולטאן העות'מאני עבדול חמיד השני (יש החולקים על כך שהמגדל נבנה במסגרת זו).
• המוסקוביה - מתחם עירוני השוכן בסמוך לכיכר המעיין, אשר נבנה על ידי הכנסייה הרוסית ונחנך ב-1907. הוא שימש אכסניה לעולי רגל רוסים שפקדו עד מלחמת העולם הראשונה את כנסיית גבריאל הקדוש. האכסניה הייתה יכולה לשכן עד אלף צליינים. המתחם שנרכש מברית המועצות תמורת תפוזים שימש בית משפט השלום עד שנת 1999, ומאז הוא אינו בשימוש.
• בית המרחץ העתיק - בית מרחץ עתיק המתוארך לתקופה הצלבנית^[47] וייתכן שאף לתקופה הרומית. בית המרחץ נמצא בכיכר המעיין בצפונה של העיר העתיקה, והוא התגלה באקראי בשיפוצים שנערכו בשנות ה-90 בחנות בכיכר.
• חאן אל-באשה - חאן בדרומו של השוק העירוני, הנחשב לגדול ולעתיק שבין חמשת החאנות בעיר. הוא קרוי על שמו של סולימאן פאשה, מושל עכו אשר שיקם את המבנה בשנת 1814. מועד הקמתו של החאן אינו ידוע. כיום הוא נמצא ברשות הווקף המשכיר את חדריו כמשרדים.
• בית הקברות לחיילים הגרמנים בנצרת - בית קברות שבו נטמנו שרידיהם של 261 חיילים גרמנים שנהרגו במלחמת העולם הראשונה. הוא נבנה לאחר מכן ונחנך בשנת 1935. בית הקברות נמצא בבית החולים האיטלקי "המשפחה הקדושה" בצפון-מזרחה של העיר.

אקלים

אקלים בנצרת
חודש	ינואר	פברואר	מרץ	אפריל	מאי	יוני	יולי	אוגוסט	ספטמבר	אוקטובר	נובמבר	דצמבר
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°)	14.6	14.2	17.1	22.8	26.1	28.8	31.2	31.8	29.7	25.9	21.6	16.2
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°)	5.8	6.7	8.6	13.7	15.6	18.7	20.7	21.6	20.8	17.7	14.9	8.7
משקעים ממוצעים (מ"מ)	160	124	70	20	4.4	0	0	0	1.2	30	90	150
מקור: Israel Weather

ראשי העיר

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. העירייה הוקמה בתקופה העות'מאנית.

בנצרת כהנו שמונה ראשי עיר מאז שנת 1948, ובשתי הזדמנויות נוהלה העיר בידי ועדה קרואה^[48]:

• תאנוס קוואר 1875–1885
• סלים אפנדי בישארה (נבחר ב־1927)
• יוסוף מוחמד עלי אל-פהום (11 במאי 1948 - 30 ביוני 1954)
• אמין-סלים ג'רג'ורה (15 ביולי 1954 - 24 באוקטובר 1959)
• סיף א-דין א-זועבי (28 בדצמבר 1959 - 20 בדצמבר 1965)
• עבד אל-עזיז א-זועבי (21 בדצמבר 1965 - 2 במאי 1966)
• ועדה קרואה (3 במאי 1966 - 18 בדצמבר 1967)
• מוסא כתילי (19 בדצמבר 1967 - 3 במרץ 1971)
• סיף א-דין א-זועבי (5 במאי 1971 - 13 במאי 1974)
• ועדה קרואה (14 במאי 1974 - 9 בדצמבר 1975)
• תאופיק זיאד (9 בדצמבר 1975 - 5 ביולי 1994)
• ראמז ג'ראיסי (4 באוגוסט 1994–2013)
• עלי סלאם (2013 - מכהן)

ערים תאומות

• פולין צ'נסטוחובה, פולין
• איטליה לורטו, איטליה^[49].
• איטליה פירנצה, איטליה^[50].
• הרשות הפלסטינית שכם, הרשות הפלסטינית
• הולנד האג, הולנד^[51].

לקריאה נוספת

אמנון גופר, סודות גליליים, עם עובד, 2007, עמ' 230–259 (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
מדריך למטייל בוויקימסע: נצרת
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נצרת

• אתר האינטרנט הרשמי של נצרת

• פרופיל נצרת נכון לשנת 2021 באתר הלמ"ס

• עמותת נצרת לתרבות ולתיירות
• מפת העיר
• נצרת באנציקלופדיה קתוליקה
• "נצרת", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• נצרת באתר Bible Places
• נצרת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• זיו ריינשטיין, טיול בנצרת: כנסיות, ג'יזֵס והוֹרוּת בערש הנצרות, באתר ynet, 16 ביוני 2011
• שרון סעדה, חו"ל מעבר לפינה: חופשה בנצרת, באתר nrg‏, 13 בדצמבר 2011
• רינה רוזנברג, הבשורה על פי נצרת: מלונות בוטיק, ברים ועלייה במספר התיירים, באתר TheMarker‏, 12 באפריל 2012
• אורלי גנוסר‏, כריסמס הוא רק תירוץ: 24 שעות בנצרת, באתר וואלה, 13 בדצמבר 2018
• נעמה ריבה, ג'יזס, מה יציל את נצרת מהפקקים?, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2018
• חיי היומיום בעיר נצרת, 1920, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• איתן לשם, "זה אחד המקומות היחידים בארץ שבאמת מרגישים בו את עונות השנה", באתר הארץ, 27 בספטמבר 2021
• נצרת (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף דצמבר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
2. מספר שלילי משמעו הקטנת האוכלוסייה
3. הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2022
4. הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021
5. וכן בשפה האכדית ראה להלן
6. משה דוד קאסוטו,אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו,מוסד ביאליק ירושלים תש"י - 1950,בערך-"אוצר" עמוד: 165
7. מקור השם נצרת^{[דרוש מקור: הקישור מפנה לדף הראשי של "עמותת נצרת לתרבות ותיירות"]}
8. שי פאוזנר, אושרה תוכנית מתאר לעיר נצרת: אוכלוסיית העיר צפויה לצמוח ב-48%, באתר כלכליסט, 24 ביוני 2009
9. הממצאים הפרהיסטוריים
10. Qafzeh
11. "נצרת", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
12. תקופת רומא (37 לפנה"ס – 324 לספירה)^{[דרוש מקור: הקישור מפנה לדף הראשי של "עמותת נצרת לתרבות ותיירות"]}
13. אלי שילר קרדום: דו ירחון לידיעת הארץ - נצרת ואתריה, ירושלים, הוצאת ספרים אריאל, תשמ"ב - 1982, עמוד: 12
14. Nazareth dei vangeli: storia, non favola
15. נצרת הופכת לעיר קדושה לנצרות ומוקמת כנסיית הבשורה הביזנטית^{[דרוש מקור: הקישור מפנה לדף הראשי של "עמותת נצרת לתרבות ותיירות"]}
16. מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ־ישראל, עמ' 65, 219: הוא מציין את יופיין של הנשים היהודיות בנצרת וגם את החמלה שרוחשים הנוצרים ליהודים, וזאת בניגוד ליהודים שבלבם "אין חמלה על הנוצרים".
17. נצרת בתקופה הצלבנית: שיקום ופריחה^{[דרוש מקור: הקישור מפנה לדף הראשי של "עמותת נצרת לתרבות ותיירות"]}
18. Alexandre, Yardenna. 2012. Mary's Well, Nazareth. The Late Hellenistic to the Ottoman Periods. Jerusalem, IAA Reports 49.
19. החיים בנצרת בתקופה הצלבנית^{[דרוש מקור: הקישור מפנה לדף הראשי של "עמותת נצרת לתרבות ותיירות"]}
20. התקופה העות'מאנית (1516 – 1917)^{[דרוש מקור: הקישור מפנה לדף הראשי של "עמותת נצרת לתרבות ותיירות"]}
21. לשכת התיירות העירונית אודות בית הסראייה בעיר^{[דרוש מקור: הקישור מפנה לדף הראשי של "עמותת נצרת לתרבות ותיירות"]}
22. מפת נצרת, 1923 (באנגלית) עם סימון 'בית יתומים פרוטסטנטי' סניף בית היתומים של שנלר (שנוסד במקור בירושלים) שנבנה סביב שנת 1900, באתר הספרייה הלאומית, אוסף אמיר כהנוביץ
23. ג'יימס פין, עתות סופה, עמ' 307.
24. Yazbak, Mahmoud (2018). "Comparing Ottoman Municipalities in Palestine: The Cases of Nablus, Haifa, and Nazareth, 1864–1914". In Ordinary Jerusalem 1840–1940. Leiden, The Netherlands: Brill. doi:10.1163/9789004375741_016.
25. נצרת בתקופת המנדט הבריטי^{[דרוש מקור: הקישור מפנה לדף הראשי של "עמותת נצרת לתרבות ותיירות"]}
26. מפת נצרת, 1930, באתר הוכנה ע"י מחלקת המדידות של ממשלת המנדט. אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית, ‏1930
27. אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל, שנים ראשונות תש"ח-תש"ך, הוצאת כרטא, 1978, עמ' 40
28. בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 271.
29. Thousands of Israeli Arabs protest attack
30. אלי אשכנזי, הורשעו בני הזוג חביבי שתקפו בנפצים את כנסיית הבשורה בנצרת, באתר הארץ, 13 בספטמבר 2006
31. ביקור האפיפיור בנצרת
32. אביב גוטר, לראשונה "מחיר למשתכן" במגזר הערבי: בנצרת ייבנו 490 יח"ד, באתר כלכליסט, 26 ביולי 2016
33. ישראל מושקוביץ, המשטרה: חלקי מיירטים נפלו במספר מוקדים באזור נצרת, אין נפגעים, באתר ynet, 24 בספטמבר 2024
34. ג'קי חוריו אלי אשכנזי, דרמה בבחירות בנצרת: 47 מעטפות ייספרו מחדש; הפער: 22 קולות, באתר הארץ, 23 בדצמבר 2013
35. ג'קי חורי, הבחירות בנצרת: מסתמן מהפך בתום ספירת המעטפות הפסולות, באתר הארץ, 8 בינואר 2014
36. ג'קי חורי, העליון הכריע: בחירות חוזרות בנצרת בתוך 30 יום, באתר הארץ, 11 בפברואר 2014
37. אלי אשכנזי, "כביש מנהרות" חדש יחבר בין עפולה לנצרת ונצרת-עלית, באתר הארץ, 18 בנובמבר 2008
38. אודות באתר ג'י. בי. טורס
39. עץ האשוח הגדול ביותר במזרח התיכון הואר בנצרת, באתר ynet, 17 בדצמבר 2012
40. ליטל גרוסמן, נצרת: שלושת בתי החולים בעיר התאחדו, באתר nrg‏, 8 ביולי 2011
41. פרופיל נצרת באתר הלמ"ס
42. מקור לנתוני 1922 ו-1931
43. הנתונים לשנת 1946 מבוססים על הערכה לסוף השנה
44. מקור לאחר קום המדינה: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
45. הרשויות המקומיות בישראל, 2017, באתר www.cbs.gov.il
46. רונית ורד, האוצרות הקולינריים בשוק של נצרת, באתר הארץ, 21 באפריל 2021
47. SHACHAM, Tzvi. 2012. Bathhouse from the Crusader Period in Nazareth in Kreiner, R & W. Letzner (eds.). SPA. SANITAS PER AQUAM. Tagungsband des Internationalen Frontinus-Symposums zur Technik und Kulturgeschichte der antike Thermen. Aachen, 18-22. Marz 2009 : 319-326. BABESCH SUPPL. 21
48. ראשי העיר נצרת
49. Il Messaggio della Santa Casa
50. Gemellaggi Comuni toscani
51. Den Haag: de stad in de wereld

תצפית מהכנסייה הסלזיאנית לכיוון דרום: משמאל נראית בזיליקת הבשורה וממנה מוליך רחוב תאופיק זיאד דרומה עד לצומת עם כביש 75 החוצה אותו. המשכו של הרחוב הוא כביש 60 המוביל במנהרות דרך הר הקפיצה שבמרכז התמונה. על ההר שמשמאל להר הקפיצה שוכנים שרידיה של כנסיית ההשלכה (קבוצת עצים), ומשמאל לו נראה הקצה הדרום-מערבי של נצרת עילית. הבניין דמוי המפרש הלבן הוא מרכז קניות "ביג פאשן". ברקע משמאל נראית צליליתה של גבעת המורה. הגבעה המיוערת שמימין להר הקפיצה ולפניו היא "גבעת הרעדה". העמק שמאחוריה (מימין להר הקפיצה) הוא האפיק ששימש בעבר כתוואי לכביש 60. האנטנות בצידה הימני של התמונה שייכות לפיקוד העורף.

תצפית מהר הקפיצה לכיוון צפון: בחזית התמונה נראה קצה התורן הנושא את החופה, שמתחתיה קיים האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר את המיסה בעיר בשנת 2009. לרוחב חלקה התחתון של התמונה ובצידה השמאלי נראה כביש 75 המקיף את נצרת מדרום. מימין נראית בזיליקת הבשורה במרכזה של העיר. בשיאו של הרכס ממול נראה המינרט של מקאם אלנבי סעין ומשמאל לו החזית המוארכת של בית הספר דון בוסקו והכנסייה הסלזיאנית. מימין למינרט נראה מגדל הפעמונים של כנסיית סנט גבריאל.

תצפית מבית החולים האיטלקי "המשפחה הקדושה" במזרח העיר: במרכז תחתית התמונה נראה רחוב הגליל, המשכו של רחוב פאולוס השישי. בשיאו של הרכס ממול נראה המינרט של מקאם אלנבי סעין ומייד מימין לו מגדל הפעמונים של כנסיית סנט גבריאל. משמאל נראית הכנסייה הסלזיאנית.