נשיא אוקראינה

נשיא אוקראינה (באוקראינית: Президент України) הוא ראש מדינת אוקראינה. הנשיא מנהל את מדיניות החוץ של המדינה והוא המפקד העליון של הכוחות המזוינים האוקראיניים וראש המועצה לביטחון לאומי והגנה.

עובדות מהירות איוש נוכחי, תאריך כניסה לתפקיד ...

סמכויות הנשיא מוגבלות באופן יחסי. כך למשל, עליו להעמיד בפני הפרלמנט, הראדה העליונה, מועמד מתאים לתפקיד שר החוץ ושר ההגנה שעל הפרלמנט לאשר. כמו כן, שישה מתוך שמונת שופטי בית המשפט לחוקה מתמנים על ידי הנשיא. הנשיא נבחר בבחירות ישירות על ידי אזרחי המדינה לתקופת כהונה בת חמש שנים, וכהונתו מוגבלת לשתי קדנציות רצופות בלבד.

Remove ads

היסטוריה

מאז הקמת התפקיד ב-5 ביולי 1991, כיהנו שבעה נשיאים באוקראינה:

ליאוניד קרבצ'וק, שכיהן כשנתיים וחצי (מ-1992 עד 1994).
לאוניד קוצ'מה, שהיה הנשיא היחיד שכיהן במשך שתי קדנציות רצופות במשך 10 שנים.
הנשיא השלישי היה ויקטור יושצ'נקו, שנבחר ב-26 בדצמבר 2004 ונכנס לתפקיד ב-23 בינואר 2005, תקופת כהונתו הסתיימה ב-25 בפברואר 2010, כאשר ב-17 בינואר 2010 הוא הפסיד בבחירות הנשיאותיות, כאשר בסיבוב השני של הבחירות ב-7 בפברואר אותה שנה התמיכה בו ירדה ל-4% והוא הפסיד למועמד הפרו-רוסי, ויקטור ינוקוביץ' שנכנס לתפקיד נשיא המדינה ב-25 בפברואר 2010.
ב-22 בפברואר 2014, בעקבות מחאה במדינה, הדיח הפרלמנט את ינוקוביץ', ואת תפקיד הנשיא בפועל מילא באופן זמני אולכסנדר טורצ'ינוב. ב-25 במאי 2014 נבחר המיליארדר פטרו פורושנקו לנשיא, והוא החל את כהונתו ב-7 ביוני 2014.
במאי 2019 נבחר וולודימיר זלנסקי לנשיאות והיה לנשיא הצעיר בתולדותיה של אוקראינה.

Remove ads

המעונות הנשיאותיים

ארמון מרינסקי (Маріїнський палац; שכונת פצ'רסק, כיכר העצמאות, קייב) הוא המעון הרשמי של הנשיא. הארמון, שנבנה ב-1744 על ידי הקיסרית הרוסית יליזבטה, עוצב על ידי ברתולומיאו רסטרלי. בנייתו הושלמה ב-1752. האישיות הבכירה הראשונה שהתגוררה שם הייתה הקיסרית יקטרינה השנייה שביקרה בקייב, ב-1787. במאות ה-18 וה-19 הארמון שימש כמעונו הרשמי של המושל הכללי של קייב (ראש העיר). בשנים 1917–1920 הבניין שימש כמטה הוועדה המהפכנית האוקראינית, בשנות 1920 סופח הבניין לבית הספר לאדריכלות והפך למוזיאון. במלחמת העולם השנייה הבניין הושמד כליל ושופץ עם תום המלחמה, בשנות 1980 הושלמו השיפוצים ועם הכרזת העצמאות האוקראינית הפך הבניין לשמש כמעון נשיאותי.
בית הכימרות (Будинок з химерами; רח' בנקובה 10, קייב) הוא המעון הנשיאותי שבו נערכים טקסים רשמיים, נבנה בשנים 1901–1902 על ידי האדריכל ולדיסלב גורודצקי, שכונה "הגאודי של קייב". מאז מאי 2005, זהו מעון נשיאותי בו נערכים טקסים דיפלומטיים. בבניין זה נפגשו נשיא אוקראינה ויקטור יושצ'נקו ומקבילו הרוסי ולדימיר פוטין. הבניין כולל חדרי חתימה על הסכמים וחדרים המוקצים במיוחד למסיבות עיתונאים.
"בית האלמנה הבוכייה" (Будинок вдови, що плаче; רחוב לוטראנסקה 23, קייב) שבו הנשיא מקבל את פניהם של נתינים זרים, נבנה ב-1907 על ידי האדריכל ברדטמן. הבניין משמש את הנשיא האוקראיני, על מנת לקבל את פניהם של בכירי ממשל זרים, כמו מזכירת המדינה האמריקנית, מדליין אולברייט וקונדוליזה רייס, כמו גם נשיאי ברזיל וליטא. שם הבניין נובע מכך שבימי החורף, כשהגשמים מכים על פני פסל האישה שבחזית, מפלי המים הזורמים מעיניה נדמים כדמעות.
"מסאנדרה" (Масандра) היא עיירה בחבל יאלטה בחצי האי קרים שבה שכן מעון הקיץ של נשיא אוקראינה. המבנה היה שייך לרוזן פוטוצקי ב-1783, במאה ה-19 הועבר לבעלות הנסיך וורונצב הבן, שאביו היה מושל אוקראינה. ב-1881 הנסיך זימן אדריכלים צרפתיים שיעצבו עבורו את הטירה. עבודת הבנייה נמשכה עד 1889 ובינתיים מת הנסיך, כשאת הפרויקט שלו נטל הקיסר הרוסי, אלכסנדר השלישי שביקש מהאדריכל מקסימיליאן מסמאכר לסיים את העבודה, אלא שהעבודה הסתיימה ב-1900 ובינתיים נפטר הקיסר. בשנים הסובייטיות, הארמון היה בשימושו של יוסיף סטלין, שהפך את המקום למעון הקיץ שלו. לאחר סיפוח קרים הפכה למעון רשמי של נשיא רוסיה.
ארמון פוטוצקי (палац Потоцьких) בעיר לבוב נבנה בשנות 1880 כמקום מושבה של המשפחה האריסטוקרטית פוטוצקי. האדריכל לואי דה ורני הצרפתי עיצב חלקים מסוימים בארמון. עם השלמת השיפוצים בבניין ב-1972 נערכו בו טקסי נישואין שונים ובשנות ה-2000 היה לאחד ממעונות הנשיא האוקראיני.
קונצ'ה-זספה (Конча-Заспа) הוא מעון ממלכתי בקונצ'ה-זספה בדרום קייב אשר שימש את נשיאי אוקראינה לשעבר, בהם לאוניד קרבצ'וק, לאוניד קוצ'מה וויקטור יושצ'נקו. כרגע איש אינו מתגורר שם.

Remove ads

תחבורה

"מיזם האוויר האוקראיני" משמש כחברת תעופה עבור ממשלת אוקראינה ובכירי המדינה, באמצעותה הנשיא האוקראיני טס במטוס טופולב Tu-134 המשמש כמטוס הנשיאותי האוקראיני.

בחירות

הנשיא נבחר בהצבעה ישירה על ידי העם לתקופת כהונה של 5 שנים והוא מוגבל לשתי כהונות רצופות. על מועמד לזכות ברוב קולות מוחלט, אם אף מועמד לא משיג רוב שכזה נערך סיבוב שני.

על פי פרק 5 סעיף 103 בחוקת אוקראינה, מועמד לנשיאות חייב להיות אזרח אוקראיני לא פחות מגיל 35, בעל זכות בחירה המתגורר באוקראינה בעשור שלפני רישומו כמועמד לנשיאות ודובר אוקראינית. על פי החוקה הבחירות נערכות ביום ראשון האחרון של החודש האחרון לשנה החמישית לכהונת הנשיא המכהן. אם סמכויות הנשיא מופסקות לפני תום הכהונה החוקית (עקב נבצרות), הבחירות נערכות בתוך 90 יום מסיום הכהונה ועל המועמדים לשלם סכום של 500,000 הריבניה (כ-20,000 דולר אמריקאי), שמוחזרים רק למועמדים שהתקדמו לסיבוב שני בהצבעה, במקרה שנערך כזה.

הבחירות הנשיאותיות נערכו בשנים הבאות: 1991, 1994, 1999, 2004, 2010, 2014, 2019.

Remove ads

נשיאי אוקראינה

סכם

פרספקטיבה

מקרא

המפלגה הקומוניסטית

מידע נוסף №, דיוקן ...

№	דיוקן	Name (לידה–פטירה)	תקופת כהונה	ממשלות	הערות	שיוך פוליטי
‏1		ליאוניד קרבצ'וק^[1] Леонід Кравчук (1934–2022)	‏ 5 ביולי ‏1991	‏5 בדצמבר ‏1991	ממשלת פוקין (1990–1992)	יושב ראש הראדה העליונה (1990–1991)	המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות

מקרא

מועמד עצמאי אוקראינה שלנו מפלגת האזורים גוש יוליה טימושנקו גוש פטרו פורושנקו משרת העם

מידע נוסף №, דיוקן ...

№	שם (לידה–פטירה)	תקופת כהונה		ממשלות	הערות	שיוך פוליטי
‏1	‏ ליאוניד קרבצ'וק Леонід Кравчук ‏(1934–2022)	‏5 בדצמבר ‏1991	‏19 ביולי ‏1994	ממשלת פוקין (1990–1992)	התפטר.	עצמאי
‏1	‏ ליאוניד קרבצ'וק Леонід Кравчук ‏(1934–2022)	‏ 1991 – 61.59%, 19,643,481^[2]		ממשלת קוצ'מה (1992–1993)	התפטר.	עצמאי
‏2	ליאוניד קוצ'מה^[3]‏ Леонід Кучма (1938–)	‏19 ביולי ‏1994‏^[4]	‏23 בינואר ‏2005	‏ממשלת מאסול השנייה (1994–1995) ממשלת מרצ'וק (1995–1996) ממשלת לזארנקו (1996–1997) ממשלת פוסטובוייטנקו (1997–1999) ממשלת יושצ'נקו (1999–2001) ממשלת קינך (2001–2002) ממשלת ינוקוביץ' הראשונה (2002–2004)	סולק באמצע הקדנציה השלישית לכהונתו.	מועמד עצמאי^[5]
‏2	ליאוניד קוצ'מה^[3]‏ Леонід Кучма (1938–)	1994 – 52.15%, 14,016,850 1999 – 56.25%, 15,870,722			סולק באמצע הקדנציה השלישית לכהונתו.	מועמד עצמאי^[5]
3	ויקטור יושצ'נקו^[6] Віктор Ющенко (1954–)	23 בינואר 2005	25 בפברואר 2010	ממשלת טימושנקו הראשונה (2005)	הפסיד בבחירות לקדנציה שנייה.^[7]	אוקראינה שלנו
		2004 – 51.99%, 15,115,712^[8]		ממשלת יחאנורוב (2005–2006)
				ממשלת ינוקוביץ' השנייה (2006–2007)
				ממשלת טימושנקו השנייה (2007–2010)
4	ויקטור ינוקוביץ'^[9] Віктор Янукович (1950–)	25 בפברואר 2010	22 בפברואר 2014	ממשלת אזארוב הראשונה (2010–2012)	הודח מתפקידו על רקע אירועי יברומאידן.^[10]	מפלגת האזורים^[11]
4	ויקטור ינוקוביץ'^[9] Віктор Янукович (1950–)				הודח מתפקידו על רקע אירועי יברומאידן.^[10]	מפלגת האזורים^[11]
‏ 2010 – 48.95%, 12,481,266‏^[12]	ממשלת אזארוב השנייה (2012–2014)
—	אולכסנדר טורצ'ינוב^[13] Олександр Турчинов (1964–)	‏ 22 בפברואר ‏2014	‏ 7 ביוני ‏2014	ממשלת יאצניוק הראשונה (2014)^[14]	‏נטל לידיו את הפיקוד על צבא אוקראינה ב-26 בפברואר.	גוש יוליה טימושנקו^[15]
—	אולכסנדר טורצ'ינוב^[13] Олександр Турчинов (1964–)	לשעבר יושב ראש הראדה העליונה ‏			‏נטל לידיו את הפיקוד על צבא אוקראינה ב-26 בפברואר.	גוש יוליה טימושנקו^[15]
5	פטרו פורושנקו^[16] Петро Порошенко (1965–)‏	‏7 ביוני ‏2014	‏19 במאי ‏2019		זכה בסיבוב הראשון בבחירות. הפסיד בבחירות לקדנציה שנייה.	גוש פטרו פורושנקו
5	פטרו פורושנקו^[16] Петро Порошенко (1965–)‏	‏ 2014 – 54.70%, 9,857,308^[17]		ממשלת יאצניוק השנייה ‏(2014–2016) ממשלת גרויסמן ‏(2016–2019)	זכה בסיבוב הראשון בבחירות. הפסיד בבחירות לקדנציה שנייה.	גוש פטרו פורושנקו
6	וולודימיר זלנסקי‏ Володимир Зеленський ‏(1978–)‏	‏20 במאי ‏2019	מכהן		זכה בסיבוב השני בבחירות, אחרי שהוביל בראשון	משרת העם
6	וולודימיר זלנסקי‏ Володимир Зеленський ‏(1978–)‏	‏ 2019 – 73.14% 13,018,825			זכה בסיבוב השני בבחירות, אחרי שהוביל בראשון	משרת העם