סכר קשת-כבידה

סכר קשת-כבידה או סכר קשתי הוא סכר בעל מאפיינים של סכר קשת וגם של סכר כבידה. זהו סכר שפניו הקמורות פונות אל מעלה הזרם ורוחבו הולך ומצטמצם מהבסיס. לחץ המים כנגד הסכר, הלחץ ההידרוסטטי, דוחס ומחזק את מבנה הסכר כשהוא נלחץ אל יסודותיו ואל משענותיו. מבנה זה מאפשר להעביר מעט מלחץ המים אל קירות הסלע של הקניון, שכן היותו גם סכר כבידה מקנה לו יכולת לעמוד עם העומסים בזכות משקלו העצמי. הוא משלב את החוזקות של שתי צורות הסכר נפוצות ונחשב לפשרה בין השניים שכן, סכר כבידה דורש נפח גדול של מילוי פנימי ושימוש רב יותר בבטון^[1] מאחר שהוא חייב לעמוד בכל כוח מים המופעל עליו מבלי להעביר את כוחות הלחיצה אל קירות הקניון. בעוד סכר קשת מעביר את רוב (אם לא כל) כוחות הלחיצה אל קירות הקניון. סכר קשת-כבידה יכול להיות דק יותר מסכר הכבידה הטהור ודורש פחות בטון ומילוי פנימי^[2] שכן הוא מעביר חלק מכוחות הלחיצה הפועלים עליו אל קירות הקניון. למעשה, לטיב הסלע ממנו עשויים קירות הקניון יש השפעה מכרעת על איזה סוג סכר יבנה.

תוכנית אדריכלית של סכר הובר. סכר קשת-כבידה.

סכרים אלו עשויים מבטון קונבנציונלי, בטון מהודק על-ידי מכבש (RCC), או בנייה בלבנים. סכרי קשת-כבידה אינם מזוינים אלא במברציהם בלבד. דוגמה טיפוסית לסכר קשת-כבידה בטון קונבנציונלי הוא סכר הובר. סכר צ'אנגוינולה הוא דוגמה לסכר קשת-כבידה מבטון מהודק על-ידי מכבש.

רקע

תצלום אווירי של סכר הובר.

סכרי קשת-כבידה הם סכרים מאסיביים מבטון המתנגדים לדחף המים בזכות משקלם הרב תוך שימוש בכוח הכבידה ופעולת הקשת^[3]. סכר קשת-כבידה מנצל את הצורה המעוגלת של הקשת, היעילה כל כך בתמיכה במים במקומות צרים וסלעיים, שבהם דפנות הערוץ הם מסלע קשה והמים נדחפים לתוך ערוץ צר. לפיכך, המפתח הסטטי הדרוש לסכר כזה הוא צר; הצורה המעוגלת של הסכר מתנגדת ביעילות ללחץ המים במאגר ומאפשרת להשתמש בכמות פחותה של חומרי בנייה^[4].

כשהוא ממוקם כראוי באתר המתאים, סכר קשת-כבידה, המשלב את איכויות ההתנגדות לעומס של סכר כבידה וסכר קשת, מעורר את אמון הציבור הרב ביותר בזכות המראה המאסיבי שלו^[5].

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סכר קשת-כבידה בוויקישיתוף