סקו

טכניקות סקו הן טכניקות ציור על קיר שאינן פרסקו, ובהן נעשה שימוש בצבע המערב חומר מאגד או סידן חמצני (נקרא גם ליים) בנוסף לפיגמנט הנמשח על מצע יבש (טיח). הצבעים והחומרים המקשרים יכולים להיות ביצה (טמפרה), שמן, קזאין, או על בסיס סיליקט מינרלי.

לאונרדו דה וינצ'י, הסעודה האחרונה, 1498: דוגמה לשימוש בטכניקת סקו

ציור סקו על קיר כנסייה ב St Just in Penwith Parish Church, קורנוול. צויר בתחילת המאה ה-15 ומתאר את גאורגיוס הקדוש נלחם בדרקון

ערך זה עוסק בטכניקות ציור על קיר שאינן פרסקו. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו סקו (פירושונים).

מכיוון שהפיגמנטים לא מתערבבים בטיח, הם אינם הופכים לחלק אינטגרלי מהקיר ולכן הם פחות עמידים. הצבעים עשויים להתקלף מהקיר אך טכניקה זו מאפשרת עבודה נוחה יותר משום שזמן הייבוש ארוך יותר ומאפשר תיקוני צבע שאי אפשר לצייר בשיטת הפרסקו בגלל בסיסיות הטיח. בשיטת סקו צוירו למשל גלימות בגוון כחול משום שהפיגמנטים העתיקים לאפיס לאזולי ואזוריט אינם מתאימים כימית לעבודה על גבי טיח רטוב.^[1]

הציור של רמאנאור סינחה מוצג בג'אבלפור שבהודו

אמנים מפורסמים

• ג'וטו די בונדונה
• ג'ון מקיואן, אמן סקוטי המשחזר מסדרונות סקוטיים.^[2]
• באור רמאנאור סינחה (אנ'), אמן הודי המתמחה בעיטור קירות והקים את הכיפה הגדולה באודיטוריום לזכר הקדושים המעונים בהודו.
• רודולף פ' זלינגר (אנ') שציור קיר שלו (בגודל 18.3 על 1.5 מטרים) המתאר את עידן היונקים, מוצג במוזיאון ייל להיסטוריה (אנ').‏^[3]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סקו בוויקישיתוף

• The fresco technique (באנגלית)