עילוי (לימוד)

בעולם הישיבות עילוי (יש ההוגים במלעיל) הוא תלמיד מוכשר במיוחד, הניחן ביכולת שכלית, ביכולת התמדה ובכושר זיכרון יוצאי דופן. מן העילוי מצופה להגיע להישגים גבוהים ואף להתפרסם בעתיד כגדול בתורה.

הרב יהודה לייב מימון בספרו "שרי המאה" (הסוקר בין היתר את עולם הישיבות באירופה) הביא שיש שאמרו במליצה על בעל יכולת שכלית טובה אבל שאינו מתמיד "עלוי" ראשי תיבות "עינים להם ולא יראו". דבר הבא להמחיש את הצורך במימוש היכולת ולא רק הסתפקות ביכולת פוטנציאלית.

דירוג העילויים

במקומות שונים דרגו את העילויים באופן שונה ובשמות שונים. ההגדרות שימשו יותר בישיבות בעבר אך כיום משמש המושג לתיאור כללי ולא מדויק. (לבד מחסידות צאנז. ר' להלן).

• בישיבת וולוז'ין היה דירוג של עילויים לפי רמת התמדה ויכולת שכלית^[1]:

1. "בחור טוב"
2. "רבע עילוי"
3. "חצי עילוי"
4. "עילוי".

• בישיבת חכמי לובלין הדירוג היה שונה אשר נבחן לפי כמות הידע של התלמיד (היינו היו שהוגדרו כ"עילוי" אבל דרגתם נמדדה עם פרמטר נוסף לדוגמה "צורבא מרבנן עילוי")^[2]:

1. "תלמיד הישיבה"
2. "צורבא מרבנן"
3. "היתר הוראה"
4. "תעודת רב"

• לפי הרב יחזקאל אברמסקי עילוי בעל יכולת בקיאותית נחשב החל מידע של שש מאות דפי גמרא (מתוך 2711 דפים בגמרא)^[3]
• בישיבות בהונגריה ובייחוד בצאנז הייתה הגדרה של "מורנו", בעוד שבשאר המקומות בהונגריה לא הייתה הגדרה ברורה. בצאנז ההגדרה הייתה (ועודנה) מי שנבחן בעל פה על אלף דפי גפ"ת ומעלה^[4].

ראו גם

• התמדה (לימוד תורה)

קישורים חיצוניים

• אשכול "עולמו של עילוי", המפרט על רבים מהעילויים בעולם הישיבות, באתר אוצר החכמה