שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
עיר 15 דקות
גישה תכנונית שמעודדת הליכתיות מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
עיר 15 דקות הוא רעיון בתכנון ערים ואזורים שלפיו רוב השירותים היומיומיים הנדרשים, דוגמת עבודה, קניות, חינוך, רפואה ופנאי יימצאו במרחק 15 דקות הליכה או רכיבה מכל נקודה בעיר. מטרת הרעיון היא לצמצם את התלות ברכב הפרטי, לקדם אורח חיים בריא ומקיים יותר ולשפר את הרווחה הכללית של תושבי העיר[1].
היישום של עיר 15 דקות דורש פעולה בהיבטים רבים, ומערב מתכנני תחבורה וערים יחד עם מובילי מדיניות כדי ליצור מרחב ציבורי ידידותי להולכי רגל ולרוכבי אופניים וכזה שקיים בו עירוב שימושים. השינוי באורח החיים דורש לעיתים גם עבודה מהבית, כדי לצמצם את הנסיעות המבוצעות, דבר שצבר תאוצה בשנים האחרונות וביתר שאת מאז מגפת הקורונה. מודל עיר 15 דקות זכה גם להגדרה כ"חזרה לניהול אורח חיים מקומי".
שורשי עיר 15 דקות נעוצים בתכנון המסורתי, ובו הליכה וקהילה היו מרכיב חשוב בתכנון, בטרם עבר המיקוד לרשת רחובות ולכלי רכב[2]. הוא מתבסס על תכנון שמתמקד בהולכי רגל כפי שניתן למצוא בניו אורבניזם, בפיתוח מוטה-תחבורה ציבורית ובהצעות אחרות שמקדמות הליכה, עירוב שימושים ו"עיר קומפקטית". קיים מגוון רעיונות כיצד ליישם את המודל, כמו ערי 15 דקות שנבנות מסדרה של שכונות בגודל של 5 דקות הליכה, רעיון שמוכר גם כקהילות שלמות או כשכונות הליכתיות.
מודל עיר 15 דקות זכה לתשומת לב רבה אחרי שראש עיריית פריז, אן אידלגו, הציגה תוכנית ליישומו במהלך קמפיין הבחירות שלה ב-2020[3]. מאז, ערים שונות ברחבי העולם החלו ליישם את המודל ברמות שונות. בתחילת 2023, החלו להישמע תאוריות קונספירציה לפיהן מטרת המודל היא לאפשר לממשלה לדכא את האוכלוסייה, בדומה לסגרים שיושמו בתקופת הקורונה[4].
Remove ads
היסטוריה
רעיון עיר 15 דקות שואב השראה מרעיונות ההליכתיות והקרבה, ומרעיונות כמו יחידת השכנות שפיתח מתכנן הערים קלרנס פרי, וכן הושפע מערים כמו פריז. יועץ של ראש עיריית פריז ציין שהמודל של ג'יין ג'ייקובס שהוצג במותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות שימש כמקור השראה[5][6][7].
משבר האקלים ומגפת הקורונה העלו את קרנו של המודל בעיני מתכננים רבים. ביולי 2020, קבוצת C40 Cities Climate Leadership פרסמה הצעה ל"בנייה מחדש טוב יותר" של הערים תוך שימוש במודל עיר 15 דקות, תוך התייחסות לתוכניות שיושמו במילאנו, אדינבורו, מדריד וסיאטל אחרי התפרצויות הקורונה[8]. הדו"ח הדגיש את חשיבות המעורבות הקהילתית במודל.
הפורום הכלכלי העולמי הוא ארגון בינלאומי רב-השפעה המאגד את 1000 התאגידים החזקים בעולם, וכמה מאות מיליארדרים ופוליטיקאים מובילים. מודל ערי 15 הדקות מקודם במרץ רב על-ידי הפורום הכלכלי העולמי מאז שנת 2015[9][10][11][12][13][14][15][16].
Remove ads
מחקר
סכם
פרספקטיבה
עיר 15 דקות היא הצעה לעיר רב–מוקדית, שבה הצפיפות היא יתרון, הקרבה של התושב למוקדי העניין משתנה ומספר הקשרים הפוריים בין התושבים גדל[17][18][19]. קרלוס מורנו, שפיתח גרסה של הרעיון, מגדיר אותו "כרונו–אורבניזם" ומציע לבחון את העיר במונחי זמן ולא במרחקים[20].
עיר 15 דקות
האורבניסט קרלוס מורנו הציג ב-2021 את הצעתו לעיר 15 דקות, שבה התושבים יכולים להגיע לשישה שימושים מרכזיים במרחק 15 דקות הליכה או רכיבה: מחיה, עבודה, מסחר, בריאות, חינוך ופנאי. המודל הזה מתבסס על ארבעה היבטים: צפיפות, קרבה, גיוון ודיגיטציה.
מורנו מציין את עבודתו של ניקוס סלינגרוס, ששיער שקיימת צפיפות מיטבית בתכנון העירוני, אשר תעודד פתרונות מקומיים לבעיות מקומיות[21]. המחבר דן בסמיכות הן במונחים של מרחב והן במונחים של זמן, בטענה שעיר 15 דקות תצמצם את המרחב והזמן הדרושים לקיום פעילות. הגיוון במודל מתייחס לעירוב שימושים ושכונות רב–תרבותיות, ששתיהן ישפרו את החוויה העירונית ויגבירו את מעורבות הקהילה בתכנון. לפי מורנו, דיגיטציה היא חלק מרכזי מהעיר, כחלק מרעיון ערים חכמות. מורנו ואחרים טוענים שהמהפכה התעשייתית הרביעית הפחיתה את הצורך בנסיעה לעבודה בזכות הטכנולוגיה שמאפשרת תקשורת מקוונת.
עיר 20 דקות
בשנת 2012 הציג קנת לרסון את רעיון עיר 20 דקות[22]. הוא פיתח במעבדה ב-MIT[23] סימולציה לשכונה שמשלבת בין התערבות תכנונית, טכנולוגיה ומדיניות כדי להציג את מה שנדרש לקיום "תאים עירוניים קומפקטיים". לרסון העלה את הרעיון שכדור הארץ הופך לרשת של ערים[24], ושערים מצליחות יהפכו בעתיד לרשת של קהילות יזמיות בעלות ביצועים גבוהים וגמישות[25].
מאמר שפרסמו דניס דה סילבה, דייוויד קינג ושיאה למאר ב-2019 בחן את העיר טמפה שבאריזונה כמקרה מייצג של מרחב עירוני שבו ניתן להגיע לכל הצרכים הנדרשים בהליכה, ברכיבה או בתחבורה ציבורית בפרק זמן של פחות מ-20 דקות. במאמר נמצא שטמפה נגישה מאוד, בדגש על אופניים, אולם היא נתונה לשינויים בהתאם למיקום הגאוגרפי. במאמר ניתן דגש על הנגישות במרחב הבנוי[26].
עיר מייל אחד
ב-2013 העלה לוקה דאצ'י (פרופסור שותף בלימודים אורבניים בפוליטיכניקו של טורינו) מודל של עיר שבה "כל נקודה יכולה להגיע לאזורי טבע רציפים, מקומות עבודה, מרכזים, חנויות, שירותים (פנאי, רפואה ותרבות) ופעילות יומיומית רגילה באמצעות הליכה של 15–30 דקות או 15 דקות רכיבה על אופניים"[27]. הוא כינה עיר זו כ"עיר ירוקה של מייל אחד", או "עירוניות של רווח שווה"[28][29][30].
שכונת 15 דקות
במאמר שהתפרסם ב-2019 הוצגה שנגחאי כמקרה מבחן לקונספט של עיר המורכבת משכונות נגישות של 15 דקות ועם התמקדות בבריאות, בדגש על מחלות שאינן מידבקות[31]. המחברים הציעו ששכונה של 15 דקות משפרת את בריאות התושבים, ותיעדו פערים קיימים בכושר ההליכה בתוך שנגחאי.
Remove ads
יישום המודל בישראל
סכם
פרספקטיבה
ברמה הארצית
15 דקות - ארגון צרכני תחבורה ציבורית בישראל, הוקם בשנת 2009, ומקדם מאז את יישום המודל בישראל.
יש הטוענים כי יישום המודל בישראל התחיל כבר בסוף העשור הראשון וראשית העשור השני של המאה ה-21, עם חלוקתן של מספר ערים לרבעים[32]. מאז, אומץ המודל בגלוי במספר שכונות חדשות, שנבנו ונבנות בשנים האחרונות. תוכנית האב לתחבורה בירושלים כוללת חתירה ליישום מלא של מודל זה[33]. לפי ד"ר אורלי רונן מאוניברסיטת תל אביב, ירושלים, חיפה, באר שבע ותל אביב הצליחו ליישם את הרעיון בלפחות חלק מהפיתוח החדש שבהן, אולם רק האחרונה עשתה זאת בהצלחה יחסית[34].
כדי לעודד תכנון שכונות איכותיות, פיתח משרד הבינוי והשיכון יחד עם המועצה הישראלית לבנייה ירוקה את "שכונה 360", כלי מדידה שמקדם תכנון, פיתוח ובינוי של "שכונות איכותיות ומשגשגות לאורך זמן"[35].
בשנת 2024 הכריז משרד הפנים על תוכנית חדשה, במסגרתה תחולק כל מדינת ישראל לכ-28 אזורים, ובכל אחד מהם יוכלו לכאורה "לקבל אזרחים את כל השירותים להם הם נזקקים, בטווח של כ-30 דקות נסיעה מביתם". מנכ"ל מנהל התכנון אף הגדיל באומרו כי היעד והשאיפה הם להנגיש את השירותים במרחק של עד 15 דקות נסיעה. תוכנית זו נקשרה באופן רשמי לתנועת המאבק בשינוי האקלים. שנת היעד ליישומה המלא הוא 2050, בתאימות ליעדים לפיתוח בר קיימא של האו"ם, ותוכנית האיפוס הגדול של הפורום הכלכלי העולמי. מטרות התוכנית, מבחינת אופי הנגשת שירותים לאזרח, תואמות את מודל ערי 15 הדקות.[36][37]
תל אביב
המודל הוא חלק רשמי מתוכנית המתאר העירונית של תל אביב[38].
חיפה
בשנת 2024 אושרה תוכנית לבניית שכונה חדשה בחיפה, אשר מאמצת את עיקר הרעיונות של עיר 15 דקות. ביניהם: צמצום משמעותי של מקומות חניה, צמצום השימוש ברכבים פרטיים, מעבר למודל של שכירות חניה פרטית במקום בעלות עליה, ובניית מוסדות ציבור ומרכזי צריכה במרחק הליכה לכאורה מכל אזור מגורים[39].
יהוד
בשנת 2023 הוכרז כי תיבנה ביהוד שכונה גדולה חדשה, "גדות", במודל עיר 15 דקות[40]. עבודת הפיתוח על השכונה נעצרה בשלהי שנת 2023, עקב סכסוכים בין העירייה למדינה[41].
יישום המודל בעולם
סכם
פרספקטיבה
אירופה
ראש העיר פריז, אן אידלגו, הציגה את רעיון עיר 15 דקות בקמפיין הבחירות שלה ב-2020. לפי התוכנית, חצרות בתי ספר הוסבו לפארקים אחרי שעות הלימודים, ושדרות ראשיות בעיר שופצו ונשתלו בהם עצים ונסללו שבילי אופניים[42].
העיר קליארי, בירת סרדיניה, החלה גם היא בתוכנית לשיפור ההליכתיות[43]. העירייה ביקשה מהציבור משוב לכל אורך העבודות, ובכך אימצה את מודל קרלוס מורנו.
באוטרכט, העיר הרביעית בגודלה בהולנד, 100% מהתושבים יכולים להגיע לכל השירותים העירוניים באמצעות 15 דקות רכיבה, ו-94% יכולים לעשות כן ברכיבה של 10 דקות[44]. העירייה מתכננת לשפר עוד את הנגישות בעיר עד 2040[45].
אסיה
ב-2019, רשות התחבורה היבשתית של סינגפור הציגה תוכנית אב ל"עיירות 20 דקות" ול"עיר 45 דקות" עד 2040[46].
קזון סיטי, העיר הגדולה ביותר בפיליפינים, הכריזה ב-2023 על תוכנית לאמץ את קונספט עיר 15 דקות כדי לקדם הליכתיות בעיר. בהשראת פריז, הוחלט להפוך את המרחב הציבורי לידידותי יותר להולכי רגל, כדי להגיע ליעד של נייטרליות פחמנית עד 2050[47][48].
סין
בשנת 2016 פורסמה בשנגחאי תוכנית בשם "מעגלים קהילתיים של 15 דקות", בהם התושבים יכולים להגיע לכל מוקדי העניין הבסיסיים בתוך 15 דקות הליכה. ערים אחרות בסין יישמו גם הן את הרעיון, כמו באודינג וגואנגג'ואו[49].
ב-2018 נכנס לתוקף "תקן לתכנון ועיצוב אזורי מגורים עירוניים" שמגדיר ארבע רמות של אזורי מגורים: שכונת 15 דקות, שכונת 10 דקות, שכונת 5 דקות ובלוק מגורים. ביניהם, שכונת 15 דקות פירושה "אזור מגורים שמחולק לפי העיקרון שהתושבים יכולים לספק את הצרכים החומריים והתרבותיים שלהם באמצעות הליכה של 15 דקות; לרוב הוא תחום בדרכים עורקיות ראשיות או בגבולות, ועם אוכלוסייה של 50–100 אלף תושבים (17–32 אלף בתי אב) וכל המתקנים הנדרשים לתמוך בהם".
במטרה להיאבק בהשתרעות העירונית, צ'נגדו החלה ליישם את תוכנית "העיר הגדולה", שלפיה הפיתוח בפאתי העיר יהיה צפוף דיו כדי לתמוך בכל השירותים הנדרשים במרחק 15 דקות הליכה[50].
צפון אמריקה
בשנת 2012, פורטלנד שבאורגון הציגה תוכנית לשכונות שמטרתן לתמוך בצעירים, תוך הצעת דיור בהישג יד וקידום פיתוח קהילתי ומסחר בשכונות שבאופן היסטורי קיבלו שירותים פחות טובים[51][52]. התוכנית מדגישה את ההליכה והרכיבה על אופניים ככלי תחבורה וכאמצעי לשיפור בריאות הציבור. היא קוראת לשיפור המעורבות הקהילתית בתהליכי התכנון ולהגביר את ההטרוגניות.
דרום אמריקה
עד מרץ 2021 הקימה בוגוטה, בירת קולומביה רשת של 84 ק"מ של נתיבי אופניים כדי לעודד ריחוק חברתי במהלך מגפת הקורונה[53]. רשת הנתיבים הייתה המשך למדיניות מ-1974 שנותנת לאופניים עדיפות ברחובות.
אפריקה
במהלך מגפת הקורונה הומרו בתי ספר בלאגוס, בירת ניגריה, לשוקי מזון כדי למנוע היסטריה. המהלך הוכח ככזה שקיצר את זמני הנסיעה ושיפר את אספקת המזון[54].
אוסטרליה
במלבורן פותחה תוכנית "מלבורן 2017–2050" שנועדה לענות על הגידול הצפוי באוכלוסייה ולמנוע השתרעות אורבנית[55]. התוכנית כוללת בין השאר בניית רשת התניידות באופניים ובניית "שכונות 20 דקות"[56][57].
ערב הסעודית
הפרויקט השאפתני של העיר העתידנית ניאום, אמור לממש את מרבית עקרונות ערי 15 הדקות. נכון לשנת 2024, העיר מצויה עדיין בתהליכי בנייה.
יוון
בשטח העיר אתונה ישנו פרויקט התחדשות עירונית בשם 'האליניקון', אשר נבנה במכוון במתכונת עיר 15 דקות[58][59].
Remove ads
השפעה חברתית
עיר 15 דקות ששמה דגש על הליכתיות ונגישות, הוצגה כדרך לשרת טוב יותר קבוצות אוכלוסייה שנדחקו הצידה בתכנון עד כה, דוגמת נשים, ילדים, אנשים עם מוגבלות[60] וקשישים.
התשתית שבצד עיר 15 דקות מאפשרת גם שימוש טוב יותר בשירותים עירוניים כמו פארקים ומוסדות חינוך. הגישה שמה דגש גם על שטחים ירוקים, דבר שעשוי לשפר את המגוון הביולוגי בעיר ולמנוע כניסת מינים פולשים. מחקרים מצאו שהגדלת הנגישות לשטחים פתוחים משפיעה לטובה גם על הבריאות הפיזית והנפשית של התושבים, מצמצמת את הלחץ, מגדילה את האושר, משפרת את השינה ומקדמת אינטראקציות חברתיות חיוביות[61]. תושבים שגרים בקרבת שטחים פתוחים נמצאו גם כמי שעושים יותר פעילות גופנית.
Remove ads
מגבלות וביקורת
סכם
פרספקטיבה
לצד ההיבטים בתוכנית אשר נתפסים כיתרונות, קיימות גם מספר מגבלות למודל עיר 15 דקות.
תנועתיות במרחב
קושי אחד נוגע לשטחים עירוניים בנויים, אשר בהם דפוסי השימוש בקרקע כבר נקבעו. כמו כן, קיים קושי ליישם אותו באזורים בצפיפות נמוכה, או באזורים עם אוכלוסייה בעלת הכנסה נמוכה, עקב אפשרויות תחבורה מצומצמות. הדבר נכון גם לאזורים שבהם קשה להתנייד רגלית או באמצעות כלי רכב דו-גלגליים, כגון באזורים הרריים, ביצתיים, ימיים, או מדבריים.
הבדלים באדריכלות ותרבות בין אזורים ומדינות
מגבלה אחרת היא היעדר האוניברסליות שלו – קל יותר לבנות ערי 15 דקות בערים שלא עברו פרוור, כמו הערים באירופה, לעומת ערים באסיה ובצפון אמריקה. ערים חריגות כוללות את צ'נגדו שבסין, שנעזרה בעיר 15 דקות כדי לצמצם את הפרוור, ומלבורן, שבה הושם דגש על תחבורה ציבורית כדי להגדיל את רדיוס עיר 15 דקות.
הבדלי גילאים ויכולות תנועה
ערי 15 דקות מבוססות על הרעיון כי ניידות בהליכה, בכלים דו-גלגליים ממונעים ובתחבורה ציבורית, הם דברים הנגישים ופשוטים לכולם. בה בעת, ישנן אוכלוסיות אשר מתקשות לנצל נגישות מסוג זה. אנשים זקנים, בעלי נכויות, בעלי מוגבלויות נפשיות מסוימות, ילדים צעירים ותינוקות, הם אוכלוסיות שבהן אחוז ניכר מן האנשים עשויים להתקשות בתנועה עצמאית במרחב, במיוחד למרחקים של מעל כמה מאות מטרים, ללא רכב פרטי.
עוד ישנו קושי בהתניידות ממקום למקום עם מיטלטלין כבדים או מרובים אשר נרכשו, ויש להובילם מבית עסק למגורים פרטיים. ללא רכב פרטי, הדבר דורש לעיתים קרובות תשלום מוסף על משלוח ליעד, בעסקאות יום-יומיות. זאת משום הקושי של אוכלוסיות מגוונות, להרים, לסחוב ולשנע את אותם מיטלטלין, ללא רכב פרטי.
אקלים מקומי
התניידות ללא רכב פרטי היא מאתגרת יותר בתנאי חום או קור קיצוניים, במיוחד רגלית, על אופניים או באמצעות קורקינט. גם אם קיימת תחבורה ציבורית יעילה וזמינה, עולה הצורך לנוע ממנה ואליה, ממקומות המגורים והעבודה, בתנאי האקלים האמורים, דבר שעשוי להיות מאתגר עבור רבים, וייתכן שאף מסוכן לבריאות[62][63][64].
פערים חברתיים-כלכליים
מודל ערי 15 דקות אינו מקדם את היעלמותם כליל של כלי רכב פרטיים, אלא רק את צמצומם באופן משמעותי ביותר. אם הקושי ברכישה, תחזוקה ושימוש ברכב פרטי הופך תלוי יכולת כלכלית, פועל יוצא הוא שהרכב הפרטי, שהיה נחלת הכלל, הופך מותרות לעשירים בלבד. עוד יש שהעלו חששות, שהיעדר רכב פרטי בידי ההמונים, ימנע מהם גישה להזדמנויות שמחוץ לערי 15 הדקות, בעוד שבעלי הרכבים יהיו בעלי גישה שכזו[65]. מסיבות אלו ואחרות, המודל עלול להעצים פערים חברתיים-כלכליים באוכלוסייה[66][67]
אפשרויות בחירה מוגבלות
מודל 15 דקות הוא ריכוזי מטבעו. משכך, נטען כי הוא עלול להגביל את החירות והאפשרויות של אנשים. על ידי ריכוז שירותים ברדיוס קטן, קיים סיכון לצמצום הגיוון והתחרות. יש החוששים כי בנוסף, הדבר עלול להפריע לגישה לשירותים מיוחדים, או להגביל הזדמנויות לחוויות ייחודיות.[68]
מבקרים בולטים
המבקרים הבולטים של ערי 15 דקות כוללים מספר אושיות רשת ובעלי הסכתים מפורסמים מצפון אמריקה, שחלקם ידועים בחיבתם לתאוריות קשר, וביניהם הבדרן והפרשן ג'ו רוגן[69][70][71], השחקן והפרשן הפוליטי-חברתי ראסל ברנד[72][73], היזם המיליארדר פטריק בית-דוד, ההוגה והפסיכולוג ג'ורדן פיטרסון[74][75][76][77], הפרשן הפוליטי ומפיץ הקנוניות אלכס ג'ונס[78][79][80], הפרשנים הפוליטיים-כלכליים נטלי וקלייטון מוריס[81], והפרשנים הפוליטיים-כלכליים והיזמים האחים קוואק[82]. לכל המבקרים הללו מיוחסות דעות ועמדות שמרניות וימניות.
פרופסור אדוארד גלייסר מאוניברסיטת הארוורד[83] כתב מאמר נגד מיזם ערי 15 דקות, ובו כינה את הערים הללו "גטו ללא מוצא"[67][84]. במאמרו זה, הדגיש פרופסור גלייסר כי לעניות דעתו, יוזמות שכאלה מגבירות פערים כלכליים-חברתיים.
Remove ads
תאוריות קשר
סכם
פרספקטיבה
החל משנת 2020 לערך, נפוצו תאוריות קשר מגוונות סביב מודל ערי 15 דקות. עיקרי הטענות מתמקדים ברעיון לפיו מדובר במושג תכנוני שנועד לאפשר לממשלות לדכא את אזרחיהן. תאוריות שכאלה מקושרות לעיתים, לתאוריות אחרות לפיהן ממשלות המערב משתמשות בטכנולוגיות שונות כדי לשלוט באוכלוסייה. מפתח מודל עיר 15 דקות, קרלוס מורנו, ספג איומים על חייו בעקבות ההתנגדות לרעיון זה פרי פיתוחו[85].
גורמים רבים המתנגדים למודל, מכנים את ערי 15 הדקות 'גטו מודרני', ואף ערכו השוואות בין הרעיון לבין תופעות שנראו בשואת היהודים[86][87][88][89][90].
קיימים מספר אנשים שמקשרים בין עיר 15 דקות להצעת הממשלה הבריטית ל"שכונות דלות תנועה", שכוללת התקנת סורקי לוחיות רישוי בנקודות שונות. עובדה זו גרמה לחלקים מהציבור לטעון שמדובר בכוונה לקנוס את מי שיעזבו את מקום מגוריהם, מה שייצור "בתי כלא פתוחים"[91]. האנשים המצדדים בתאוריות אלו טוענים שהפורום הכלכלי העולמי מתכנן לשלול מהם את חירותם ולכלוא אותם בבתיהם באמתלה של מאבק במשבר האקלים (הפורום הכלכלי עצמו פרסם כתבות בנושא[92][93]). התאוריה הזו היא חלק מרשת של תאוריות שטוענות שנעשה מאמץ לקדם שלטון טוטליטרי עולמי.
בשנת 2023 פרצו מחאות באוקספורד, שהשתתפו בהן 2,000 מוחים, בשל התנגדותם לרעיון של עיר 15 דקות שאותו הם כינו "גטאות" ו"שלטון דיקטטורי" של הפורום הכלכלי העולמי. חבר הפרלמנט השמרני ניק פלטשר קרא לכוונה זו "רעיון סוציאליסטי בין-לאומי"[94]. ההוגה הקנדי ג'ורדן פיטרסון טען כי מדובר ב"רעיון סוטה", ותומכי QAnon טענו כי תאונה שבה רכבת שהובילה כימיקלים ירדה מהמסילה, הייתה חלק ממזימה להכניס את התושבים לבתיהם[95]. בעקבות המחאות, מועצת העיר אוקספורד הוציאה מרשומותיה את הביטוי 'עיר 15 דקות', בתואנה כי "מדובר במונח שהפך רעיל ומתסיס מחלוקת"[96].
Remove ads
ראו גם
קישורים חיצוניים
עדו צפרוני, ״עיר 15 הדקות״ היא מודל סוחף, אך את מי היא תשרת?, באתר הארץ, 11 במאי 2021- יובל ניסני, התרגלו למונח חדש: "עיר 15 הדקות", באתר מרכז הנדל"ן, 16 בנובמבר 2020
- נטע ג"ף, עיר 15 הדקות > הרעיונות שמשנים את העולם, באתר תלם, 13 בינואר 2022
- ענתי גלעדי, "ככל שיהיו בעיר יותר הזדמנויות, כך היא תהיה אטרקטיבית יותר", באתר ynet, 24 בפברואר 2023
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads