עלה תאנה

ספר בראשית

עלה תאנה מופיע לראשונה בספר בראשית (ג', ז'), לאחר שאדם וחוה אכלו מעץ הדעת:

וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת.

"עלה תאנה": הוא העץ שאכלו ממנו - בדבר שנתקלקלו בו נתקנו (סנהדרין ע), אבל שאר העצים מנעום מליטול עליהם. ומפני מה לא נתפרסם העץ? שאין הקב"ה חפץ להונות בריה, שלא יכלימוהו ויאמרו זהו שלקה העולם על ידו (מדרש רבי תנחומא).

Remove ads

באמנות

באמנות יוון העתיקה נהוג היה להציג עירום גברי, ללא הסתרה של הפין, אך בעירום נשי שנועד להצגה בציבור הוסתר אזור הערווה. גישה זו נהגה גם באמנות רומא העתיקה עד למעברה של האימפריה הרומית לנצרות. באמנות הרנסאנס הצפוני הוצגו אדם וחוה כשהם לובשים עלה תאנה, בהתאם לתיאור המקראי. משנת 1530, בתגובה לרנסאנס, הוחל בהסתרת אזור הערווה ביצירות אמנות ציבוריות, למשל באמצעות הוספת עלים משיח סמוך. בתקופה זו החל הנוהג להסתיר את אזור הערווה בפסלים בעלה תאנה (למשל בעותק של הפסל "דוד" של מיכלאנג'לו שהוצג בלונדון בתקופה הוויקטוריאנית).

Remove ads

הביטוי במשמעות המושאלת

בעקבות הסיפור המקראי משמש הביטוי "עלה תאנה" לתיאור כיסוי או הסוואה, בדרך כלל בקונוטציה שלילית.

דוגמאות:

"מה שמוצע לנו היא ממשלת ימין, עם עלה תאנה של העבודה ובלי ציפי לבני" (דניאל בלוך^[1])
"ביגוד אקולוגי בישראל: אפילו לא עלה תאנה" (כלכליסט^[2])
"'הרכב מתון של הממשלה הפלסטינית' - זה הביטוי שכבר הושמע ב'קול ישראל' - יספק להם עלה תאנה לכסות את ערוותו של גירוש נוסף" (אליקים העצני^[3])

בעתיד לפי הספרות המדרשית

לפי המקרא עולה שאדם וחווה קשרו עלה אחד גדול מאוד סביב מותניהם, כעין שמלה^[4]. לפי המדרש "עתידה ארץ ישראל להוציא גלוסקאות (לחמניות) וכלי מילת (בגדים)" משתמע כי עלי העצים יהיו מספיק גדולים להתעטף בהם כמו בגד, וכי הלחם יגדל מהעצים, כמתואר בספרות המדרשית לגבי עץ הדעת שהיה חיטה והתנשא לגובה כתמר ופירותיו היו כיכרות לחם.^[^{דרוש מקור]}

ספר בראשית

באמנות

הביטוי במשמעות המושאלת

בעתיד לפי הספרות המדרשית

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Wikiwand - on