פנציקלידין

PCP או בשמו המדעי פנציקלידין - Phencyclidine (קיצור לשמו הארוך יותר: פנילציקלוהקסילפיפרידין - Phenylcyclohexylpiperidine), הידוע גם בכינויו "אבק מלאכים" (Angel Dust), הוא סם דיסוציאטיבי והלוצינוגני (גורם הזיות). שימושו הרפואי הוא בהרגעה והרדמה. נוסחתו הכימית של ה-PCP היא C₁₇H₂₅N ומסתו המולקולרית היא 243.4 גרם למול. סם זה גורם לתחושת ניתוק מהסביבה, לחוסר רגישות לכאב, בלבול, אובדן עכבות, ובמקרים חריגים התקפים פסיכוטיים, חלקם אלימים ומסוכנים וקואורדינציה נמוכה מאוד, עד בלתי אפשרית.

פנציקלידין

שם IUPAC
1-(1-phenylcyclohexyl)piperidine
נתונים כימיים
כתיב כימי	C17H25N
מסה מולרית	243.387 גרם למול
נתונים פרמוקוקינטיים
זמן מחצית חיים	7-46 שעות
בטיחות
מעמד חוקי	בישראל נכלל בפקודת הסמים המסוכנים סימן ב'. בארצות הברית נכלל ב-Schedule II
מזהים
מספר CAS	77-10-1
PubChem	6468
ChemSpider	6224

צורות שונות של הPCP, מומס במים, או טהור.

בשל תופעות אלו הוא מוגדר כסם מסוכן לשימוש. בארצות הברית נכלל הסם ב-Schedule II, ובישראל נכלל בפקודת הסמים המסוכנים כסם סימן ב'.

כימיה ורוקחות

ה-PCP הוא סם הרדמה והרגעה דיסוציאטיבי והלוצינוגני מקבוצת הסמים הכוללת גם קטמין וטילטמין.

מבחינה טוקסולוגית, PCP נחשב לנוירוטוקסין המזיק לתפקוד המוח. נזקי הסם ניכרים בחלקים שונים של מערכת העצבים כגון מערכות הקליטה^[1][2].

היסטוריה

ה-PCP נוסה לראשונה אחרי מלחמת העולם הראשונה כסם מרדים בניתוחים. אך בגלל תופעות לוואי הוא נדחה משימוש רפואי עד שנות החמישים, עת נוסה מחדש בבני אדם תחת השם "סרניל" (Sernyl). עד מהרה נדחה הסם בשנית בשל תופעות הלוואי. לאחר מכן נעשה ניסיון למכרו כסם הרדמה וטרינרי בשם סרנילן, אך הוא נדחה. בשנות השבעים הוכנס החומר לרשימת החומרים המסוכנים האמריקנית. בשל זמן מחצית חיים ארוך בגוף האדם, ובשל תופעות הלוואי שלו הסם לא ראוי לשימוש רפואי. ה-PCP נספג ברקמות שומניות ומפורק במטבוליזם לחומרים אחרים הנקראים PCHP, PPC וPCAA. כאשר הסם נצרך על ידי עישון, הוא מתפרק בחלקו לחומרים PC ופיפרידין.

תיאור תגובת פירוק הפאנציקלידין

ראו גם

• סם
• קטמין

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פנציקלידין בוויקישיתוף

• פנציקלידין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)