פפוס ולוליאנוס

פַּפּוּס וְלוּלְיָאנוּס^[א] הם שני אחים מהדור השני והשלישי של התנאים (המאה ה-1 – המאה ה-2). ידועים בשם הרוגי לוד בשל אזכורם המרכזי בתלמוד על מסירות נפשם והוצאתם להורג על קידוש השם.

פפוס ולוליאנוס

מקום מגורים	לאודיקיאה על הליקוס
השקפה דתית	יהדות

ביוגרפיה

חז"ל מספרים על האחים פפוס ולוליאנוס מהעיר לטקיה ("לודקיא" או "לוד" בלשון התלמוד) שהוצאו להורג על קידוש השם בידי טראיאנוס.^[1] חז"ל אינם מפרטים את הגורם לענישתם, אך רש"י, בפירושו לתלמוד מביא שיש אומרים כי בתו של "המלך" (טראיאנוס) נמצאה הרוגה כשהחשודים בביצוע המעשה היו היהודים ובגין כך נגזר עליהם עונש מוות קולקטיבי. פפוס ולוליאנוס, שלדברי רש"י היו "צדיקים גמורים", התנדבו ליטול על עצמם את מעשה הרצח כביכול, ואכן הוצאו להורג כשבזכותם ניצלו שאר היהודים.^[2] חז"ל מספרים כי בסופו של דבר נענש טראיאנוס בידי שמיים, כפי שהתרו בו פפוס ולוליאנוס קודם הוצאתם להורג, ושני שרים (שנשלחו לשם כך מרומא) פצעו את מוחו והרגו אותו.^[1] יש דעות שונות בחז"ל ובפרשני התלמוד אם אכן פפוס ולוליאנוס נהרגו באותו מעמד,^[3] או שלבסוף ניצלו מעונש המוות על ידי הריגתו הנִסית של טראיאנוס,^[4][5][6] כפי המופיע בפרטי המעשה שבמקור הראשון - מגילת תענית^[7]. אודות דברים אלו, דעתם של ההיסטוריון הרב יצחק אייזיק הלוי^[6] והרב אהרן הימן^[7] היא שאין הכוונה לטראיאנוס עצמו, אלא לשליחו ובא כוחו, לוסיוס קווייטוס, מי שהיה הנציב ביהודה מטעמו לצורך דיכוי המרד היהודי הידוע בשם "פולמוס קיטוס". על פי היסטוריה אוגוסטה^[8] ודיו קסיוס^[9], קוויטוס, בעודו בדרכו למאוריטניה, נהרג בפקודתו של אדריאנוס מחשד מרידה.

בתלמוד הירושלמי מסופר כי נהרגו על קידוש השם בכך שסירבו לשתות בפומבי מ"כלי זכוכית צבועה".^[10] מספר הסברים אפשריים ניתנו לסירובם של השניים לשתות מן הכוס:

• הכוס הייתה צבועה בשם האליל הרומאי, ושתייה ממנו נחשבת לאקט של כבוד כלפיו.
• השתייה הייתה במסגרת מנהג רומאי, דבר שנחשב לדרכי האמורי.
• הכוס צבועה בצבע אדום, שיחשבו אחרים שהם שותים יין נסך.
• יהושע בראנד מציע שכוס צבועה הייתה אופיינית לגוים, שכליהם טמאים.

יש מפרשני התלמוד הירושלמי שמתאימים את פירושו של רש"י עם הנאמר בתלמוד הירושלמי בכך שגזר דין המוות ניתן להם בשל חלקם ברצח כביכול, אך ניתנה להם הזדמנות ויתור באם היו שותים מאותה כוס.^[11]

על פי דברי התלמוד הירושלמי, יום הוצאתם להורג היה י"ב באדר.^[12][ב]

שכרם ומעלתם בעולם הבא

בתלמוד מסופר על רב יוסף בריה דרבי יהושע בן לוי שחווה חוויית סף מוות במהלך מוות קליני, ולאחר שחזר לחיים סיפר על דברים שראה ושמע בעולם הבא. אחד מהדברים ששמע היה ”הרוגי מלכות, אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן”. התלמוד מבאר שהכוונה להרוגי לוד, משום שרבי עקיבא וחבריו (עשרה הרוגי מלכות) בלאו הכי עומדים במדרגה זו מחמת מעלתם העצמית, ללא קשר להריגתם בידי המלכות.^[13] דבר דומה מסופר במדרש כי רבי אלכסנדרי נגלה בחלום אל רבי אחא שהשתוקק מאוד לראות אותו, וגילה לו מהנשמע בעולם הבא. אחד מהדברים היה כי ”הרוגי לוד, אין לפנים ממחיצתם” (שקרובים ביותר אל אלוהים), ושפפוס ולוליאנוס מברכים את האלוהים על שהעביר את חרפתם בכך שנהרג טראיאנוס במקום.^[14] כפי המשתמע מדברי המדרש האלו, "הרוגי לוד" הכוונה לאותם פפוס ולוליאנוס. כך גם דעתם של פרשני התלמוד.^[15] אמנם יש הסוברים כי "הרוגי לוד" הם שמעיה ואחיה מהעיר לוד, ואינם אותם שניים.^[16][7][17]

זהותם

זהותם המדויקת של פפוס ולוליאנוס אינה ברורה. אזכור צמד זה ביחד או בנפרד מופיע בכמה מקורות חז"ליים באופן שמקיים סתירות. בפרשנות ובמחקר קיימים מספר דעות בעניין. גדליה אלון, בבואו להזכיר את זהותם כבדרך אגב, הוא מציין כי ”פרשת פפוס ולוליינוס הריהי בידוע, מן החמורות שבתולדות ישראל, וכבר נזדקקו לה חכמים הרבה, שביקשו להחווירה מן המקורות, שנראים סתומים וסותרים זה את זה”.^[17]

במדרש מסופר על שני עשירים גדולים, פפוס ולוליאנוס, שכאשר נתן אדריאנוס את רשותו לבניית המקדש מחדש (דבר שבוטל מיד לאחר מכן), פתחו דוכנים עם קופות כסף בתוואי שבין עכו לאנטיוכיה וסיפקו את צורכי העולים לירושלים בתוספת מענקים של כסף וזהב (כדי לעודד את העלייה המחודשת). המדרש שם מציין את תקופתם לדורו של רבי יהושע בן חנניה.^[18] לדעת רבים, פפוס ולוליאנוס אלו מזוהים עם אותם פפוס ולוליאנוס שנהרגו על קידוש השם. כך עולה מדברי חז"ל^[19] הדורשים את דברי הפסוק ”ושברתי את גאון עוזכם”^[20] מתוך הקללות שבפרשת בחוקותי, על פורענותם של פפוס ולוליאנוס העשירים של ישראל.^[21] כך כותבים גם פרשני המדרש,^[22] וכך גם דעתו של הרב אהרן הימן.^[7] לעומתם, לדעת גדליה אלון אין לשייך את פפוס ולוליאנוס אלו לאותם שנהרגו על ידי המלכות, משום אי התאמת התאריכים.^[23]

במקום אחד בחז"ל מוזכר זהותו של פפוס כפפוס בן יהודה (בן דורו של רבי עקיבא^[24]), ושל לוליאנוס כ"לוליאנוס אלכסנדרי".^[19]

קישורים חיצוניים

• הרב אהרן הימן, "פפוס ולולינוס", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג, עמוד 1030-1029, באתר היברובוקס

ביאורים

1. במקורות נכתב גם לוליינוס.
2. לדעות שבסופו של דבר אכן נהרגו באשמת הרצח, שנת פטירתם, על פי הנחת הרב יצחק אייזיק הלוי הנ"ל, היא ג'תתע"ח (118).