פרננדו בלאונדה טרי

פרננדו בלאונדה טרי (בספרדית: Fernando Belaúnde Terry;‏ 7 באוקטובר 1912 - 4 ביוני 2002) היה נשיא פרו במשך שתי קדנציות לא רצופות (1963–1968 ו-1980–1985). הודח בהפיכה צבאית בשנת 1968 הוא נבחר מחדש בשנת 1980 לאחר 11 שנות שלטון צבאי. הוא היה מוכר ביושר האישי שלו ומחויבותו לתהליך הדמוקרטי.

יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.

פרננדו בלאונדה טרי
Fernando Belaúnde Terry

צילום מ-1980
צילום מ-1980
לידה	7 באוקטובר 1912 לימה, פרו
פטירה	4 ביוני 2002 (בגיל 89) לימה, פרו
שם לידה	Fernando Sergio Marcelo Marcos Belaúnde Terry
מדינה	פרו
השכלה	אוניברסיטת מיאמי האוניברסיטה הלאומית להנדסה אוניברסיטת טקסס באוסטין Colegio Alexander von Humboldt
מפלגה	Popular Action, Democratic Youth Front, החזית הדמוקרטית הלאומית
השקפה דתית	הכנסייה הקתולית
בן או בת זוג
ילדים
פרסים והוקרה	אביר הצלב הגדול עם חגורה של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (16 ביוני 1965) הצלב הגדול עם יהלומים של מסדר השמש של פרו הצלב הגדול של מסדר קרלוס השלישי (1 באפריל 1964)
חתימה
נשיא פרו 28 ביולי 1963 – 3 באוקטובר 1968 (5 שנים וחודשיים) → Nicolás Lindley López חואן ולסקו אלווארדו ← 28 ביולי 1980 – 28 ביולי 1985 (5 שנים) → פרנסיסקו ברמיידס אלאן גארסיה ← חבר בית הנבחרים של פרו 28 ביולי 1945 – 29 באוקטובר 1948 (3 שנים ו־3 חודשים)

פרננדו בלאונדה

תחילת חייו

השני מארבעה ילדים, בלאונדה נולד בלימה ב-1912 למשפחה מהמעמד העליון של בעלת שורשים ספרדיים. אביו, רפאל באלונדה דיאז קנסקו, מורה, כיהן כראש ממשלה; סבו היה שר אוצר, ואחד מסביו היה נשיא הרפובליקה.

במהלך הדיקטטורה של אוגוסטו בי. לאגווייה, הרדיפה בעקבות פעילותו הפוליטית של אביו, רפאל, ודודו ויקטור אנדרס בלאונדה אילצה את המשפחה להגר לצרפת בשנת 1924, בה פרננדו למד בתיכון ואחר כך קיבל את ההכשרה אוניברסיטאית הראשונית שלו בהנדסה.

מ-1930 עד 1935 למד בלאונדה טרי אדריכלות בארצות הברית, שם הוא למד בתחילה באוניברסיטת מיאמי (שבה לימד גם אביו), ובשנת 1935 עבר לאוניברסיטת טקסס באוסטין, בה קיבל את התואר אדריכל. לאחר מכן הוא עבר למקסיקו ועבד במקצוע זה לזמן קצר. חזר לפרו בשנת 1936 ועבד בה כאדריכל לתכנון בתים פרטיים. בשנת 1937, הוא פתח מגזין בשם El Arquitecto Peruano ("האדריכל הפרואני"), שעסק בעיצוב פנים, תכנון ערים כללי ובסוגיות בינוי שהיו בוערות במדינה. בלאונדה טרי פעל לדיקום אגודת האדריכלים של פרו והמכון לתכנון ערים במדינה זו.

בלאונדה הפך ליועץ ממשלתי לדיור ציבורי בפרו ובחוץ לארץ. בשנת 1943, החל ללמד אדריכלות ובינוי ערים בבית הספר למהנדסים-Escuela Nacional de Ingenieros של לימה, ומאוחר יותר הפך לדיקן הפקולטה להנדסה אזרחית ולאדריכלות. בלאונדה גם תכנן את הבנייה, יחד עם מרצים וסטודנטים אחרים, מהפקולטה לארכיטקטורה של האוניברסיטה הלאומית להנדסה בשנת 1955.

קריירה פוליטית

הקריירה הפוליטית של בלאונדה החלה בשנת 1944 כאחד ממקימי מפלגת החזית הדמוקרטית הלאומית, שבחרה בחוסה בוסטמנטה כנשיא בשנת 1945, הוא כיהן בקונגרס הפרואני עד ההפיכה הצבאית של הגנרל מנואל אודריה בשנת 1948.

בלאונדה חזר לזירה הפוליטית בשנת 1956, כאשר אודריה קרא לבחירות, הוא תמך ב"חזית הלאומית של נוער דמוקרטי", ארגון שהוקם על ידי סטודנטים בעלי חשיבה רפורמטיבית, שחלקם למד אצלו; תמיכתו העקרונית בעיתון "לה פרנסה", שנסגר על ידי הדיקטטורה בתחילת 1956, הניעה את הנהגת החזית הלאומית לבקש ממנו להוביל את המפלגה.

"El Manguerazo"

הוא התפרסם, כאשר ב-1 ביוני של אותה שנה - 1956 - ועדת הבחירות הלאומית סירבה לקבל את מועמדותו. הוא הוביל מחאה שכונתה לאחר מכן "El Manguerazo" (בספרדית: צינורות למטה), על שם צינורות המים שבהם השתמשה המשטרה כדי לפזר את המפגינים. בלואנדה הרגיע את המפגינים ואת כוחות המשטרה, ובצעד סמלי, כשהוא מחזיק בדגל פרו הוא חצה את המרווח שבין כוחות המשטרה לבין המפגינים בשביל להעביר את האולטימטום למפקד המשטרה שמועמדותו תאושר.

לבסוף מועמדותו של בלאונדה ב-1956 נכשלה, כהמצביעים הדיפו על פניו את הפוליטיקאי הימני מנואל פראדו. בלאונדה התלונן על אי סדירויות והתכונן לעמוד בראש האופוזיציה. ביולי 1956 בצ'ינצ'רוס, קוסקו, הקים את המפלגה של מרכז-ימין Acción Popular (הפעולה העממית). הוא מיקם את עצמו בין הימין התומך באוליגרכיה לבין הרדיקליזם של APRA השמאלית ושל המפלגות הקומוניסטיות. הוא נסע בכל רחבי הארץ במסעות תעמולה למען מפלגתו. . During this period אימץ גישה מסורתית שבאה לידי ביטוי גם כשקרא לדו-קרב אחד מחברי הפרלמנט מהמפלגה היריבה הימניתשל פראדו שסירב לחזור בו מטענותיו המעליבות. הדו-קרב התקיים ושני היריבים נפגעו רק שריטות מינוריות ב-1959 ממשלת פראדו סירבה לאפשר למפלגת הפעולה העממית לכנס את ועידתה השנתית. על אף האיסור בלאונדה התגרה בצו ופתח את הוועידה. הוא נעצר ונשלח למאסר באי-כלא בסגנון אלקטרז אל פרונטון מחוץ לחופי לימה. נשאר בכלא 12יום שבמהלכם הוא ניסה להימלט על ידי שחייה. הממשל פראדו, שעמד בפני מחאות ציבוריות בלתי פוסקות, נאלץ לשחררו ולוותר על התביעה נגדו.

בבחירות ביוני 1962 נבחר בלאונדה לנשיא^[1][2]. בתחילת אוקטובר 1968 הודח בלאונדה על ידי הצבא. בלאונדה הוגלה לארגנטינה, בה קיבל מקלט מדיני^[3]. בלאונדה ניסה לשוב מיד לפרו, אולם הורד מהמטוס על ידי שלטונות ארגנטינה^[4]. ביולי 1980 שב בלאונדה והושבע לנשיא פרו^[5]. בשנת 1984 הוא נבחר לכהונה שנייה^[6].

הממשלה נכנעה, והתמונה המדהימה של בלאונדה צועד לבד עם הדגל הוצגה על ידי העיתון Caretas למחרת, במאמר שכותרתו "Así Nacen Los Lideres" ("כך נוצרים מנהיגים").

אחרי הנשיאות

בבחירות הלאומיות ב-1985 מפלגתו "הפעולה העממית" (Acción Popular) הובסה על ידי מועמד APRA אלן גרסיה. עם זרת, בהתאם לחוקת שנת 1979, שירת כ"סנטור לכל החיים"Senador Vitalicio זכות השמורה לנשיאי פרו לשעבר, ושבוטלה אחר כך ב-1993.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרננדו בלאונדה טרי בוויקישיתוף

• פרננדו בלאונדה טרי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• פרננדו בלאונדה טרי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)