פרננדו קולור דה מלו

פרננדו אפונסו קולור דה מלו (בפורטוגזית: Fernando Affonso Collor de Mello, נולד ב-12 באוגוסט 1949) הוא פוליטיקאי ברזילאי שהיה נשיא ברזיל מ-1990 ועד 1992.

פרננדו קולור
Fernando Collor de Mello

לידה	12 באוגוסט 1949 (בן 76) ריו דה ז'ניירו, ריו דה ז'ניירו
מדינה	ברזיל
מקום מגורים	מסייאו ברזיליה
השכלה	אוניברסיטת ברזיליה Colégio São Vicente de Paulo
מפלגה	מפלגת העבודה הברזילאית
השקפה דתית	נצרות קתולית
בן או בת זוג	Rosane Collor (1984 – 2005) Caroline Serejo Medeiros Collor de Mello
מספר ילדים	5
פרסים והוקרה	קולר מסדר איזבלה הקתולית (1991) הצלב הגדול של מסדר המגדל והחרב אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית מסדר ריו ברנקו עיטור המשחרר של ונצואלה מסדר הצלב הדרומי מסדר ההצטיינות באווירונאוטיקה מסדר הכבוד הצבאי הברזילאי מסדר קונדור האנדים מסדר העיט האצטקי מסדר ההצטיינות הלאומי המלטזי מסדר בויאקה הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של פורטוגל מסדר ההצטיינות של הצי הברזילאי הצלב הגדול של מסדר הצלב הדרומי מסדר הכתר של מלזיה מסדר ההצטיינות הלאומי של פרגוואי מסדר ההצטיינות הצ'יליאני מסדר המשחרר הגנרל סן מרטין מסדר ההצטיינות הלאומי מסדר פרו מריטו מליטנזי
חתימה
www.fernandocollor.com.br
נשיא ברזיל ה־32 15 במרץ 1990 – 2 באוקטובר 1992 (שנתיים ו־6 חודשים) → ז'וזה סרניי איתמר פרנקו ←

חייו

קולור הוא נצר למשפחה רבת השפעה בפוליטיקה הברזילאית, שבראשה עמד (אביו) אמון דה מלו, עיתונאי ומושל לשעבר של מדינת אלגואס. הוא תפקד כנשיאה של קבוצת כדורגל ברזילאית ב-1976. בהיותו בעל מראה טוב ופופולרי, הוא נכנס לפוליטיקה, ובזה אחר זה הוא שימש כראש עיריית מסייאו, בירת מדינת אלגואס, נציג פדרלי של אלגואס בקונגרס של ברזיל, ולבסוף מושלה של מדינת אלגואס ב-1987.
ב-1989 קולור הביס את לואיז אינסיו דה סילבה במירוץ נשיאותי בעל שני סיבובים, שנערך בהתאם לחוקה החדשה של 1988, ובכך נהיה הנשיא הראשון שנבחר באופן דמוקרטי מאז ההפיכה הצבאית של 1964. הפופולריות שלו הייתה מאוד גבוהה והוא ניצח במדינת סאו פאולו בהתמודדות מול אישים פוליטיים חשובים ובולטים.

זמן קצר אחרי בחירתו, קולור הודיע על מימושה של "תוכנית קולור", שהייתה אמורה לצמצם את היצע הכסף, ובכך להילחם באינפלציה. התוכנית כללה המרה רחבת היקף של חשבונות בנק של צרכנים לאיגרות חוב ממשלתיות שלא ניתן לפורען, ובמקביל הדפסת כסף לשימושה של הממשלה. כל החשבונות שהכילו יותר מ-1,200 קרוזרות (יחידת מטבע ברזילאית) הוקפאו למשך 18 חודשים. צעדיו הקיצוניים של קולור בכלכלה התקבלו בחוסר התלהבות בציבור. אף על פי כן, רבים חשו כי צעדים אלו היו חיוניים על מנת להקטין את האינפלציה. התוכנית נחלה כישלון, שכן מספר חודשים אחרי החלת התוכנית האינפלציה המשיכה לעלות והגיעה ל-25% לחודש.

כלכלנים רבים טוענים כי מטרתה האמיתית של תוכנית קולור הייתה להנמיך את החוב הלאומי הגבוה. כל עוד היה בידי הממשלה, לכסף המוחרם הייתה ריבית ריאלית שלילית. ההפרש השלילי הזה נוצל כדי להנמיך את חובה של ברזיל. כלכלנים אלו קובעים כי מיגור האינפלציה הגבוהה לא הייתה מעולם מטרת תוכניתו של קולור.

ממשל קולור הנהיג גם מדיניות של הפרטה של מספר חברות ממשלתיות, כמו אסזיטה (מפעל לייצור פלדות מיוחדות). לממשלתו הייתה השפעה מסחרית עצומה, הרי שהן מכסי-המגן על ייבוא סחורות עלו, והן הסחבת בייבואם התארכה. מהלך זה נעשה לכאורה כדי להפוך את התעשייה הלאומית לתחרותית יותר, וכן כדי לספק לאוכלוסיית ברזיל מוצרים איכותיים וזולים יותר. תוצאותיו של מהלך זה נתונות במחלוקת, אך בטוח לומר שהוא הלם קשות בתעשייה הברזילאית המיושנת וחסרת התחרות.

ב-1992 קולור הואשם על ידי אחיו פדרו בשחיתות, ונחקר בעקבות כך על ידי הקונגרס והעיתונות. האשמות רבות התמקדו במנהל הקמפיין של קולור, פאולו סזאר פאריאס, שצבר הון רב כאשר קרנו של קולור עלתה. ראיות הולכות ומתרבות באשר למתן שוחד ומעילה בכספי ציבור, הובילו להפגנות עממיות והפרעות לסדר הציבורי ברחבי הערים הראשיות בברזיל. באוקטובר, הקונגרס הצביע בעד הדחתו של קולור. קולור הואשם בהתנהגות בלתי הולמת ב-29 בדצמבר 1992 וזכותו להתמודד על משרה בפוליטיקה הושעתה לתקופה בת 8 שנים, וזאת לפי החוק הברזילאי הנוגע לשחיתות. דקות אחדות לאחר שהסנאט פתח במשפט שבסיומו הוא היה אמור להחליט אם להדיח את קולור מכהונתו באשמת שחיתות, התפטר קולור מתפקידו^[1]. מאוחר יותר הוא נוקה מכל חשד ואשמה, אולם מרבית האוכלוסייה עדיין רואה בו מושחת.

אחריו התמנה לנשיא סגנו, איתמר פרנקו, אף על פי שרבים ראו בו כלא מספיק מיומן לתפקיד הנשיאות. שר האוצר בממשלתו של איתמר, פרננדו אנריקה קרדוזו, נבחר לנשיא ב-1995 לכהונה ראשונה, וב-1998 לכהונה שנייה.

ב-2002 קולור התמודד לתפקיד מושל מדינת לידתו, אלגואס, אך הוא הפסיד בבחירות לראשונה בחייו. ב-1 באוקטובר 2006 נבחר לסנאט הפדרלי מטעם מדינת אלגואס. בשנת 2023 גזר בית המשפט העליון בברזיל על קולו שמונה שנים ועשרה חודשי מאסר, לאחר שהורשע בפרשת שחיתות, שבה היו מעורבות חברות בנייה. הוא הורשע בקבלת שוחד בסך 20 מיליון ריאל (כ-3.8 מיליון יורו) בשנים 2010–2014, כשכיהן כסנטור במדינה^[2]. ב-25 באפריל 2025 נאסר קולור והחל בריצוי העונש שגזר עליו בית המשפט^[3].

ראו גם

• היסטוריה עכשווית של ברזיל
• פוליטיקה של ברזיל

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרננדו קולור דה מלו בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של פרננדו קולור דה מלו

• פרננדו קולור דה מלו, ברשת החברתית פייסבוק
• פרננדו קולור דה מלו, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• פרננדו קולור דה מלו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)