קווי מתאר אשלייתיים

קווי מתאר אשלייתיים או קווי מתאר סובייקטיביים (באנגלית: Illusiory contours) הם אשליות אופטיות המעוררות תפיסה של קצה מבלי שיהיה שינוי בבהירות או בצבע על פני אותו קצה. בהירות אשלייתית וסידור עומק מלווים לעיתים קרובות קווי מתאר אשלייתיים. לרוב, גילוי קווי המתאר האשלייתיים מיוחס לפרידריך שומאן ומתוארך לתחילת המאה ה-20,^[1] אך למעשה קווים כאלו נוכחים כבר באמנות המתוארכת לימי הביניים. בשנת 1976 פרסם גאטנו קניצה (Gaetano Kanizsa) מאמר על אשליות אופטיות ב-Scientific American, אשר היווה אבן דרך בהתעוררות העניין בקווי מתאר אשלייתיים בקרב חוקרי תפיסה חזותית.

המשולש של קניצה : שברים נפרדים במרחב יוצרים חוויה תפיסתית של משולש לבן בוהק, המוגדר על ידי קו מתאר חד שהוא אשלייתי. המשולש הלבן נתפס כמסתיר שלושה מעגלים שחורים הנמצאים בקודקודיו, ומשולש בעל גבולות שחורים שנמצא מתחתיו.

סוגים נפוצים של קווי מתאר אשלייתיים

גופי קניצה

ייתכן והדוגמה המפורסמת ביותר לקו מתאר אשלייתי היא תצורת הפק-מן שהוצגה והופצה על ידי גאטנו קניצה^[2].

גופי קניצה מעוררים תפיסה של קו מתאר אשלייתי על ידי יישור דימויים בצורת פק-מן בשדה הראייה כך שהקצוות שלהם יוצרים יחד צורה. למרות שהם אינם חלק מפורש מהצורה הנתפסת, גופי קניצה מעוררים את התפיסה של צורה, המוגדרת על ידי קו מתאר אשליה חד.^[2]

בדרך כלל, הצורה נראית בהירה יותר מהרקע שלה, למרות שבפועל אין הבדל ברמת הבהירות ביניהם. בנוסף, הצורה האשלייתית נחווית על ידי הצופה כקרובה יותר מאשר הצורות הממשיות הנמצאות סביבה, הצורות מעוררות האשליה. גופי קניצה כוללים השלמה מודאלית של הצורה האשלייתית והשלמה אמודאלית של הצורות מעוררות האשליה.^[2]

אשליית ארנשטיין

אשליית ארנשטיין היא התפיסה של עיגול בהיר במרכז התמונה

אשליה קרובה לגופי קניצה, היא אשליית ארנשטיין (Ehrenstein illusion). במקום להשתמש במעוררי אשליה דמויי פק-מן, אשליית ארנשטיין מעוררת תפיסה של קווי מתאר אשלייתיים באמצעות מקטעי קוים רדיאלים. התגלית של ארנשטיין הוגדרה במקור כשינוי של רשת הרמן.^[3]קווי מתאר אשלייתיים נוצרים בקו הגבול בין שתי רשתות סורגים שאינן מיושרות זו עם זו. באשליות מסוג זה, קו המתאר האשלייתי שנוצר הוא מאונך לגופים המעוררים שיצרו אותו.

באמנות ועיצוב גרפי

הסמלים האולימפיים מ-1972, 1984, 1988 ו-1994 כוללים קווי מתאר אשליתייים, וכך גם סדרת שנות ה-50 של אלסוורת' קלי.

יעקב גסטמן גראדטס (אנ') השתמש לעיתים קרובות באשליית קניצה בהדפסי המשי שלו, למשל בעבודתו פורמולה 1 (1991).

תגובות קורטיקליות

הדיעה הרווחת היא שאזורי ראייה קורטיקלים מוקדמים, כמו V1 ו-V2, הם האחראים ליצירת קווי מתאר אשלייתיים.^[4][5] מחקרים שבהם נעשה שימוש בטכניקות של הדמיה עצבית בבני אדם, מצאו שקווי מתאר אשלייתיים קשורים לפעילות בשכבות העמוקות של קורטקס הראייה הראשוני.^[6]

תופעות חזותיות קשורות

התפשטות צבע ניאון (אנ'): קווי המתאר של עיגול הכחול הבהיר הם אשלייתיים

אשליות אופטיות הן גירויים שימושיים לחקר הבסיס העצבי של התפיסה, מכיוון שהן "חוטפות" את המנגנונים המולדים המובנים במערכת הראייה לצורך פירוש העולם החזותי בתנאים רגילים. לדוגמה, פעמים רבות אובייקטים בטבע גלויים בצורה חלקית בלבד, ולא ניתן לראות את הגוף השלם. קווי מתאר אשלייתיים מספקים רמזים לאופן שבו מערכת הראייה בונה ייצוגים שלמים כאשר חלקים מקצה האובייקט הממשי אינם נראים לעין.

הקידוד של משטחים נחשב לחלק הכרחי מהתפיסה החזותית, המהווה שלב ביניים קריטי של עיבוד חזותי בין הניתוח הראשוני של התכונות החזותיות לבין היכולת לזהות גירויים מורכבים כמו פרצופים וסצנות.^[7]

ראו גם

• אוטוסטראוגרמה
• פסיכולוגיית הגשטלט
• אשליית מולר-לייר

לקריאה נוספת

• Coren, S (1972), "Subjective contour and apparent depth", Psychological Review, 79 (4): 359–367, doi:10.1037/h0032940, PMID 5038153
• Peterhans, E.; von der Heydt, R. (1991). "Subjective contours--bridging the gap between psychophysics and physiology". Trends Neurosci. 14 (3): 112–119. doi:10.1016/0166-2236(91)90072-3. PMID 1709535. Phenomena of contour, color and movement perception have been used to identify functions of neurons and to reveal functional differences between cortical areas that application of classical receptive-field concepts has not suggested.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קווי מתאר אשלייתיים בוויקישיתוף

• גופי קווי מתאר אשלייתים רישומים רבים שטרם פורסמו (fr)