סימן פיסוק מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קו מפריד (–) הוא סימן פיסוק שמטרתו העיקרית היא הפרדה בין שני חלקי המשפט. צורתו של הקו המפריד היא קו אופקי הממוקם אופקית באמצע השורה. בעברית אורכו של הקו המפריד מחצית מגובה השורה, כאורכה של היחידה הטיפוגרפית en. בשפות אחרות ישנו שימוש בסוגים שונים של קווים מפרידים (-, --, –, או —) בהתאם לכללי הפיסוק של אותה שפה.
קו מפריד | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|
![]() | ||||||
סימני פיסוק | סימני כתב נוספים | |||||
נקודה . |
אמפרסנד (סימן "וגם") & | |||||
לפי כללי הפיסוק החדשים של האקדמיה ללשון העברית, ניתן לעיתים להשתמש בקו מפריד במקום נקודתיים, פרט למקרים שבהם הנקודתיים מופיעות לפני ציטוט או דיבור ישיר.
כך, למשל, במשפט כולל עם ביטוי מכליל, ניתן להפריד בין הביטוי המכליל לתמורה המפרטת באמצעות קו מפריד או באמצעות נקודתיים. לשיטתו של יעקב שביט, כאשר הביטוי המכליל מופיע לפני התמורה המפרטת יש להשתמש בנקודתיים, לדוגמה: "לאברהם שלושה ילדים: מתן, אורי ויוני", ואילו כאשר הביטוי המכליל מופיע אחרי התמורה יש להשתמש בקו מפריד, לדוגמה: "מתן, אורי ויוני – כולם בנים של אברהם".[2]
כאמור, זוג קווים מפרידים יכולים לבוא במקום שני פסיקים, לציון הסגר או תמורה. לפי כללי הפיסוק החדשים של האקדמיה ללשון, משתמשים בקווים מפרידים לציון תמורה בעיקר במקרים של תמורה מפרטת באמצע משפט.
לפי כללי הפיסוק החדשים, במשפט ייחוד ניתן, אם כי לא הכרחי, להפריד את חלק הייחוד משאר המשפט באמצעות פסיק או קו מפריד. לעומת זאת, יעקב שביט גורס שפסיק לעולם לא יופיע אחרי חלק ייחוד ואם רוצים להפריד את חלק הייחוד משאר המשפט יש להשתמש בקו מפריד.[2]
קו מפריד משמש לציון טווח בין מספרים וכיוצא בזה, ויבוא בדרך כלל בלי רווחים לפניו ואחריו.[3] לדוגמה:
עם זאת, יש מקום לתת רווח גם כשהקו המפריד מציין טווח, אם משני עבריו באים צירופים בני שתי תיבות או יותר.[4] לדוגמה:
הקו המפריד מציין גם כיוונים, ללא רווחים לפניו ואחריו. לדוגמה:
ביוניקוד, הקו המפריד הוא התו U+2013;[5] כך מקלידים את הקו המפריד בעברית במערכות הפעלה שונות:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.