קזואר מצוי

קזואר מצוי (שם מדעי: Casuarius casuarius) הוא מין של קזואר, המצוי באינדונזיה, גינאה החדשה וצפון־מזרח אוסטרליה.

קזואר מצוי
קזואר מצוי
מצב שימור
conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	עופות
על־סדרה:	עופות קדומים חסרי שיניים
סדרה:	קזואראים
משפחה:	קזואריים
סוג:	קזואר
מין:	קזואר מצוי
שם מדעי
Casuarius casuarius ‏לינאוס, 1758
תחום תפוצה

ביצת קזואר מצוי

מאפיינים

הקזואר המצוי הוא העוף השלישי בגודלו בעולם, קטן רק מהיען המצוי והסומלי, והעוף האסיאתי (לאחר הכחדת היען הערבי) והאוסטרלי הגדול ביותר (גדול גם מהאמו אך נמוך יותר ממנו). קזואר חד-גדיל דומה לו בגודל הממוצע אך לא במרבי.

הקזואר המצוי מגיע לאורך 127 עד 170 ס"מ ולגובה של 1.5 עד 1.8 מטרים. הנקבות מגיעות למשקל 58.5 ק"ג, בעוד הזכרים קטנים יותר ומשקלם 29 עד 34 ק"ג. הקזואר הגדול ביותר שנבדק הגיע לגובה 190 ס"מ ולמשקל 85 ק"ג. הזכר והנקבה דומים במראם, אם כי הנקבה גדולה יותר מהזכר, קסדתה גדולה יותר וצבעיה עזים יותר.

בטנו וגבו של הקזואר שחורים, עם פס אדום בין הבטן לצוואר. מצווארו משתלשל דלדל אדום, צווארו וראשו כחולים, מקורו שחור, ומעליו יש קסדה חומה גדולה שמסייעת לקזואר לפלס את דרכו ביער. גבו ובטנו של הקזואר שחורים, צווארו כחול ועורפו אדום. צווארם וראשם של קזוארים צעירים דהויים יותר ופלומתם של אפרוחי קזואר מפוספסת בשחור ובצהוב.

תפוצה

הקזואר נפוץ לאורך גינאה החדשה, צפון אוסטרליה וכמה מאיי אינדונזיה המזרחיים כמו איי מאלוקו. הקזואר חי בעיקר בסביבות יערות גשם טרופיים אך גם בסוואנות מיוערות וביערות מנגרובים והוא יכול להימצא עד לגובה 1,100 מטרים. לעיתים קזוארים מתקרבים ליישובי אדם על מנת לחפש מזון.

התנהגות

הקזואר המצוי ניזון בעיקר מפירות שנפלו לקרקע, ביניהם מפירות הרעילים לבעלי חיים אחרים, אך גם מפטריות, חלזונות, חרקים ובעלי חוליות קטנים. הקזוארים משמשים כמפיצי זרעים מצליחים של מספר צמחים בסביבתם.

הקזוארים בדרך כלל חיים כבודדים, מלבד בעונת הרבייה, שמתרחשת בסוף החורף או האביב. לרוב הקזוארים טריטוריאליים; ואם פולש נכנס לטריטוריה של קזואר, הקזואר ינסה להפחידו על ידי סימור נוצותיו, הגבהת גופו ושריקה. אם הפולש לא בורח, הקזואר עשוי לתקוף אותו בעזרת טפריו וקסדתו, אם כי היריב עוזב בעצמו. הזכר בונה על הקרקע קן מחומרים צמחיים, שעוביו כ־5 עד 10 ס"מ ורוחבו כ־100 ס"מ, עבה דיו על מנת לנקז את הלחות מהביצים. הנקבה מטילה 3–4 ביצים ירוקות, והזכר דוגר עליהן ומגדל את האפרוחים לבדו.

הקזואר בעל אופי אגרסיבי והוא נחשב לעיתים בתור "העוף המסוכן ביותר בעולם"^[2], עם זאת כנראה שיענים הורגים יותר אנשים מקזוארים. הקזואר נוטה להגיב בהתגוננות עזה ואגרסיבית, תוך קפיצה לגובה ובה בעת בעיטה חזקה באמצעות הטפרים הארוכים והחדים שלו הדומים לפגיונות. קזוארים מגוננים הן על אפרוחיהם והן על עצמם ועל הטריטוריה שלהם והם תוקפים אנשים וחיות בית (לקזואר אין טורפים טבעיים בבית גידולו). לעיתים רחוקות קזוארים מגודלים כחיות מחמד בחוות, לרוב בעודם צעירים.

ואולם המפגשים של קזוארים עם אנשים ותקיפות בכלל הם נדירים. למרות דיווחי עבר ואזכורי ילידים של תקיפות קזוארים, רק שני מקרי מוות אנושיים אושרו מאז שנת 1900, אחד ב-1926 בידי נער באוסטרליה שניסו להרוג קזואר עם אתים, במהלכה הקזואר חתך את וריד צווארו בעודו על הקרקע ואחד ב-2019 בשבי בפלורידה, בו קזואר תקף את בעליו לאחר שנפל על הקרקע ותקף את בטנו וחזהו מספר פעמים.^[3]

מחקר היסטורי משנת 2003 של 221 התקפות קזואר הראה כי 150 מהם היו נגד בני אדם (השאר כוונו לבעלי חיים כמו כלבים): 75% מהם היו מקזוארים שהוזנו בידי אנשים, 71% מהמקרים הקזוארים רדפו או התנפלו על הקורבן, 15% מהפעמים הקזוארים בעטו באוויר, 73% נגרמו מקזוארים שחטפו מזון מאנשים, 5% כללו הגנה על טריטוריה, 15% כללו הגנה מתקיפה ו-7% כללו הגנה על האפרוחים או הביצים שלהם. רק מוות אחד דווח מבין אותם 150 תקיפות^[4].

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קזואר מצוי בוויקישיתוף

• קזואר מצוי, באתר ITIS (באנגלית)
• קזואר מצוי, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
• קזואר מצוי, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• קזואר מצוי, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
• קזואר מצוי, באתר GBIF (באנגלית)
• קזואר מצוי, באתר eBird (באנגלית)
• קזואר מצוי, באתר Xeno-canto (באנגלית)
• קזואר מצוי, אתר המוזיאון האוסטרלי
• אשר אלביין, לעוף הזה לא מומלץ להתקרב, אך בני אדם גידלו אותו כבר לפני 18 אלף שנה, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2021