קזויו סג'ימה

קזויו סג'ימה (ביפנית: 妹島 和世; נולדה ב-29 באוקטובר 1956) היא אדריכלית יפנית בינלאומית. בין עבודותיה המרכזיות נכללים המוזיאון החדש לאמנות עכשווית בניו יורק ומרכז הלמידה של רולקס באוניברסיטת EPFL שבשווייץ. הייתה האישה השנייה שזכתה בפרס פריצקר לאדריכלות.

קזויו סג'ימה
妹島和世

לידה	29 באוקטובר 1956 (בת 68) היטאצ'י (עיר), איבראקי, יפן
מדינה	יפן
יצירות ידועות	Institut Valencià d'Art Modern
תחום יצירה	אדריכלות
זרם באמנות	מודרניזם
הושפעה על ידי	טויו איטו
השכלה	Japan Women's University Ibaraki Prefectural Mito First High School Sukegawa Junior High School
פרסים והוקרה	פרס פריצקר (2010) Prix de l'Équerre d'Argent (2013) קצין מסדר האמנויות והספרות (20 באפריל 2010) פרס אמה המבורגר (2009) פרס האמנות של ברלין (2007) פרס רולף שוק לאמנות חזותית (2005) מדליית כבוד עם סרט סגול (2016) פרס ג'יין דרו (2023)
www.sanaa.co.jp

יפן זהו שם יפני; שם המשפחה הוא סג'ימה.

ביוגרפיה

ב-1981 סיימה סג'ימה תואר שני באדריכלות באוניברסיטת יפן לנשים (אנ'). לאחר חניכות אצל האדריכל היפני טויו איטו היא פתחה חברה משלה ב-1987 בשם Kazuyo Sejima and Associates^[1][2]. היא פתחה את החברה יחד עם ריואה נשיזאווה (אנ'), שהיה אדריכל נוסף אצל איטו, וקנתה לעצמה מוניטין לאומי כאשר בשנת 1992 זכתה בתואר "אדריכלית השנה" על-פי מכון האדריכלים היפני (אנ'). נישיזאווה רצה לפתוח משרד משלו ב-1990, אך סג'ימה שכנעה אותו להישאר בחברה ובשנת 1995 הם הקימו את חברת Sejima and Nishizawa and Associates, או בקיצור SANAA (אנ').

ב-1997 כל אחד מהם הקים משרד משלו ועסק בפרויקטים בקנה מידה קטן בעוד שבזמן השותפות עבדו על פרויקטים שאפתניים וגדולים. דוגמה לכך היא ה-O-Museum שנבנה בעיר נאגנו בין השנים 1995–1999. כמו ברוב העבודות המשותפות של השניים היה קשה להצביע של מי הרעיונות וההצעות כיוון שעבדו באופן צמוד ואינטנסיבי.

פרויקט נוסף עליו עבדו יחד היה המוזיאון לאמנות עכשווית של המאה ה-21, קנאזווה, שנבנה בין השנים 1999–2004, שמאופיין בעיצוב עגול עם חזית זכוכית. המראה הפנורמי והקומות העגולות עודדו את המבקרים לבחור מסלול משלהם מנגד למוזיאונים הליניארים הרבים הקיימים^[1][2].

בשנת 2001 סג'ימה לקחה על עצמה משרת הוראה באוניברסיטת קיו של טוקיו. באותו הזמן SANAA החלו את הפרויקטים הראשונים שלהם מחוץ ליפן: בית הספר צולפריין לניהול ועיצוב בגרמניה ומוזיאון טולדו לאומנות (אנ') שבאוהיו. עבודות בינלאומיות אחרות הראויות לציון כוללות את המוזיאון החדש לאומנות עכשווית בניו יורק שנבנה בין השנים 2003–2007, תיאטרון ומרכז התרבות של דה קונסטליני (El Kunstlinie) שנבנה בהולנד בין השנים 1998–2007, מרכז הלמידה של רולקס (אנ') באוניברסיטת שווייץ לטכנולוגיה בלוזאן ("EPFL Learning Centre") שנבנה בין השנים 2005–2009 ומוזיאון הלובר בלאנס (אנ'), צרפת שעוצב ב-2005 ונפתח לקהל הרחב ב-2012^[1][2].

פרסים

במהלך הקריירה שלה, קזויו סג'ימה וריו נישיזאווה זכו בפרסים רבים. בין הבולטים שהם זכו יחדיו נכללים:^[1]

• 2025 - מדליית הזהב המלכותית של המכון המלכותי לאדריכלים בריטים.
• 2002 - מדליית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולספרות לזכרו של ארנולד בורנר (אנ').
• 2006 - פרס עיצוב מהמכון האדריכלי ביפן (אנ').
• 2007 - פרס האמנות של ברלין (אנ').
• 2010 - פרס פריצקר יחד עם ריואה נשיזאווה.
• 2022 - פרס פרמיום אימפריאלה יחד עם ריואה נשיזאווה.

פרויקטים עתידיים

סג'ימה התבקשה לתכנן את הרכבות והעיצוב הפנימי של רכבת האקספרס החדשה של חברת שיבו רכבות (אנ'). רכבת זו תהיה "רכבת הדגל של העתיד" של החברה. כ-56 קרונות יבנו עד השנה 2018 עם עיצובה של סג'ימה^[3].

ראו גם

• טויו איטו

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קזויו סג'ימה בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של קזויו סג'ימה (ביפנית ובאנגלית)
• האתר הרשמי של SANAA (ביפנית)
• פרס פריצקר 2010
• דרך תקרת הזכוכית
• arcspace
• קזויו סג'ימה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)