קרב בית חורון (166 לפנה"ס)

קרב בית חורון שנערך בשנת 166 לפנה"ס^[1], במעלה בית חורון על אחת השלוחות הצפון-מערביות של הר יהודה, בין סירון והחיילים הסלאוקים לבין יהודה המכבי ואנשיו. היה זה הניסיון השני של האימפריה הסלאוקית לדכא את מרד החשמונאים. אך ניסיון זה כשל. הצבא הסלאוקי נפל למארב של המורדים בדרך הררית, קשה למעבר, הובס ונרדף.

קרב בית חורון

בית חורון עליון אשר בסביבותיו נערך הקרב
בית חורון עליון אשר בסביבותיו נערך הקרב
מלחמה: מרד החשמונאים
תאריך	166 לפנה"ס
קרב לפני	קרב מעלה לבונה
קרב אחרי	קרב אמאוס
מקום	בסמוך לבית חורון המודרנית ביהודה
קואורדינטות	31°53′08″N 35°06′56″E או 31°53′07″N 35°06′43″E
תוצאה	ניצחון חשמונאי
הצדדים הלוחמים האימפריה הסלאוקית מתיוונים חשמונאים מפקדים סירון יהודה המכבי כוחות 8,000 - 10,000 בין כמה מאות למספר אלפים אבדות 800 אין נתונים

רקע

הידיעות על מפלתו של אפולוניוס מושל השומרון והמצוקה הגוברת של תושבי החקרא (מצודת ירושלים ומרכז השלטון היווני בעיר) הנצורים ביהודה, הניעו את סירון מפקד באחד הכוחות הסלאוקים, שמעמדו לא ברור ("שר צבא ארם"), להגיע ולנסות לדכא את המרד ולהעניש את המורדים.

פיקוד

מפקד הכוח הסלאוקי היה סירון המכונה בספר מקבים א' "שר צבא ארם". וב"קדמוניות היהודים" תוארו הוא "סטרטגוס של קוילה סוריה". על פי אבי-יונה הוא היה מפקד הצבא הסלאוקי וההיפרכוס (המושל) של חיל סוריה. מיכליס מעיר כי התואר שיוספוס קבע לסירון מקורו בפרשנות מוטעית של הכתוב בספר מקבים א' ("שר חילת ארם"). וקשה להניח כי אדם רם דרג כזה הגיע ליהודה כבר בשלב זה. על פי בצלאל בר כוכבא, קצין זה הנושא שם תראקי, היה כנראה אחד ממפקדי חילות המצב התראקים שהיו בארץ, וייתכן אף שמדובר בחיל המצב שחנה בגזר .

שדה הקרב

על פי ספר מקבים א' המיקום הוא ב"מעלה בית חורון" (ג' 16), המקביל לכביש 443 של ימינו. המעלה נמצא על אחת השלוחות הצפון-מערביות של הר יהודה, כאשר מדרונות תלולים מלווים אותו לסירוגין משני צדדיה, מצפון ואדי ג'ורידון, ומדרום וואדי סלמן. בתקופה העתיקה שימש המעלה כדרך מרכזית מלוד שבמערב לעבר במת ההר וירושלים. יתרונו לכוחות הפולשים על הדרכים האחרות (דרך הגיא ובית גוברין) שהוא עובר על הרכס בעוד שהכוחות האחרים עוברים בגיאיות נשלטים וחסרונו שהמעלה הוא תלול מאוד. לכוח החשמונאי, שהיה ממוקם במעלה ההר, היה יתרון גאוגרפי של שטח שולט. כך שיהודה יכל בקלות לעקוב אחרי מהלכו של האויב למטה וסדר הכוחות שלו, כאשר כוחותיו נסתרים במעלה ההר מאחרי גבעה ומחכים שהכוח העולה יפול לידיהם.

לפי תנאי השטח, החוקרים מעריכים שהמקום היה במעלה בין בית חורון תחתון לבין בית חורון עליון או ממש באזור בית חורון עליון. במקום נמצאו שרידי דרך קדומה באמצע הכפר, וליד הכביש, שרידי מדרגות קדומות. על פי איבל מיקום הצבת המארב היה גבעה 665 שממזרח לבית חורון עליון או בגבעה שעליה בנוי עיקרו של הכפר בית חורון עליון (31°53′08″N 35°06′56″E). על פי בצלאל בר כוכבא המארב הוצב בשיח' אבו שושה (31°53′07″N 35°06′43″E), התל העתיק של בית חורון עליון, שמתאים לדעתו יותר לכך. הגבעה מתרוממת כ-20 מטרים מן הדרך, כאשר מדרון תלול משתרע מעברה. גבעה זו נמצאת בקצה השלב הקשה של מעלה בית חורון, שבו התלילות חזקה במיוחד, והדרך מתעקלת בחריפות ימינה, כך שהכוח המעפיל לא יכול לראות מעבר לעיקול. בר כוכבא מחזק את השערתו בכך שעל פי יוספוס באותה נקודה ריכזו המורדים את מלחמתם נגד צבאו של קסטיוס גאלוס כאשר נסוג במורד בית חורון בשנת 66 לספירה.

הצבאות הלוחמים

הצבא הסלאוקי כלל ככל הנראה בין 8,000 ל-10,000 לוחמים^[2], בהם כמה גדודים מצבא הממלכה, שהיוו את גרעין כוחו של סירון והיתר מתיוונים ("מחנה חטאים כבד") וגייסות מחילות מצב שנאספו בדרך. לאחר הניצחון על אפולוניוס - מושל שומרון, יצא נגד יהודה המכבי וצבאו מצביא סלאוקי בשם סירון. מולם התייצבו מורדים במספר לא ידוע^[3], אך מרבית צבאם לא השתתף בלוחמה בלאו הכי בגלל תנאי השטח. המצביא של המורדים, יהודה המכבי, הפתיע את האויב ממארב ולצורך כך לא נזקק לצבא גדול. לכן, סביר שהמספר שנמסר בספרי חשמונאים סביר בהחלט^[4].

מהלך הקרב

הפעם בחרו הסלאוקים בנתיב שונה. במקום להסתער ישירות על מעוז המורדים בהרי גופנה בצפון הרי יהודה, בחר המצביא הסלאוקי לעבור דרך השפלה, לאסוף תגבורות ולתקוף את המורדים מכיוון מערב. הדרך עד יהודה עברה בשטח ידידותי לשלטון הסלאוקי, אך בהתקרבו ליהודה השתנו הנסיבות. היה על הצבא הסלאוקי לעבור במעבר הרים לא גבוה במיוחד, אך תלול מאוד (עלייה של 225 מטר בקו אווירי של 2.8 ק"מ), צר ומבותר בין בית חורון עליון לבית חורון תחתון, ובו מדרונות תלולים וגבעות שולטות. במעבר זה יש שפע של נקודות בהן כח לא גדול במיוחד יכול לארוב לכח הגדול ממנו פי כמה, ולהביסו תוך כדי שהוא משתמש בתנאי השטח הנוחים להגנה.

הקרב עצמו היה קצר למדי. נראה שהמורדים ארבו לשדרת המסע הסלאוקית שנעה בטור עורפי דק במעלה הדרך התלולה. הם התנפלו עליה והסתערו מלמעלה למטה, כאשר הכוח הסלאוקי איננו יכול להסתער בחזקה במעלה, מתקשה להגן על עצמו, ונפוץ לכל עבר, תוך שנופלים ממנו 800 חללים^[5]. יתרת הצבא הסלאוקית נסוגה משדה הקרב וברחה לכיוון דרום ודרום-מערב לאזור בו היו לסלאוקים תומכים רבים, בהם גם אדומים.

תוצאות הקרב

ברוך קנאל כותב שעל ידי ניצחון זה נפלה שוב כמות גדולה של נשק לידי יהודה, וגם הפעם הצטרפו אל יהודה אנשים נוספים, ויהודה הרחיב את תחום שליטתו בשטח שבין גופנא בצפון ועד מצפה (נבי סמואיל) בדרום. "עתה היו כבר סכנה לאנשי החקרא אשר בירושלים, ובאנטיוכיה הבינו, שעניין להם עם מרד עממי רציני כנגד השלטון הסורי."

אתר הקרב כיום

באזור הקרב, ממזרח לכפר הפלסטיני בית עור א-תחתא, הוקם בשנת ה'תשל"ח (1977) בית חורון, על ידי אחד הגרעינים הראשונים של גוש אמונים. כיום גרים ביישוב כ-1,000 תושבים.

ראו גם

• הטקטיקה והאסטרטגיה ההלניסטית
• הצבא הסלאוקי

לקריאה נוספת

המקור לתיאור הקרב הוא מקבים א'. בספר מקבים ב' הקרב לא נזכר כלל. אף שהפעם המחבר מתאר יותר מאשר בקרב הקודם, הפירוט עדיין מינימליסטי, וחסרים בו תיאור כוחותיו של סירון, גודל הכוחות שלו ושל יהודה, תיאור התקדמות הכוח הסלאוקי ותיאור פני השטח. בר כוכבא סובר שגרסתו של יוספוס לקרב זה "היא כרגיל פרפרזה לתיאור בספר מקבים א'".

מקורות עתיקים

• מקבים א' (ג' 13–23).
• יוספוס, "קדמוניות היהודים", י"ב 288–292

מקורות מודרניים

• מיכאל אבי יונה, הקרבות שבספרי החשמונאים, מסות ומחקרים בידיעת הארץ, תשכ"ד, עמ' 57–68, מובא בספר מדינת החשמונאים, עמ' 187
• בצלאל בר כוכבא, מלחמות החשמונאים, משרד הביטחון, ירושלים תשמ"ח, עמ' 164–172

קישורים חיצוניים

• ברוך קנאל, ‏מלחמות הגבורה של יהודה המכבי, באתר "דעת"