קרב נוריס

רקע

בתחילת מלחמת העצמאות השתלטו אנשי הכנופיות על כפרי הר הגלבוע והטרידו ביריות את היישובים היהודים בעמק חרוד. אש נורתה על הכביש הראשי עד אשר היה אפשר לנסוע מגבע לקיבוץ מרחביה רק במכוניות משוריינות. הכפרים זרעין, מזאר ונוריס הפכו לבסיסי התקפה של הערבים^[1]. בייחוד סבלו עובדי מחצבת עין חרוד וקבוצת "זרעים" ששכנה ליד מעיין חרוד (לימים ממייסדי קיבוץ דברת).

הקרב

ב-18 במרץ 1948 הייתה התקפת יריות קשה על המחצבה ועל קבוצת "זרעים" ולאור זאת הוחלט לצאת לראשונה לפעולה התקפית. הכוחות קובצו מקיבוצי הסביבה והתוכנית הייתה לצאת בלילה ולהציב מארב לכוחות הערבים.

ב-19 במרץ 1948 בשעה 03.30 הציבו הלוחמים מארב בין המחצבה ובין הכפר נוריס הסמוך. כאשר יצאו שומרי המחצבה לבדוק את הסביבה, נפתחה עליהם אש מהכפר. המארב שהיה מורכב ממחלקת אנשי בית השיטה פתח באש ובחיפוי זה נסוגו השומרים אל המחצבה. הערבים שעלו במספרם על לוחמי המחלקה החלו לאגף אותה משני צדדים. תגבורת הגיעה מפרדסי עין חרוד ותפסה את גבעת יהונתן הסמוכה ומשם חיפתה על המחלקה הראשונה אך גם היא הותקפה קשות ונאלצה לסגת. הקרב נפסק בהתערבות כוח בריטי שהוזעק מבית שאן. שבעה לוחמים בני קיבוצי העמק נפלו בקרב זה. חמש גופות נשארו בשטח ונלקחו לג'נין. לפנות ערב הוחזרו הגופות על ידי הבריטים כשסימני התעללות קשים ניכרים בהן.

Remove ads

לאחר הקרב

בסוף מאי 1948 כבש צה"ל את נוריס וזרעין ושם קץ לירי על יישובי העמק^[2].

קרב נוריס גרם להלם ואבל ביישובי העמק. בהתמודדות הראשונה עם הערבים הייתה ידם של הערבים על העליונה. רבים ראו בקרב זה כישלון וברוב הספרים על מלחמת העצמאות הוא הוצנע.

בשנת 1951 הקים הפסל משה ציפר, אנדרטה לשבעת הנופלים, בצורת גל אבנים על גבעת יהונתן המתנשאת 160 מטר מעל עמק חרוד.

שנים רבות היה המקום מוזנח ואפשרות להגעה הייתה רק ברכב 4X4. במסגרת מבצע שיפוץ אנדרטאות לרגל 60 שנה למדינת ישראל שופצה אנדרטה זו, הושם לוח הנצחה חדש וטבלת אבן עליה חקוק סיפור הקרב. שופרה ושולטה דרך רכב מהר שאול הסמוך.

קרב נוריס

רקע

הקרב

לאחר הקרב

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Wikiwand - on