עשתרות

עַשְׁתָּרוֹת, או עַשְׁתָּרֹת, או עַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם, הייתה עיר באזור הבשן בעבר הירדן המזרחי, בשליטתם של הכנענים ושבטי ישראל, בתקופת המקרא. השם מתייחס לאלה הכנענית עשתרת. השם קרניים הנסמך לשם העיר נובע מעיר מרכזית סמוכה או משם המחוז.

תבליט אשורי המתאר את עשתרות

במקרא

עשתרות קרנים נזכרת לראשונה במקרא (ספר בראשית, פרק י"ד, פסוק ה') כאחת מערי המפתח החזקות אותם הכו מלכי 'ברית הארבעה' בראשות כדרלעומר במסע העונשין שלהם.

עשתרות הייתה עירו של עוג מלך הבשן בתקופת ההתנחלות של שבטי ישראל, הוזכרה בהקשרם של הגבעונים בספר יהושע: ”וְיֹשְׁבֵי גִבְעוֹן שָׁמְעוּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לִירִיחוֹ וְלָעָי [...] וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּעַשְׁתָּרוֹת.” (יהושע, ט', ג'–י')

לאחר כיבושה נמסרה לבני מכיר בן מנשה משבט מנשה: ”וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה וַיְהִי לַחֲצִי מַטֵּה בְנֵי מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחוֹתָם: וַיְהִי גְבוּלָם מִמַּחֲנַיִם כָּל הַבָּשָׁן כָּל מַמְלְכוּת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וְכָל חַוֹּת יָאִיר אֲשֶׁר בַּבָּשָׁן שִׁשִּׁים עִיר: וַחֲצִי הַגִּלְעָד וְעַשְׁתָּרוֹת וְאֶדְרֶעִי עָרֵי מַמְלְכוּת עוֹג בַּבָּשָׁן לִבְנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לַחֲצִי בְנֵי מָכִיר לְמִשְׁפְּחוֹתָם.” (יהושע, י"ג, כ"ט–ל"א)

פרשנים זיהו אותה כעיר עשתרה המוזכרת בספר דברי הימים, אשר ניתנה לנחלת שבט מנשה: ”לִבְנֵי גֵּרְשׁוֹם מִמִּשְׁפַּחַת חֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה אֶת גּוֹלָן בַּבָּשָׁן וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת עַשְׁתָּרוֹת וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ.” (דברי הימים א', ו', נ"ו)

בממצא הארכאולוגי והאפיגרפי

עשתרות מוזכרת בכתבי המארות ובמכתבי אל־עמרנה.^[1] במכתב אל עמרנה 197 מואשם ביריאווזה שליט דמשק שלקח מרכבות בעשתרות ומסרן לידי העפירו. במכתב זה מוזכרות גם הערים ינועם, בַּצְרוּנָה, חַלוּני, דמשק, וארץ תַּחְשׁ. עשתרות מופיעה גם במכתבים 256 ו־364. במאה ה־14 לפנה"ס, העיר עמדה בראש ברית של הערים שכללה את ינועם, בַּצְרוּנָה, חַלוּני ופחל.

בשירת אוגרית, בלוח בו מתוארים אלים ומקומות מושביהם, מוזכר גם "מלך" שמושבו ב"עשתרת" (בכתיב חסר). הסברה הרווחת היא שמדובר באל הלאומי העמוני מלך, שלפי המידע המובא באותו לוח, יושב בעשתרות.^[2]

במאה ה־20 הציעו לזהותה בתל עַשְתְּרֶה מצפון לנהר הירמוך.

קרניים

ניתנו מספר הצעות לצירוף 'קרנים' עם עשתרות. החל מהטענה שמדובר בעיר עשתרת ובמחוז קרנים, והמשך בסברה שמדובר בעיר עצמאית אחרת. רש"י במסכת סוכה מציע הסבר לפיו התואר הנלווה קרנים בא מהמיקום הגאוגרפי, כלומר העיר מוקמה בתווך בין שני מצוקים תלולים ולכן יצרה אסוצאציה של יישוב עם קרניים.

היישוב קרניים נזכר גם בפני עצמו פעמים אחדות בתנ"ך.^[3] גם ברשימות ערים מהתקופה האשורית נזכרת העיר פעמיים בשמה האשורי (Qarnini).^[4] בתקופה הפרסית בארץ ישראל אזור הבשן היווה פחווה, שנקראה "פחוות קרניים", כנראה עוד זכר לפחווה אשורית ובבלית בשם זה. גם בספר מקבים א'^[5] נזכרת העיר כאחד המקומות הראשונים שאליהם יצא יהודה המקבי לקרב, מיד לאחר טיהור המקדש וחנוכת המזבח.

יש המזהים את קרניים עם הכפר א-שיח' סעד (אנ') שבגולן הסורי, לפי זיהוי אחר של אוסביוס.^[6]

לקריאה נוספת

• יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא, ירושלים: הוצאת כרטא, 1974, עמ' 21, 147.
• בנימין מזר עורך, הערך "עשתרות", האנציקלופדיה המקראית, כרך ו', עמ' 404–405