שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
רימון יד
אמצעי לחימה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
רימון יד הוא פצצה שנועדה להיזרק על ידי חייל. מקור השם הוא מהפרי רימון, בשל הגודל הכללי שלו ומהעובדה שגרעיניו הרבים מזכירים את הרסס המצוי ברימון. בזמנים עתיקים היו גרנדירים (רמנים) - חיילים המתמחים בתפעול ובזריקת רימונים. כיום, כל חייל קרבי מאומן בזריקת רימונים, עקב התפשטות השימוש בהם.
הביזנטים גילו שניתן להשתמש ב"אש יוונית" - תערובת של נפט וכוהל, על ידי הטלת כדים המתפוצצים וניצתים עם נפילתם. צבאות המוסלמים למדו מהם ולחמו נגד הצלבנים עם רימונים מסוג זה. רימון כזה נתגלה ונמשה מן הים בחופי ישראל[1].
הטלת פצצות תבערה נמשכה במשך שנים רבות, ובצבא הצרפתי יחידות חיילים מיוחדות לצורך הטלתן נקראו גרנדירים. צבאות אחרים, של אנגליה, רוסיה ועוד, חיקו את הצרפתים וקראו גם ליחידותיהם "גרנדירים", ואף השתמשו בסמל דומה של רימון בוער על כובעיהם. רימונים חדשים מסוג זה – כלומר, פצצות תבערה – פותחו בידי הפינים ונקראו "בקבוקי מולוטוב"[2]. הטלת בקבוק מולוטוב שימשה את היישוב העברי במלחמת העצמאות בתש"ח, בין היתר בדגניה כאשר טנק סורי עצר בשערי דגניה, ושאר הכוחות נסוגו. בימינו פצצות התבערה משמשות בעיקר בפעולות טרור.
בשנת 1848, האנגלי רוברט ייל, שעסק בזיקוקין די נור תוצרת סין, המציא את רימון העשן הראשון, שייצר עשן רב ולאורך זמן, על מנת להסתיר את תנועת החיילים התוקפים או נסוגים.
במלחמת החפירות בתעלות ובביצורים במלחמת קרים, האנגלים השתמשו ברימון יד מאולתר שהוכן במקום. במלחמת האזרחים האמריקנית שני הצדדים השתמשו בסוג רימוני יד שהתפוצצו בעת שפגעו בקרקע והפעילו מנוף שגרם לפיצוץ.
בשנת 1902 החליט משרד המלחמה הבריטי על הוצאת רימוני היד מן הלחימה בגלל הסכנה שהם היוו לחיילים המטילים אותם ובשל יעילותם הנמוכה. שנתיים לאחר מכן, בעקבות דיווחים על הצלחת הלחימה באמצעות רימונים בקרבות התעלות של מלחמת רוסיה–יפן, הוחלט לפתח רימוני יד קטלניים ובטוחים לנשיאה ושימוש.
בעת מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1915, המציא האנגלי ויליאם מילס את רימון היד המושהה, שמתפוצץ לרסיסים זמן מה אחרי שחרור ידית נצורה. מילס רשם פטנט על המצאתו וייצר אותו. רימון זה נכנס לשימוש בלוחמת התעלות של מלחמת העולם הראשונה.
Remove ads
סוגים של רימונים
סכם
פרספקטיבה
ישנם מספר סוגים של רימונים:
- רימון רסס – רימון שמתפוצץ תוך שחרור הדף רב ורסיסי מתכת. מטרתו היא להרוג. טווח ההריגה הממוצע של רימון תקני הוא בין 8 ל-10 מטרים. לפי תורת הלחימה הצבאית, את הרימון זורקים לעבר אויב שאין כלפיו קו ראייה ישיר, כגון אויב שמתחבא מאחורי קיר או טרסה, וכהקדמה לכניסה למבנה או בונקר שיש בו אויב. גם לפני הסתערות מטווח קצר נהוג לזרוק רימון כדי להמם את האויב. דוגמה לסוג רימון זה היא רימון Mk 2 האמריקאי.
- בצה"ל משתמשים ברימון רסס 26 שהוא הגרסה הישראלית לרימון M26 (אנ') האמריקאי. הרימון בעל השהייה של 4.5 שניות. טווח ההרג שלו הוא רדיוס של 8 מטר, וטווח הפציעה הוא רדיוס של 15 מטר. בצה"ל קיים גם רימון רסס 26ב, שנוסף בו מנגנון שמונע את פיצוצו עקב פגיעת קליע.
- רימון עשן – רימון המשחרר עשן (אפור או צבעוני) שנועד למטרות מיסוך, בלבול, הסוואה ואיתות.
- בצה"ל משתמשים ברימון עשן סימן 5 בחמישה צבעים: אפור, כחול, ירוק, צהוב ואדום. לכל צבע יש משמעות שונה.
- רימון גז – רימון שנועד לפזר גז במקום נחיתתו; בדרך כלל גז מדמיע למטרות פיזור הפגנות. ישנם דגמים שונים של רימוני גז, ביניהם רימון גז מנתר, שמקשה על תפיסתו והשלכתו למקום אחר.
- רימון הלם – רימון שמתפוצץ ויוצר הבזק אור חזק ומסנוור וקול נפץ עז, אך לא גורם נזק רב. מטרתו היא להמם את המטרה ולאפשר לכוח התוקף ליזום. רימונים כאלה נפוצים ביחידות עילית ללוחמה בטרור וחיוניים למבצעי חילוץ בני ערובה. רימון ההלם המצוי בידי צה"ל אינו גורם להבזק, אלא רק לקול נפץ, וייעודו העיקרי הוא פיזור הפגנות. רימון הלם שמתפוצץ קרוב מדי לאדם עלול לגרום לאובדן שמיעה[3], כוויות[4] ואף למוות[5].
- רימון תבערה – רימון שיוצר בעירה במטרה לגרום נזק לציוד לאויב.
רימונים מסוימים (למשל, רימון ה-Type 10 היפני) נועדו לשיגור ממטול רימונים (קנה ייעודי המיועד לירי רימונים) או רומה רימונים – התקן המולבש על קנה של רובה ומופעל על ידי הרובה עצמו.
Remove ads
מנגנון פעולה
בעת שחרור הניצרה מוחזק הנוקר אך ורק על ידי המנוף (ידית אחיזה קפיצית). עם זריקת הרימון משתחרר המנוף על ידי קפיץ והנוקר מסתובב ונוקר את הפיקה. הפיקה יוצרת ניצוץ קטן שמדליק פתיל ההשהיה שזמניו משתנים לפי סוג הרימון. מתחת לפתיל ההשהיה נמצא הנפץ. הנפץ הוא חומר נפץ רגיש, ולכן כשפתיל ההשהיה הדולק פוגע בו הוא מתפוצץ ומפוצץ את המאיץ, שיוצר פיצוץ גדול יותר, שגורם לפיצוץ כל חומר הנפץ ברימון. ההדף שנגרם על ידי הפיצוץ מעיף את הרסיסים שנמצאים במעטפת וגורמים נזק לסביבת הרימון.
ברימונים שאינם רימוני רסס מוחלף החלק האחרון בתהליך ברכיבים אחרים. לדוגמה, במקום חומר נפץ ישנו גז או חומר הגורם לרעש חזק.
Remove ads
ראו גם
קישורים חיצוניים
- איך רימון עובד? אתר יוטיוב (באנגלית)
- ניר דבורי, תיעוד: רימון "אלירז" שלא התפוצץ והציל את חייו של סרן ד', באתר מאקו, 30 בספטמבר 2021
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads