שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
רפה
סימן דיאקריטי בעברית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
בדקדוק העברי ובנוסח המסורה, הסימן רָפֶֿה מסמן הגייה "רפויה", כלומר, לאותה אות אין דגש או מפיק.
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ניסוח לקוי. | |
רפה כהיפוכו של הדגש
לפי מסורת הניקוד הטברני, לכל אחת מאותיות בג"ד כפ"ת יש שתי צורות הגייה: דגושה (למשל, האות ב נשמעת כמו /b/ כשהיא דגושה), ורפויה (האות ב כשהיא רפויה נשמעת כמו /v/). על מנת להבחין ביניהן, היה נהוג לסמן את ההגייה הדגושה בעזרת נקודה בתוך האות (דגש קל), ולציון ההגייה הרפויה סימנו קו מעל האות.
בעברית בת זמננו, ההבחנה בין שתי צורות ההגייה השתמרה רק באותיות ב', כ' ו־פ', כאשר רק צורת ההגייה הדגושה מסומנת בדגש קל ואילו הצורה הרפויה לא מסומנת ברפה. עם זאת, בחלק מהעדות של עם ישראל, נשתמרה גם ההבחנה בין שתי צורות ההגייה של האותיות ג', ד' ו־ת' (כולן או חלקן), לפחות בתפילה ובברכות.
Remove ads
סימן הרפה
סכם
פרספקטיבה
רָפֶֿה הוא שמו של הסימן הדיאקריטי בכתב העברי, שנראה כמו קו אופקי ישר מעל האות. למשל, האות פ' עם סימן רפה מעליה נראית: פֿ.
הרפה סומן על ידי המסרן, בכתבי יד של המקרא. בתמונה משמאל, האות ת' במילה מוֹת ו־משרת, והאותיות ב' ו־ד' במילה עבד, מסומנות בקו הרפה כדי לציין שהן נהגות בצורתן הרפה (moth, meshareth, evedh). בניקוד העברית בת ימינו לא מקובל לסמן את הרפה: המוסכמה היא שהיעדר דגש באות, מחליף את תפקיד סימן הרפה לציון צורת ההגייה הרפויה.
בעת האחרונה, חלק מהסידורים המודפסים חזרו להשתמש בסימן הרפה על מנת לסמן צורת הגייה רפויה, אך סידורים אחרים החלו להשתמש בסימן זה מעל אות עם הניקוד שווא על מנת לציין שזהו שווא נע.
ביידיש
בכתיב התקני של יידיש, לפי שיטת ייווא, האותיות ב', כ', פ' ות' שאינן דגושות אמורות להיכתב עם סימן הרפה, אך הכותבים ביידיש אינם תמיד מקפידים על כך וספרים רבים מודפסים ללא רפה או משתמשים בו באופן בלתי־עקבי.
בלאדינו
בלאדינו, בדומה ליידיש, סימן הרפה משנה את ההגיה של האותיות אך הוא פועל מעט שונה מבעברית:
בשילוב עם כתב רש"י צורתו מעוקלת בדרך כלל (◌ﬞ) או קטנה ועגולה עד שנראית כמו נקודה עילית (◌ׄ), ובשילוב עם כתב מרובע הרפה מוחלף בגרש (◌׳).
Remove ads
אצל בעלי המסורה
סכם
פרספקטיבה
בעלי המסורה והמדקדקים המסורתיים, השתמשו במונח רפה ובסימן הרפה בהקשרים שונים, ולאו דווקא כמונח ייחודי לצורה החוככת של אותיות בג"ד כפ"ת:
סוג ראשון
כאשר אות מאותיות ט"ס שק"ץ נוזלי"ם, ראויה להידגש בדגש חזק - אבל היא אינה נדגשת (בעיקר באותיות המנוקדות בשווא). למשל, על האות נ' בפסוק ”וַיְקַנְאוּ־בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת־הַדָּבָר” (בראשית, ל"ז, י"א), נמסר רפה, לומר שלא כתוב ויקנאו כדין (באות נ' דגושה) בגלל בניין פיעל (כמו במילים וַיְשַׁבְּרוּ, וַיְסַפְּרוּ, וכפי שהפעל קנא בא בדרך־כלל באות נ' דגושה). כדי שיידע הקורא למה מתייחסת הערת המסורה, סומן עיגול חלול מעל האות או המילה שעליה כתב המסרן הערה.[2]
הדוגמה באות י' במילה ויהי בתמונה למעלה, מראה שבמקרים רבים, המסרן רשם את קו הרפה מעל המילה, כשאין בצידה הערת מסורה מפורשת. הערת מסורה תבוא דרך כלל, רק במקרים מיוחדים שעלולים להתבלבל בהם, או כאשר יש מספר מופעים מצומצם של התופעה, שרצו למסור אודותיה.
לעומת זאת, במילים שבאות פעמים רבות במקרא, כגון ויהי, ויקחו, הללויה, לא נדרשו המסרנים להעיר "רפה" בכל פעם ופעם, אף על פי שהן ראויות להידגש בדגש חזק, ופעמים רבות אף לא סימנו רפה מעל האות.
סוג שני
אות מ' שוואית בכל הטיות בנייני המפעל המפועל שכולם רפים.[3] למשל ”הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל־פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם” (שמות, ו', כ"ז), ”וְהָיָה בְּכׇל־יַחֵם הַצֹּאן הַמְקֻשָּׁרוֹת” (בראשית, ל', מ"א), ”לְדָוִד ׀ בָּרוּךְ ה' ׀ צוּרִי הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלְחָמָה” (תהילים, קמ"ד, א'), ורבים כמותם. לאות מ' זו קראו בעלי המסורה "מ' רפויה".
דווקא נדירה, הערת מסורה רפה על בג"ד כפ"ת במובן זה, של היעדר דגש. לדוגמה, ”הֲלֹא טוֹב עֹלְלוֹת אֶפְרַיִם מִבְצִיר אֲבִיעֶזֶר” (שופטים, ח', ב') - ב' רפויה.
סוג שלישי
נמסר רפה על אות ה', במקרים שדרך כלל תבוא מופקת, או שיש חשש שיחשבו שהיא מופקת. בעלי המסורה מסרו "רפה", להבהיר שהאות אינה מופקת (אותיות ה"א המובלטות בדוגמאות להלן אינן מופקות); ויקרא לה נובח, דמי טהרה, ושערה לא הפך לבן וסימניה מיחזקאל: ”כאמה בִּתה” (יחזקאל, ט"ז, מ"ד), ”ולשכה ופתחה” (יחזקאל, מ', ל"ח).[4] במקרים מסוג זה (אות ה' שאינה מופקת), מסרו "רפה" בהערה.
בסוג זה כלול גם סימן רפה באות א' נחה, כגון במילה "לֵאמֹֽר" (כמודגם בתצלום בראש ערך זה מיהושע א, א בכתר ארם צובא).
סוג רביעי
הערות מסורה אשר מוסרות רפה באות גם כשרצו לסמן מיעוט מופעים בניקוד שוואי באותיות שימוש, במקרה שרוב המופעים באים בתנועה. למשל: "ג' רפין", "ו' רפין" וכן הלאה. במקרים אלו, הכוונה היא שאות השימוש (אותיות וכל"ב למשל) באותה מילה, באה במקרא במופע רפה (בשווא), במיעוט מקומות.[5] כמספר הפעמים המצוין בהערה, ורוב המופעים אות השימוש באה בתנועה. במקרה כזה ימסרו את מיעוט המקומות בהערת רפה (למשל בכסף 15 רפין - המילה בכסף כשהאות ב' בשווא מופיעה במקרא 15 פעמים, לעומת ריבוי מקומות שב' השימוש בפתח - וממילא הכף שלאחריה דגושה כי אות השימוש בפתח באה במקום ה' היידוע). דוגמה נוספת; המילה בבהמה. כשאות ב השימוש באה בחיריק ימסר רפה, כי החיריק בא מחמת השוא שאחריו, לעומת זאת במילה בבהמה, בה האות ב' פתוחה במקום ה' היידוע, אז הב' השוואית שלאחריה דגושה. דוגמה נוספת: על האות ו' במילה ויחנו: ”וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם”, נמסר "ל רפה" (=לית רפה = אין רפה), כלומר מדובר על מופע יחידאי, בו מילת ויחנו מופיעה באות ו' רפה (ו' שוואית), וכל שאר המקומות כתוב ויחנו באות ו' פתוחה (למשל כל מופעי ויסעו ויחנו). לעומת זאת על המילה וישובו באותו פסוק, נמסר ח' רפין (= יש שמונה מופעים באות ו' רפה). דוגמה נוספת: על המילה במים (צללו כעפרת במים אדירים - בשירת הים), נמסר "ז' רפין" (קיימים במקרא 7 מופעים של המילה במים, באות ב' שוואית = רפה).
סימן הרפה
אצל בעלי המסורה, לסימן הרפה (קו ישר אופקי מעל האות) היו מספר משמעויות, מלבד המשמעות כסימן הבחן לאות רפה (אינה דגושה בדגש קל):
הרפה שימש את בעלי המסורה גם לסימון אות שאינה נהגית, למשל אם קריאה. בתמונה למעלה, האות א' במילים ויאמר ו־לאמור, מסומנות כרפות. שורש המילה (א.מ.ר.), פותח באות א', וכדי שיידע הקורא שאין מבטאים את האות א', סימן המסרן את קו הרפה מעל האות א' – לומר שמדובר ב־א' נחה (כלומר שיש לומר את המילה בהיגוי lemor ולא le-emor).
בעלי המסורה סימנו ברפה גם כדי לציין היעדר דגש חזק, כשיש מקום לחשוש לטעות. למשל, בתמונה למעלה, במילה הראשונה "ויהי" יש סימן רפה מעל האות י'. כוונת המסרן, היא להבהיר, שהאות י' אינה מודגשת בדגש חזק, אף על פי שהיא באה אחרי ו' ההיפוך. אמנם, דרך כלל, אחרי ו' ההיפוך בא דגש חזק (ונצעק, ותבואנה, וישב), אך האות י' – אם היא מנוקדת בשווא – אינה מקבלת דגש חזק אחרי ו' ההיפוך (אלא אם כן אחרי האות י' מופיעה י' נוספת, כגון במילה "וַיְּיִף"[6]).[7] לכן סימן המסרן את הרפה מעל האות י', כדי להפנות את תשומת לב הקורא לעובדה שהאות י' אינה דגושה, ויש להגות vayhi ולא vayyehi.[8]
Remove ads
הקלדה
כך מקלידים את סימן הרפה במערכות הפעלה שונות:
לקריאה נוספת
Gesenius' Hebrew Grammar, §14e (באנגלית)
קישורים חיצוניים
- הדגמת קריאה בתורה לפי כללי ההגייה, בה אפשר לשמוע היטב הגייה רפה באותיות בג"ד כפ"ת
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads