שביט אנקה

שביט אנקה /ˈɛŋki/, (כינוי רשמי: 2P/Encke), הוא שביט מחזורי, המשלים הקפה של השמש אחת ל-3.3 שנים. זוהי התקופה הקצרה ביותר של שביט בהיר;

שביט אנקה

כוכב האם
כוכב אם	השמש
מידע כללי
סוג	שביט
תאריך גילוי	17 בינואר 1786
מגלה	פייר מאשן, קרוליין הרשל, ז'אן לואי פונה
על שם	יוהאן אנקה
מאפיינים מסלוליים
ציר חצי-ראשי	2.21474278±0.00000001 יחידה אסטרונומית
אקסצנטריות	0.84833408
זמן הקפה	1,203.880465±0.000005 יממה
נטיית מסלול	11.778226±0.000007 מעלה
מאפיינים פיזיים
ממדים	4.8 קילומטר
זמן סיבוב עצמי	11.083 שעה
אלבדו	0.046
בהירות מוחלטת	15.5

אנקה תועד לראשונה על ידי פייר משן ב-17 בינואר 1786. רק ב-1819 כאשר מסלולו חושב על ידי יוהאן פרנץ אנקה, הוא קוטלג כשביט מחזורי. הוא חריג בכך שהוא נקרא על שם מי שחישב את מסלולו ולא על שם מגלהו, כמו שביט האלי. כמו רוב השביטים, יש לו אלבדו נמוך מאוד, והוא מחזיר רק 4.6% מהאור שפוגע בגרעין שלו. קוטר הגרעין של שביט אנקה הוא כ-4.8 ק"מ.

גילוי

כפי שמשתמע מהכינוי הרשמי שלו, 2P/Encke, השביט של אנקה היה השביט המחזורי הראשון שהתגלה לאחר שביט האלי (שסומן 1P/Halley). הוא נצפה באופן עצמאי על ידי כמה אסטרונומים, השניים הראשונים היו פייר מאצ'ין ושארל מסייה בשנת 1786. לאחר מכן נצפה השביט על ידי קרוליין הרשל ב-1795 ו"התגלה" בפעם השלישית על ידי ז'אן-לואי פונס ב-1818. מסלולו חושב על ידי יוהאן פרנץ אנקה, שבאמצעות חישוב מורכב הצליח לקשר בין התצפיות בשנים 1786, 1795, 1805 ו-1818 ולהראות שמדובר למעשה באובייקט אחד. ב-1819 הוא פרסם את מסקנותיו בכתב העת Correspondance astronomique, וחישב את חזרת השביט ב-1822. השביט נצפה על ידי קרל לודוויג כריסטיאן רומקר במצפה הכוכבים פאראמאטה ב-2 ביוני 1822.

מסלול

שביטים נמצאים במסלולים לא יציבים, המשתנים עם הזמן עקב השפעות של פלנטות וכן כתוצאה מאיבוד חומר. בהתחשב בנטיית המסלול הנמוכה של אנקה בסמוך למישור המלקה ותקופת המסלול הקצרה של כ-3 שנים, מסלולו של אנקה מושפע לעיתים קרובות על ידי כוכבי הלכת הפנימיים.^[1] אנקה קרוב לתהודה מסלולית של 7:2 עם צדק, וייתכן שחלק מהשברים הגדולים יותר שנקרעו מהשביט לכודים בתהודה זו.^[2]

מסלולו של אנקה מתקרב עד כדי 0.173 יחידות אסטרונומיות (כ-25.9 מיליון ק"מ) מכדור הארץ.^[1] ב-4 ביולי 1997 עבר אנקה במרחק 0.173 יחידות אסטרונומיות מכדור הארץ, וב-29 ביוני 2172 יתקרב אנקה כדי 0.1735 יחידות אסטרונומיות.^[1]

לשביט אנקה פריהליון (הגישה הקרובה ביותר לשמש) של 0.34 יחידות אסטרונומיות (כ-51 מיליון ק"מ), ובנקודה זו הוא נע של כ-69.5 ק"מ לשנייה (כ-250,000 קמ"ש).^[3] בין 1769 ל-2103, מרחק הפריהליון של השביט אנקה משתנה רק מ-0.33 (ב-2050) ועד0.347 (ב-1782) יחידות אסטרונומיות.^[4]

תצפיות

השביט נצפה בכל פריהליון מאז 1818 למעט 1944.

ניסיון לצלם את השביט בסמוך לאפהליון נעשה ב-2 ביולי 1913 באמצעות טלסקופ 60 אינץ' של הר וילסון, אך לוח הצילום אבד. ניסיון שני, באמצעות אותו טלסקופ, נעשה ב-1 בספטמבר 1913. הפעם התגלה עצם בערך במיקום הנכון (1.5 דקות קשת ממיקומו החזוי), אך בשל אי-ודאות במסלול השביט לא הייתה וודאות לגבי זהותו. חישוב מחדש של מסלולו של אנקה בשנות ה-70 הביא לזיהוי בדיוק של שניות קשת בודדות בלבד (2.0 בעלייה ו-4.6 בנטייה) מהאובייקט המצולם כלומר העצם כנראה היה אנקה.

במרץ 1918 ערך טלסקופ 28 אינץ' בגריניץ' תצפיות על אנקה (1917c).

שביט אנקה מאבד את זנבו

ב-20 באפריל 2007, STEREO-A צפה בזנבו של השביט אנקה נתלש באופן זמני על ידי הפרעות בשדה מגנטי שנגרמו מפליטת מסת עטרה. הזנב גדל בחזרה עקב פליטה של אבק וגז על ידי השביט.

מטרות מטאורים

תמונת שפיצר של אנקה ושביל הפסולת שלו באור אינפרא אדום

השביט אנקה הוא המקור של כמה מטרי מטאורים הידועים בשם הטאורידים והבטא-טאורידים בסוף יוני ובתחילת יולי.^[5][6]

כוכב חמה (מרקורי)

מדידות של גשושית מסנג'ר של נאס"א גילו כי אנקה עשוי לגרום למטרות מטאורים עונתיים על מרקורי. ספקטרומטר MASCS גילה עליות עונתיות של סידן מאז החלה הגשושית להקיף את כוכב הלכת במרץ 2011. ההשערה היא שמקור העליות ברמות הסידן הוא בחלקיקי אבק קטנים שפוגעים בפלנטה וקורעים ממנה מולקולות נושאות סידן.^[7]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שביט אנקה בוויקישיתוף

• הדמיית מסלול מ-JPL / Ephemeris
• שביט אנקה - Minor Planet Center
• עקום אור - שביט אנקה מאת Seiichi Yoshida