שלום קיסרי

שלום קיסרי (בגרמנית: Landfrieden; לנדפרידן; "שלום אדמה") היה חוזה, שבו התחייבו השליטים לוותר על כל שימוש בכוח לפתירת סכסוכים משפטיים. החוזים נכתבו בימי הביניים באימפריה הרומית הקדושה. הדבר השפיע לביטול נוהג נקמת הדם.

הנרי הרביעי מכריז על שלום קיסרי, מיינץ, 1103. ציור מאת הרמן ויסליצנוס

היקף

הסכמי שלום קיסרי היוו את הבסיס הפוליטי לתביעות שהתנהלו מבלי לנקוט בשימוש פרטי באלימות. הם גם הסדירו את סמכות השיפוט ובכך אפשרו ליישב מחלוקות באמצעות פסקי דין המבוססים על מערכת כללים משותפת.

הפרה של השלום הקיסרי היוו עונש חמור באימפריה. חפצים, מבנים (כמו כנסיות, בתים, טחנות, כלים חקלאיים, גשרים ובעיקר דרכים קיסריות) ואנשים (כמרים, צליינים, סוחרים, נשים, אפילו חקלאים, ציידים ודייגים בביצוע עבודתם) הוצבו תחת הגנה. השלום הקיסרי יצר סוג של ממשל צבאי ובתי משפט מיוחדים.

התפתחות

בשיא ימי הביניים מהמאה ה-11 ואילך, השלום הקיסרי עזר למניעת האלימות יחד עם שביתת הנשק של אלוהים. השלום הקיסרי הראשון ניתן על ידי היינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה בשנת 1103 לתקופה של ארבע שנים וידוע בשם "השלום הקיסרי הראשון של מיינץ" (Erster Mainzer Reichslandfriede).

בשנת 1152 הכריז פרידריך הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה על השלום הקיסרי הגדול (Großer Reichslandfrieden) לכל האימפריה.

השלום הקיסרי החשוב ביותר של מיינץ, עליו הכריז פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, דמה יותר לגזרה חוקית מאשר לברית נגד אלימות. כבר בשנת 1231 הוציא פרידריך את "חוקות מלפי", ספר קודיפיקציה ומערכת השיטה האינקוויזיטורית החלים על ממלכת סיציליה. השלום הקיסרי של מיינץ שחל לתקופה בלתי מוגבלת, היה מעשה חוקתי והפכה לאחד מחוקי היסוד החלים על כל האימפריה.

במאות ה-13 וה-14 נכרתו בריתות אזוריות ומקומיות רבות של שלום קיסרי, כגון פדרציות עירוניות.

בעידן המודרני

עד היום הפרה של השלום הקיסרי על ידי מעורבות בפרעות אלימות היא עבירה פלילית על פי החוק הפלילי הגרמני^[1], האוסטרי^[2] והשווייצרי^[3].

קישורים חיצוניים

• לנדפרידה של ברברוסה משנת 1152: מהדורה ביקורתית טקסטית בתרגום לטינית, גרמנית