שמואל הסרדי

רבנו שמואל הסרדי

הקדש שמואל הסרדי בעיר העתיקה של ברצלונה
לידה	1190 ד'תתק"נ
פטירה	1256 (בגיל 66 בערך) ה'ט"ז
מקום פעילות	ספרד
תחומי עיסוק	דיני ממונות
רבותיו	הרמב"ן

רבי שמואל הסרדי היה תלמיד-חבר לרמב"ן. כאשר כתב את ספרו העוסק בדיני ממונות התייעץ עם הרמב"ן בכמה עניינים שהתקשה בהם בכתב ובעל פה. התשובות הכתובות שנדפסו בספרו של הסרדי נשתמרו גם בכתב יד יחיד, והתפרסמו תחילה על ידי הרב שמחה אסף ב"ספרן של ראשונים" (ירושלים תרצ"ה), ואחר כך על ידי הרב חיים דב שעוועל יחד עם תשובות נוספות של הרמב"ן (ירושלים תשל"ה). קבוצת התשובות לרבי שמואל הסרדי היא העיקרית מבין תשובותיו של הרמב"ן שהגיעו לידינו.

מתשובות אלו שנוסחו בעיקרן באופן פרשני-למדני במטרה להבין את כוונת התלמוד ולא כתשובות לשאלות מעשיות מסוימות ניתן ללמוד על דמותו של הרמב"ן כפרשן. התשובות הובאו בספר התרומות שנכתב בסביבות שנת ד'תתקפ"ג, כלומר שנת 1223 בה היה הרמב"ן בן מעט יותר משלושים, וכבר אז הוא מפנה את השואל לחידושיו על הש"ס, ומכאן שהיו נפוצים לפחות בחלקם באותה עת.^[3]

את ספר התרומות החל לכתוב בהיותו כבן 30^[4], בהלכות שמיטת כספים כתב ”שאנו עומדין בתתקפ"ג ליצירה” (סוף שער מ"ה) וסיימו בשנת ד'תתקפ"ה^[5] (1225). הספר הוא מעין "אנציקלופדיה לדיני ממונות וחושן משפט"^[3] מסודר לפי עניינים ונושאים ולא ע״פ סדר מסכתות התלמוד. לפי מנחם אלון "ניתן לראות בו מבחינה מסוימת את הקודקס הראשון המוקדש אך ורק למשפט האזרחי שבמשפט העברי".^[6]

נושאו המרכזי של הספר הוא הלכות לווה ומלווה ועניינים הקשורים בכך. המניעים לחיבור הספר נבעו כנראה מהיכרותו עם חיי הכלכלה והמסחר והרצון להמציא ספר הלכות נוח לטובת העוסקים בכך ואולי אף לטובת הדיינים. בהקדמתו כתב: ”וחיברתיו... למען יהיה כל משפט הבא בשטרי הלואה ובמלוה על פה ובמשפט מלוה ולווה - במקום אחד נשלם. אשר פעמים עושקים ממון הנושים אותם בנכליהם ובתרמיתם, בשקריהם ובפחזותם, לטעון טענת הרמאי, ויש אשר לאחרים נכסיהם משועבדים נכתבים, ויש אשר לווים בנשך ובמרבית וזוקפין עליה במלוה קרן וריבית, ומכל זה נוטלין ממון חבריהם ויורדים ואוכלים את נכסיהם, פעמים בהיתר פעמים באיסור, כדכתיב לוה רשע ולא ישלם. על כן תרתי בליבי להביאם על כל אלה במשפט ולהורות לפניהם הדרך אשר ילכו בה”.

הספר מחולק ל-70 שערים העוסקים כל אחד בנושא מסוים. כל שער מחולק גם הוא לפרקים ("עניינים" או "חלקים") וכל פרק מחולק לסעיפים ("פרטים"). המחבר מביא את סוגיית התלמוד, דברי הפוסקים שקדמו לו ותשובות הרמב"ן, דן בהם באריכות ומכריע וקובע את ההלכה. שמו של הספר ניתן בהשראת דברי רבי שמעון בר יוחאי לתלמידיו,^[7] ומשמעותו היא שתוכן הספר נלקט ונברר מתוך דברי הפוסקים שלפניו שבררו גם הם מדברי התלמוד, "תרומה מתרומתם". בפתח הספר הובא תוכן מפורט לשערי הספר כדי לעשותו לספר הלכות שימושי, "ורמזתי כל דין ודין בראש החיבור להיותם לכל קורא בהם נמצאים ומבוארים".

ספר התרומות נדפס לראשונה בסלוניקי בשנת ה'שנ"ו (1596), וזכה לפרסום נוסף בעקבות הפירוש המקיף לספר שכתב רבי עזריה פיגו מחכמי איטליה במאה ה-17 בשם "גידולי תרומה". השפעתו הרבה של הספר באה גם בעקבות אזכורו התדיר בחלק חושן משפט בקובץ ההלכתי ארבעה טורים שחיבר רבי יעקב בן אשר^[6] המהווה את הבסיס לפסיקת ההלכה בעם ישראל. לפי חוקר כתבי בעל הטורים הרב רייניץ, רובו של חושן משפט נסמך על הסדר והכתוב בספר התרומות, שבתורו משלים ונסמך בחלקו על סיכום הלכות משא ומתן בספר משנה תורה לרמב"ם.^[8]

בשנת תשמ"ח (1988) הודפסו ספר התרומות ופירושו של רבי עזריה פיגו במהדורה מחודשת הכוללת מראי מקומות, שינויי נוסחאות, הערות, מפתחות וסיכומי שיטות על ידי הרב אריה גולדשמידט, ובהוצאת מכון ירושלים.

בהקדמה ל"ספר התרומות" הוזכר ספר נוסף שחיבר רבי שמואל הסרדי בשם "ספר הזכרונות" שקדם ל"ספר התרומות" ועסק גם הוא בדיני ממונות על פי סדר מסכתות הש"ס, אך הוא לא הגיע לידינו.

שמואל הסרדי

קורות חייו

קשריו עם הרמב"ן

ספר התרומות

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Wikiwand - on