שמחה לאיד

שִׂמְחָה לְאֵיד היא רגש של שמחה נוכח אידו (אסונו או מפלתו) של האחר. היא עשויה לנבוע מקנאה, תחרותיות ושנאה. הביטוי "אין שמחה כמו שמחה לאיד" מעיד על עוצמת רגש זה. שמחה לאיד היא הפן השלילי שבשמחה, יש בה דמיון וקרבה לקנאה, שבה עינו של האדם צרה במה שיש לזולתו.

המושג העברי מוזכר בספר משלי: ”לֹעֵג לָרָשׁ, חֵרֵף עֹשֵׂהוּ; שָׂמֵחַ לְאֵיד, לֹא יִנָּקֶה” (י"ז, ה'). במשלי נמצא עוד ביטוי דומה: ”בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ – אַל תִּשְׂמָח; וּבִכָּשְׁלוֹ – אַל יָגֵל לִבֶּךָ” (כ"ד, י"ז). בספרות חז"ל נמצא גם הביטוי המקביל "מתכבד בקלון חבירו".

במשנה, במסכת עבודה זרה (המשנה הראשונה) מופיע "אידם של עובדי כוכבים", כאשר הכוונה לחגים של אנשים שמאמינים באלילים (פסלים וכדומה). הגמרא מסבירה שזה נכתב בלשון סגי נהור, כלומר במקום להגיד "חגיהם של עובדי כוכבים", אמרו "שברם של עובדי כוכבים". מכאן שמשמעות המילה "איד" היא שבר, ומשמעות הביטוי היא "שמחה לשבר" של אדם אחר.

מונח דומה בשפה הגרמנית, Schadenfreude, נקלט בצורה זו ברבות משפות המערב.

הפילוסוף ארתור שופנהאואר, שעסק רבות בנושא הרגש, כתב כי "להרגיש קנאה זה אנושי, להרגיש שמחה לאיד זה שטני". פרידריך ניטשה תיאר את ההומור כ-"שמחה לאיד במצפון שקט".

שמחה לאיד

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

Wikiwand - on

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: שמח לאיד
ערך מילוני בוויקימילון: שמחה לאיד
טקסט בוויקיטקסט: שמחה לאיד
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שמחה לאיד