שפיים

שפיים
	שפיים שלט הכניסה לקיבוץ
מדינה	ישראל
מחוז	המרכז
מועצה אזורית	חוף השרון
גובה ממוצע	‎41 מטר
תאריך ייסוד	1935
תנועה מיישבת	התנועה הקיבוצית
סוג יישוב	קיבוץ
מוצא המייסדים	פולין, רוסיה
	נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2023
- אוכלוסייה	1,468 תושבים
	נתוני קיבוץ
ייסוד הגרעין	1927
תנועת אם	הקיבוץ המאוחד
זרם	קיבוץ מתחדש
ענפי ייצור	מפעל פלסטיק, רפת, גידולי שדה, מטע, פארק מים, בית מלון, מרכז קניות
	מפת מיקום; מפה דינמית; (למפת נתניה רגילה) שפיים32°13′02″N 34°49′27″E מפת היישובים של מועצה אזורית חוף השרון; באדום - שפיים; בירוק - מיקום בניין המועצה
מדד חברתי-כלכלי - אשכול; לשנת 2021	7 מתוך 10
	www.shefayim.org.il

שְׁפָיִים הוא קיבוץ השוכן בין נתניה והרצליה, מערבית לכביש 2. השתייך עם הקמתו לתנועת הקיבוץ המאוחד, לאחר מכן לתק"מ והחל מתחילת שנות האלפיים, הוא חלק מהתנועה הקיבוצית.

עובדות מהירות

סגירה

סמוך לקיבוץ נמצא בית הספר השש-שנתי של תלמידי מועצה אזורית חוף השרון, ושמו "בית החינוך המשותף חוף השרון", וכן משרדי המועצה האזורית.

בשנת 1936, לאחר העלייה לקרקע, ועדת השמות של הקרן הקיימת החליטה לקרוא לנקודת ההתיישבות החדשה בשם שפיים. שם הקיבוץ נבחר מתוך ספר ישעיהו, פרק מ"א, פסוק י"ח: ”אפתח על שפיים נהרות ובתוך בקעות מעיינות, אשים מדבר לאגם מים וארץ ציה למוצאי מים”.

המשמעות המקובלת של השם הוא: מקומות גבוהים או נחלים או מקורות מים.

היישוב, אחד הקיבוצים המבוססים בארץ, מתפרנס מתעשייה, חקלאות, תיירות ופנאי, ונדל"ן מניב.

לקיבוץ מרכז קניות ומשרדים בשם "חוצות שפיים" הממוקם בסמוך לכביש החוף.

עסקי התיירות והפנאי של הקיבוץ כוללים את פארק המים שפיים הממוקם מדרום לקיבוץ, את "מלון שפיים" הנמצא ממערב לקיבוץ, ולידו את "גן-האירועים שפיים".

תעשייה: בכניסה הראשית לקיבוץ ממוקם מפעל גדול וותיק למוצרי פלסטיק בשם "פוליכד".

ענפי החקלאות של הקיבוץ כוללים: "רפת חוף השרון" שהיא רפת משותפת עם הקיבוצים געש ויקום, גידולי שדה, מטע אבוקדו ואפרסמון. בבעלות הקיבוץ חברת "זרעי ישראל" שהיא החברה המובילה בארץ בפיתוח השבחה ושיווק של זרעי כותנה ארוכת סיב מסוג "פימה".

בעבר קיים הקיבוץ את עקרונות השיתוף והשוויון אשר אפיינו את הרעיון הקיבוצי המסורתי מהקמתו. כיום הקיבוץ מוגדר כ"קיבוץ מתחדש", הכולל הפרטה של אורחות החיים ואחריות החברים על פרנסתם, תוך שמירה על העקרונות הקיבוציים של ערבות הדדית, חוסן קהילתי, דמוקרטיה ישירה, כלכלה שיתופית וקיימות.

בנובמבר 1927 נוסד גרעין התיישבות. הוא הוקם על ידי קבוצה של תריסר חברים מקיבוץ גבעת השלושה אליה הצטרפו חמישה חברים שהשתייכו לסניף תנועת הבחרות הסוציאליסטית בתל אביב. ביחד הם יסדו את פלוגת הקיבוץ שנקראה "פלוגת הרצליה" והתיישבו באזור ד' בהרצליה, אזור שיועד להתיישבות חקלאית. אליהם הצטרפו בהמשך גם גרעיני עלייה מפולין, רוסיה, ליטא, לטביה וגם מגרמניה.

באוקטובר 1930 עברו חברי הפלוגה לרכס הכורכר של אזור ג' בשולי המושבה הרצליה, ליד הכפר הערבי אג'ליל (כיום רח' שפיים שליד תחנת המשטרה ממזרח למחלף הסירה). שם בפלוגת הרצליה התגבשה הקבוצה, גדלה האוכלוסייה, נולדו ילדים ראשונים והוחל בפיתוח משק חקלאי.

שבע שנים נמשך המאבק להשגת קרקע להתיישבות הקבע של הפלוגה. בשנת 1935 קבעו המוסדות המיישבים של התנועה הציונית את "אדמות אל-חראם" מצפון להרצליה כמקום הקבע של הפלוגה, וחבריה נשלחו לשם לעלות על הקרקע. במקום הזה, שנקרא בתחילה "השטח" בפי חברי הפלוגה, שוכן הקיבוץ מאז ועד היום.

הקיבוץ סבל מהתקפות במרד הערבי הגדול. ב-18 בספטמבר 1938 נהרגו ארבעה נוטרים חברי הקיבוץ כאשר הרכב בו נסעו עלה על מוקש ליד הקיבוץ. הם קבורים בקבר אחים בבית העלמין בשפיים. קברם היה הראשון שנכרה במקום זה^[3]. המיקושים המשיכו וחבר נוסף נהרג.

באביב שנת 1944 הוקם ונפתח "בית המרגוע" בשפיים, לימים "מלון שפיים".

לפני קום מדינת ישראל סייעו חברי הקיבוץ ליחידות הפלמ"ח להעלאת מעפילים שנחתו בחוף הסמוך לקיבוץ. באחד מהמבצעים, בנובמבר 1945 לאחר שהאונייה "ברל כצנלסון" נתפסה, והפלמ"ח פוצץ את תחנת המשטרה הבריטית בסידני עלי הטילו הבריטים מצור על שפיים ועל מושב רשפון וכן על קבוץ גבעת חיים בחפשם אחר המעפילים. בעימותים שהתפתחו ליד הקיבוץ עם המשטרה הבריטית נהרג איש ההגנה, טוראי אליהו חינסקי ז"ל.

במהלך מלחמת העצמאות שפיים קולטת את חברי קיבוץ בית הערבה אשר פונו מביתם עקב פלישת חיל הלגיון הערבי לקיבוצם. לאחר שהות של מספר חודשים בשפיים יסדו חברי בית הערבה שני קיבוצים בגליל המערבי. את כברי ואת גשר הזיו. לאחר המלחמה הקיבוץ ממשיך לגדול ולהתרחב. הוא קולט אל בין חבריו קבוצה גדולה של עולים פליטים מאירופה וניצולי השואה, לאחר ששוחררו ממחנות המעצר של הבריטים בקפריסין, וכן נערים ונערות לבית הספר באמצעות "עליית הנוער". לאחר מכן, בשנת 1952, בעקבות הפילוג ב"קיבוץ המאוחד" אשר נסוב על רקע חילוקי דעות פוליטיים, נוצר גם שבר פנימי חברתי בקיבוץ ושמונה משפחות עזבו ועברו לקיבוץ רמת יוחנן.

בכל מלחמות ישראל איבד הקבוץ 24 חברים, בנים ונערים שהתחנכו בקבוץ אשר נפלו בעת שירותם הצבאי על הגנת המולדת. חברת הקיבוץ, המשוררת רחל שפירא, כתבה את השיר "מה אברך", אשר הולחן על ידי יאיר רוזנבלום. השיר הוא אחד משירי הזיכרון הידועים ביותר בתרבות הישראלית. שפירא כתבה את השיר לאחר מלחמת ששת הימים לזכרו של בן כיתתה בקיבוץ, אלדד (דדי) קרוק, שנפל באותה מלחמה בקרב בשכונת שועפאט בירושלים והוא בן 22.^[4]

בשנת 2003 נחשפה פרשת מעילה גדולה שבה אחד החברים, הגזבר לשעבר, יהודה דורון, מעל בכ-15 מיליון שקלים מכספי הקיבוץ.^[5]. המשפט בעניינם של הזוג דורון נמשך זמן רב. בהכרעת בית הדין ב-2013, השופטת הרשיעה את דורון בגניבת כ-16.5 מיליון שקל מהקיבוץ ובשורה של עבירות כלכליות בשנים 1996–2002^[6]. יהודה דורון נידון לשמונה וחצי שנות מאסר בפועל, שלאחר ערעור, הופחתו לשבע שנים. אשתו קטרינה הורשעה אף היא ונגזרו עליה 15 חודשי מאסר^[7]. בית המשפט פסק, בנוסף למאסר, קנס של מיליון וחצי ש"ח ופיצויים של 600,000 ש"ח לטובת הקיבוץ. בני הזוג החזירו 7 מיליון ש"ח מהכספים שנלקחו .

בעקבות מתקפת הפתע על ישראל ב-7 באוקטובר 2023 מלון שפיים וקבוץ שפיים קלטו עוד באותו הלילה מאות מפונים מאזור העוטף וברובם את חברי קהילת כפר עזה אשר שרדו את הטבח ופונו מקיבוצם. בהמשך הוקמו בשפיים שלוש שכונות של מגורים זמניים ("קרווילות") עבור קהילת כפר עזה.^[8] בזכות המעטפת של המלון, מבני הציבור ומבני המגורים הזמניים ותמיכת קהילת חברי שפיים, התאפשר לחברי כפר עזה לקבע את חיי הקהילה שלהם בשפיים במהלך חודשי המלחמה, כל עוד אין להם אפשרות לשוב אל בתיהם.^[9]^[10] ארבעה עשר מחברי כפר עזה שנרצחו ב-7 באוקטובר, הובאו לקבורה בבית העלמין בשפיים.