תאופניה

תיאופניה (ביוונית עתיקה: θεοφάνεια, 'הופעה של ישות'^[1]) היא פגישה עם אל המתבטאת בצורה נצפית ומוחשית. לעיתים קרובות זה מבולבל עם סוגים אחרים של מפגשים עם אל, אך אינטראקציות אלו אינן נחשבות תיאופניות אלא אם האל מתגלה בצורה גלויה.^[2][3][4] באופן מסורתי, המונח "תיאופניה" שימש להתייחסות להופעת האלים בדתות יוון העתיקה והמזרח הקרוב. בעוד שהאיליאדה היא המקור הקדום ביותר לתיאורי תיאופניות בעת העתיקה הקלאסית, התיאור הראשון מופיע באפוס עלילות גילגמש.^[5]

Teofanía ("תיאופניה") מאת האמן המקסיקני אנטוניו גרסיה וגה

אטימולוגיה

המילה תיאופניה מורכבת משתי מילים: תאוס ופניה.

• תאוס- המשמעות של המילה תאוס היא: ישות, אל.
• פניה - המשמעות של המילה פניה היא: הופעה של דבר מה.

ויוצא, שאם מחברים את שתי המילים המשמעות היא: הופעת ישות.

במיתולוגיה היוונית

במיתולוגיה היוונית, ישנם כמה מקרים של תיאופניה. בתקופות היסטוריות, תיאופניות היו נדירות, אך התגלות ישותית או הירואית נחוותה דרך חלומות או חזיונות ערות. תיאופניות שוחזרו במספר אתרים ופסטיבלים ביוון. בדלפי, התיאופניה (Θεοφάνια) היה פסטיבל שנתי באביב שחוגג את שובו של אפולו ממגורי החורף שלו בהיפרבוראה. שיאו של הפסטיבל היה הצגת תמונת האלים, החבויה בדרך כלל בקודש, למתפללים.

בהינדואיזם

בהינדואיזם, התיאופניה הידועה ביותר היא בהגווד-גיטא, פרק אחד מהאפוס הגדול יותר של מהאבהארטה. בשדה הקרב של קורושטרה, האל קרישנה נותן ללוחם המפורסם ארג'ונה סדרה של תורות. ארג'ונה מתחנן שקרישנה יחשוף את "צורתו האוניברסלית". קרישנה נענה ונותן לארג'ונה את החזון הרוחני, המאפשר לו לראות את קרישנה בצורה האוניברסלית.

מספר תיאופניות אחרות מתוארות במהאבהארטה. ראשית, הופעת האל אינדרה בפני קונטי (אנ'), עם לידתו שלאחר מכן של הגיבור ארג'ונה. לקראת סוף האפוס, האל יאמה לובש צורה של כלב כדי לבחון את החמלה של יודישטירה (אנ'). למרות שאומרים ליודישטירה שהוא לא יכול להיכנס לגן עדן עם חיה כזו, הוא מסרב לנטוש את בן לווייתו, וזיכה אותו בשבחים מהדהרמה.

ביהדות

במקרא

המקרא מכיל מקרים רבים של תאופניה בין אלוהים לבין הדמויות האנושיות בסיפורים. התאופניה נחשבת למסוכנת, ועלולה להביא לידי מותו של האדם החווה אותה. מסופר על הגר,^[6] יעקב,^[7] גדעון בן יואש^[8] וישעיהו^[9] שהגיבו בהפתעה ופליאה לחוויה תאופנית, אף שבשני מקרים מעורב מלאך. בהתאם, בתורה אלוהים מתגלה למשה אך מזהיר ”כי לא יראני האדם וחי” (שמות לג כ) ועל כן משה חוזה באל רק מאחור.

מסופר במקרא כי בני ישראל שמעו את קולו של האלוהים מדבר, אולם בעקבות הפחד של בני ישראל, הם ביקשו ממשה שיעביר להם את דברי האל, במקום שהם ישמעו את קול האלוהים באופן ישיר.^[10]

עם זאת, יש כמה דוגמאות במקרא לתאופניה ללא ההסתייגות, כגון אצל אברהם שבנה מזבח לאחר שנראה אליו האל,^[11] יצחק,^[12] עם ישראל ששמע את שתי הדיברות הראשונות מפי הגבורה במעמד הר סיני,^[13] משה,^[14] מיכיהו בן ימלה,^[15] עמוס,^[16] יחזקאל^[17] ומשורר התהילים.^[18]

בספרות חז"ל

בספרות חז"ל יש כמה סיפורים על כהנים גדולים שחוו מחזה אלוהי בכניסתם לקודש הקודשים. ביניהם שמעון הצדיק ראה את האל כזקן לבוש לבן,^[19] ורבי ישמעאל בן אלישע שצפה בו יושב על כיסא רם ונישא.^[20]

בנצרות

הנוצרים לרוב מכירים בתאופוניות המופיעות בתנ"ך של היהודים. בנוסף, ישנן לפחות שתי תאופניות המוזכרות בברית החדשה. בעוד ששימושים מסוימים מתייחסים לטבילות של ישו ויוחנן המטביל כ"תאופניות", חוקרים מונעים שימוש כזה.

ניתוח מסורתי של קטעי המקרא הוביל את החוקרים הנוצרים להבין את התאופניה כהתבטאות חד משמעית של האל לאדם. אחרת, נעשה שימוש במונח הכללי יותר היירופניה (אנ').

נצרות אוונגליסטית

כמה מפרשני הביביליה הנוצרים האוונגליסטים המודרניים, כמו רון רודס, מפרשים את "מלאך האדון", המופיע בכמה מקומות ברחבי הברית הישנה, כמשיח טרום התגלמותו, שהוא ישו לפני התגלותו (אנ') בצורת אדם, בתור המתואר בברית החדשה. התאמות להשערתו במחקר האוונגליסטי הנוכחי ובוויכוח הבין-מכללתי מתארים ביטויים אלה כמשיח שלאחר התגלמותו (עדיין לא פורסם), כאילו בהיותו אדם אלוהי המסוגל למסע בזמן הוא יכול היה לחזות את התגלמותו המאוחרת כמי שכבר חי אותו. המונח כריסטופניה (אנ') נטבע גם כדי לזהות הופעות של ישו לאחר התגלמותו בברית הישנה ובברית החדשה. פטרוס מאפשר את הפרשנות על רוח האב של הבן (בתור הישות השלישית מבין השילוש המגשים את אחדותם של אנשים שונים כפי שמשיח מוכתר למלך המלכים) ומוענקת מהצלב עם המילים "אלוהיי, אלוהיי, למה שבקתני?" נולדו או הופרדו כדברו הנצחי (או המלאך) של אלוהים^[21] עם אופיו וזכרו של ישו, אפילו נותן רשות ליצירה "ויהי ..." (בראשית א'). זו גם הייתה הפרשנות המסורתית של אבות הכנסייה המוקדמים ביותר וכן השליח פאולוס עצמו, שמזהה את הסלע שהיה עם משה במדבר, ואת הסנה הבוער המדבר, כמשיח. לרשימה יסודית יותר של "תצפיות אלוהים", או תיאופניות, ראו את הדוגמאות לעיל תחת "ביהדות, במקרא".

באסלאם

התיאופניה החשובה ביותר באסלאם היא המסע הלילי של מוחמד ועלייתו השמיימה.

בדת הבהאית

האמונה הבהאית מאמינה שאלוהים מתגלה בנביאים. "התגלמות האל" היא מושג המתייחס לנביאים כמו זרתוסטרה, קרישנה, גאוטמה בודהה, אברהם, משה, ישו, מוחמד, הבאב ובהאא אללה. גילויי האל הן סדרה של אישים המשקפים את תכונות האלוהי בעולם האנושי, למען התקדמות וקידום המוסר והציוויליזציה האנושית.

בפרסום משנת 1914 שכותרתו "הפשרה בין גזעים ודתות", תיאר תומאס קלי צ'יין (אנ'), FBA (1841–1915) (אנ'), שר הוסמך בכנסיית אנגליה וחוקר אוניברסיטת אוקספורד, את התיאופניה בהקשר של האמונה הבהאית. צ'יין כתב, "... אדם מרגיש שתאולוגיה ללא תיאופניה היא גם יבשה וגם קשה להגנה. אנחנו רוצים אווטאר, כלומר 'ירידה' של האל בצורה אנושית".

מאמר משנת 1991 ב-"כתב עת לחקר הבהאים" (JBS), תיאר את "התיאופנולוגיה הבהאית" כ"קבלת הנביא, או 'התגלות אלוקים', שמדבר בשם האל". המחבר הסביר כי בהאא אללה כתב סדרה של איגרות בשנות ה-60 למלכים ולשליטים, לרבות, האפיפיור פיוס התשיעי, נפוליאון השלישי, הצאר אלכסנדר השני מרוסיה, המלכה ויקטוריה, ונאסר א-דין שאה קאג'אר. "קול חזק, תיאופני" הקורא להם לבצע רפורמות. מכתבים אלו פורסמו באוסף שכותרתו זימוני השם צבאות (אנ') בשנת 2002. המאמר של JBS תיאר את ה"תיאופנולוגיה" של בהאא אללה כ"פרוגרסיביסטי". הוא טען ל"סמכות רוחנית" במכתבים אלה שבהם הזהיר את מנהיגי המערב מפני הסכנות הניצבות בפני האנושות אם יבחרו שלא לפעול לפי הנחייתו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תאופניה בוויקישיתוף