תאוריית השליטה החברתית

תאוריית השליטה החברתית (באנגלית: Social Dominance Theory או SDT) היא תאוריה בפסיכולוגיה חברתית העוסקת ביחסים הבין-קבוצתיים בחברה ומתמקדת במנגנוני שימור והנצחה של מדרג חברתי קיים.^[1] לפי תיאוריה זו, היעדר שוויון בין הקבוצות השונות בחברה נשמר באמצעות שלוש התנהגויות בין-קבוצתיות עיקריות: אפליה ממוסדת, אפליה אישית מצטברת וא-סימטריה התנהגותית. כדי להצדיק את חוסר השוויון הזה נעשה שימוש בשתי אידאולוגיות תרבותיות שונות המספקות הצדקה מוסרית ואינטלקטואלית: מיתוסים מקדמי מדרגיות (למשל, גזענות ולאומנות) ואידאולוגיות מפחיתות מדרגיות (למשל, סוציאליזם ופמיניזם).^[1] בעלי הציונים הגבוהים בסולם השליטה החברתית מאמצים לעצמם אידאולוגיות מקדמות מדרגיות, ואילו בעלי הציונים הנמוכים מאמצים לעצמים אידאולוגיות מפחיתות מדרגיות. האיזון היחסי בין שני סוגי האידאולוגיות משמר את חוסר השוויון הבין-קבוצתי בחברה. מחקרים מצביעים על כך שציוניהם של גברים גבוהים באופן עקבי מציוניהם של נשים במכוונות לשליטה חברתית, ולכן גברים ייטו לקדם מדרגיות ולמלא תפקידים המבטיחים מדרגיות (למשל, קציני משטרה, שנמצאו כבעלי ציונים גבוהים יותר בסולם השליטה החברתית).^[2][1]

רקע

התיאוריה הוצעה תחילה ב-1992 על ידי חוקרי הפסיכולוגיה החברתית ג'ים סידניוס, אריק דוורו ופליסיה פראטו. ^[3] התאוריה הצביעה על תופעה בה בחברות המסוגלות לייצר עודפים כלכליים, קבוצות חברתיות אנושיות מורכבות מהיררכיות חברתיות שמבוססות על קבוצות שונות באופן מובהק. להיררכיות אלה יש מבנה טרימורפי (תלת צורני). תיאור זה הוא הפשטה של המבנה הביו-חברתי בן ארבעת החלקים שזוהה על ידי ואן דן ברגה (1978). ^[4] ההיררכיות מתבססות על: גיל (כלומר, למבוגרים יש יותר כוח ומעמד גבוה מאשר לילדים), מגדר (כלומר לגברים יש יותר כוח ומעמד מאשר לנשים), ומערך שרירותי, כלומר היררכיות המבוססות על קבוצות המוגדרות תרבותית ואינן קיימות בהכרח בכל החברות. שרירותיות כזו יכולה לבחור לפי מוצא אתני (למשל, בארצות הברית, בוסניה, אסיה, רואנדה ), מעמד, קאסטה, דת ( אסלאם סוני מול שיעי ), לאום או כל קטגוריה אחרת עם הבניה חברתית . ^{[5] [6] [7]} היררכיה חברתית לא נתפסת רק כתכונה אנושית אוניברסלית -על פי SDT יש ראיות משמעותיות שהיא משותפת, כולל המבנה הטרימורפי התאורטי - בקרב קופי אדם ופרימטים אחרים. ^{[8] [9]}

היררכיה קבוצתית

תאוריית הדומיננטיות החברתית (SDT) טוענת שכל החברות האנושיות יוצרות היררכיות מבוססות קבוצות. היררכיה חברתית היא המקום שבו אנשים מסוימים מקבלים יוקרה, כוח או עושר גדולים יותר מאחרים. היררכיה מבוססת קבוצה נבדלת מהיררכיה מבוססת אינדיבידואל, בכך שהראשונה מבוססת על קבוצה בעלת מבנה חברתי כמו גזע, אתניות, דת, מעמד חברתי, קבוצה בעלת שפה משותפת וכו' ואילו השנייה מבוססת על יכולות כמו יכולת תורשתית, אתלטית או מנהיגותית, אינטליגנציה גבוהה, יכולות אמנותיות וכו'.^[10]

הנחה הבסיסית של תאוריית הדומיננטיות החברתית (SDT) היא שגזענות, סקסיזם, לאומנות ואפליה מעמדית הם כולם ביטויים של אותה נטייה אנושית ליצור היררכיות חברתיות מבוססות קבוצה. ^[11] השכבות החברתיות המתוארות על ידי תיאוריות ריבוד חברתי, מתארגנות להיררכיות עקב כוחות שלדעת SDT מוסברים בצורה הטובה ביותר על ידי הפסיכולוגיה האבולוציונית כדי להציע ערך הישרדותי גבוה. ^[12] נראה שההיררכיות החברתיות האנושיות מורכבות מקבוצה הגמונית בראש וקבוצות התייחסות שליליות בתחתית. ^[13] תפקידים חברתיים בעלי כוח רב יותר נוטים יותר ויותר להיתפס על ידי חבר בקבוצה הגמונית (לדוגמה, גבר לבן מבוגר). זכרים דומיננטיים יותר מנשים, והם בעלי כוח פוליטי רב יותר ותופסים עמדות בעלות מעמד גבוה יותר, הממחישות את חוק הברזל של האנדרוקרטיה .^[14] ככל שתפקיד הוא עם יותר כוח, חוק הגברת חוסר הפרופורציה של פוטנם ^[15] מיושם והסבירות שהתפקיד יתפס על ידי חבר קבוצה הגמוני עולה. ^[16][17]

SDT מוסיף אלמנטים תאורטיים חדשים בניסיון לסינתזה בין ההסברים לשלושת מנגנוני הדיכוי של היררכיה קבוצתית, ^[12]מנגנונים המווסתים על ידי מיתוסים המעניקים לה לגיטימציה: ^[18][19]

• אפליה פרטנית מצטברת (אפליה רגילה)
• אפליה מוסדית מצטברת (על ידי מוסדות ממשלתיים ועסקיים)
  • טרור מדינתי (למשל, אלימות משטרתית, חוליות חיסול)
• אסימטריה התנהגותית ^[20]
  • כבוד לסמכות – העדפה שיטתית של קבוצות חיצוניות (מיעוטים מעדיפים את חברי הקבוצה הדומיננטית)
  • הטיה פנים קבוצתית א-סימטרית (ככל שהסטטוס עולה, מעדיפים פחות את קבוצת הפנים)
  • הגבלה עצמית (סיווג עצמי כנחות הופך לנבואה שמגשימה את עצמה)
  • אסימטריה אידאולוגית (ככל שהמעמד עולה, גוברות גם האמונות המעניקות לגיטימציה ו/או מעצימות את ההיררכיה החברתית הקיימת)

למרות שאופי ההבדלים ההיררכיים ואי השוויון הללו שונה בין תרבויות וחברות, מאפיינים משותפים משמעותיים אומתו באופן אמפירי באמצעות סולם הדומיננטיות החברתית (SDO). במחקרים רבים שנערכו במדינות שונות, הוכח כי לסולם SDO יש מתאם חזק עם מגוון דעות קדומות קבוצתיות (כולל סקסיזם, אפליה על רקע נטייה מינית, גזענות, ולאומנות) ועם מדיניות שמחזקת היררכיה. ^[21]

תאוריית הלגיטימציה באמצעות מיתוסים

SDT מאמינה שניתן להבין טוב יותר החלטות והתנהגויות של יחידים וקבוצות על ידי בחינת ה"מיתוסים" שמנחים ומניעים אותם. לגיטימציה באמצעות מיתוסים כוללת ערכים שבקונצנזוס, עמדות, אמונות, סטריאוטיפים, תיאוריות קונספירציה ^[22] ואידאולוגיות תרבותיות. דוגמאות לכך הן הזכויות הבלתי ניתנות לביטול של האדם, זכותם האלוהית של מלכים, מוסר העבודה הפרוטסטנטי ומיתוסים לאומיים. ^[19][23] בחברה העכשווית, מיתוסים או נרטיבים שנותנים לגיטימציה, מועברים באמצעות פלטפורמות כמו מדיה חברתית, תוכניות טלוויזיה וסרטים, ונחקרים באמצעות מגוון שיטות כולל ניתוח תוכן, סמיוטיקה, ניתוח שיח ופסיכואנליזה. ^[24] הפירוט של הנרטיב משתרע מאידאולוגיות רחבות ברמה הגבוהה ביותר ועד למיתוסים אישיים ברמה בינונית (חשיבה חיובית של עצמך כדומיננטי חכם מצליח, או נחות וכנוע) ^[25], ומגיע לרמה הנמוכה ביותר של תסריטים או סכמות התנהגותיות עבור מצבים חברתיים מסוימים של דומיננטיות לעומת כניעה. ^[26] קטגוריות של מיתוס כוללות:

• מיתוסים פטרנליסטיים (ההגמוניה השלטת משרתת את החברה, דואגת למיעוטים חסרי היכולת)
• מיתוסים הדדיים (הצעות שבעלי הדומיננטיות והקבוצות החיצוניות הם למעשה שווים)
• מיתוסים קדושים (קארמה או זכותם האלוהית של מלכים כמתן מנדט על ידי הדת המאשר לשלוט באחרים)^[27]

לצורך ויסות שלושת המנגנונים של דיכוי היררכיה קבוצתית, ישנם שני סוגים פונקציונליים של מיתוסים המעניקים לגיטימציה: מיתוסים מגבירי היררכיה ומיתוסים מחלישים היררכיה. אידאולוגיות מגבירות היררכיה (למשל, גזענות או מריטוקרטיה) תורמות לרמות גבוהות יותר של אי שוויון מבוסס קבוצה. פלישיה פראטו הציגה את המריטוקרטיה כדוגמה למיתוס שנותן לגיטימציה, וכיצד היא, כפי שהיא בנויה בפועל, מייצרת רק אשליה של הוגנות . ^[28] אידאולוגיות מחלישות היררכיה כגון זכויות מוגנות, אוניברסליזם, שוויון, פמיניזם ורב-תרבותיות תורמות לרמות גבוהות יותר של שוויון המסתמך על שייכות קבוצתית. ^[29] אנשים תומכים בצורות שונות של אידאולוגיות המבוססות בחלקן על הנטייה הפסיכולוגית שלהם לקבל או לדחות יחסי קבוצה לא שוויוניים כפי שנמדדים לפי סולם SDO. אנשים שציוניהם בסולם SDO גבוהים יותר, נוטים לאשר אידאולוגיות משפרות היררכיה, ואנשים שהציונים שלהם בסולם נמוכים יותר, נוטים לאשר אידאולוגיות מחלישות היררכיה. ^[30] לבסוף, SDT מציע שהאיזון הנגדי היחסי בין כוחות חברתיים מגבירי היררכיה ובין כוחות המחלישים אותה, מייצב את אי השוויון המבוסס קבוצה. ^[31]

ראו גם

• מכוונות לשליטה חברתית
• השערת העולם הצודק
• אישיות סמכותנית
• השילוש האפל

לקריאה נוספת

• רובינשטיין, ג', שנאת גברים או שנאת נשים?, באתר פסיכולוגיה עברית, ‏2012