תקשורת מסוייעת

תקשורת מסוייעת (באנגלית: Facilitated Communication) היא טכניקה שהופרכה מבחינה מדעית, בה מנחה מסייעת למטופלים עם מוגבלות מילולית (לדוגמה אוטיזם) להקליד אותיות במקלדת.^[1][2] לכאורה, המנחה עוזרת למטופלים לבחור את האותיות על-ידי תמיכה פיזית ועידוד רגשי. למעשה, קיימות עדויות חד-משמעיות לכך שהמסרים המוקלדים מנוסחים על-ידי המנחה עצמה, ולא על-ידי המטופל.^[1]

קיימת הסכמה רחבה בתוך הקהילה המדעית ובקרב ארגוני תמיכה בקבוצות עם מוגבלויות, לכך שתקשורת מסוייעת היא פסאודו-מדע,^[3] ואינה תקפה לתקשורת עם אנשים הסובלים מהפרעה בספקטרום האוטיסטי.^[4] מחקרים מצביעים על כך שהמנחה היא המקור להודעות המתקבלות דרך תקשורת מסוייעת, ולא האדם בעל המוגבלות. המנחה עשויה להאמין שהיא אינה מקור ההודעות, אך למעשה, היא מניעה את זרועו של המטופל באמצעות הנחיה אידיומוטורית,^[5][6] אפקט הדומה לזה הפועל בלוח ויג'י.^[7]

בתקשורת מסוייעת, המטופל, שאינו מסוגל בדרך-כלל לתקשר בעזרת דיבור, נקרא "שותף לתקשורת", ואילו האדם המחזיק בזרועו נקרא "המנחה". המנחה מחזיק או נוגע במרפק, פרק כף היד, היד, שרוול או חלקים אחרים של הגוף^[8] בעוד השותף לתקשורת מצביע על אותיות האלף בית במקלדת או בהתקן אחר.^[1] המנחה מתוארת כמי שרק עוזרת למטופל להצביע על אותיות, לשלוט בתנועות זרוע בלתי רצוניות, להימנע משגיאות וליזום תנועה.^[9] למעשה, מחקרים מצאו בעקביות שתקשורת מסוייעת אינה מסוגלת לספק את המענה הנכון, כאשר המנחה לא יודעת את התשובות לשאלות. למשל, כאשר הראו למטופל חפץ מסוים, אך לא למנחה, לא התקבלה תשובה נכונה לגבי זהות החפץ.^[10] דוגמה נוספת לחוסר התקפות של השיטה היא בכך שבמקרים רבים המנחות חשבו שהמטופלים מקלידים מסר קוהרנטי, בעוד שבעצם עיני המטופל היו עצומות, או מוסטות הצידה.^[11] למרות אטרקטיביות השיטה בעיני חלק מהמשתמשים והמטפלים, רוב הארגונים למען טיפול בקשיי תקשורת ממליצים בחריפות שלא להשתמש בה.^[1]

ישנה הבחנה ברורה בין תקשורת מסוייעת, אשר היא שיטה ללא ביסוס מדעי, לבין תקשורת תומכת וחליפית. בתקשורת תומכת וחליפית נעשה גם שימוש בכלים טכנולוגיים כדי לסייע למטופלים עם קשיי דיבור לתקשר,^[12] אך כלים אלה כן מבוססים מדעית.

ארגונים המתנגדים לתקשורת מסוייעת

רוב הארגונים המקצועיים העוסקים בפסיכיאטריה, מוגבלות שכלית, ובעיות תקשורת מתנגדים לשימוש בתקשורת נתמכת.^[1]

• האקדמיה האמריקאית לפסיכיאטריה לילדים ובני נוער (AACAP)^[13]
• האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (AAP)^[14][15]
• האיגוד האמריקאי למגבלות שכליות והתפתחותיות (AAIDD), שנקרא בעבר האיגוד האמריקאי לפיגור שכלי (AAMR)^[14][15]

בנייר עמדה שפרסם חבר הנאמנים של AAIDD הם מסכמים וכותבים "במקום לתת לאנשים לבטא את מחשבותיהם, רצונותיהם ובחירותיהם, תקשורת מסוייעת ושיטת ההנחיה המהירה עלולים להשתיק את קולות המטופלים. זאת בשל הסכנה להשפעת המנחה, וכן בשל הסכנה להעביר משאבים לשיטה זו על פני שיטות שנתמכו מדעית, כמו אלה מתחום התקשורת התומכת והחלופית."

• מועצת הנציגים של איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי (APACR)^[14][15]
• האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה (APA)^[13]
• האגודה האמריקנית לדיבור, שפה ושמיעה (ASHA)^[16][17][18]
• האגודה הבינלאומית לניתוח התנהגות (ABAI)^[15][13]
• האגודה למדע הטיפול באוטיזם^[14]
• החברה הבינלאומית לתקשורת תומכת וחלופית (ISAAC)^[14]
• המכון הבריטי הלאומי למצוינות בבריאות וטיפול (נייס)^[19]

תקשורת מסוייעת בישראל

בישראל, קיים שימוש בתקשורת מסוייעת, למרות היותה חסרת ביסוס מדעי. בין השאר, השיטה שימשה בטקסים דתיים בהם ילד או ילדה הסובלים מאוטיזם עלו על הבמה ובעזרת "תקשורת מסוייעת" העבירו מסרים על חוויותיהם ממפגשים עם מלאכים.^[20] במסגרת תוכנית הרשת הדוקומנטרית "כאן מקשיבים" של כאן 11, אורית נבון הציגה שני סרטונים בהם ישנו שימוש בתקשורת מסוייעת.^[21][22] בסרטים אלה המנחה מוצגת כ"מורה להקלדה" או "סייעת". הסרטונים הוצגו ללא גישה ביקורתית.

בישראל, מיוצגת החברה הבינלאומית לתקשורת תומכת וחלופית ISAAC על-ידי העמותה אייזק - ישראל. בדף העמותה מצוין כי הם "מודאגים מן השימוש הממושך בתקשורת מסוייעת (FC) למרות הספרות הקיימת לגבי [חוסר] תוקפה של שיטה זו."^[23]

קישורים חיצוניים

• אברהם שטינברג, תקשורת מסייעת עם ילדים אוטיסטים או מפגרים, דעת, כסלו תשנ"ז
• יורם בילו: מה אומרת הנשמה: שימושים מטפיזיים ב"תקשורת נתמכת" בקהילה החרדית בישראל, סרטון בערוץ "האוניברסיטה הפתוחה", באתר יוטיוב