PDF/A

PDF/A הוא תת־תקן של PDF, שאושר על ידי ISO, ונועד לשימוש בארכוב ולשימור דיגיטלי ארוך־טווח של מסמכים אלקטרוניים. התקן PDF/A שונה מ־PDF רגיל בכך שהוא אוסר שימוש במאפיינים שאינם מתאימים לשימור ארוך־טווח, כגון קישור לגופנים חיצוניים (במקום הטמעת גופנים) והצפנה.^[1] דרישות התקן לצופי PDF/A כוללות הנחיות לניהול צבע, תמיכה בגופנים מוטמעים וממשק לקריאת הערות מוטמעות.

רמות תאימות וגרסאות

PDF/A-1

החלק הראשון של התקן פורסם ב־28 בספטמבר 2005,^[2] והוא מגדיר שתי רמות תאימות:^[3]

• PDF/A-1b – רמת תאימות B (בסיסית)
• PDF/A-1a – רמת תאימות A (נגישות)

רמת B מחייבת עמידה בדרישות הנחוצות לשחזור מהימן של המראה החזותי של המסמך. רמת A כוללת את כל דרישות רמת B וכן דרישות נוספות שמטרתן לשפר את הנגישות הדיגיטלית של המסמך.

דרישות נוספות ברמת A כוללות:

• ציון שפת המסמך
• מבנה היררכי של המסמך
• תיוג טקסט ותיאורים עבור תמונות וסמלים
• מיפוי תווים ל־Unicode

רמת תאימות A נועדה להקל על שימוש במסמכים באמצעות תוכנות מסייעות, כגון קוראי מסך.^[3] בהמשך פותח התקן PDF/UA, שנועד לתת מענה מפורט יותר להיבטי נגישות, תוך החלפת חלק מההנחיות הכלליות של PDF/A במפרטים טכניים מדויקים יותר.^[4]

PDF/A-2

החלק השני של התקן פורסם ב־20 ביוני 2011,^[5] והוא מבוסס על PDF 1.7 (ISO 32000-1). תקן זה אינו תואם בהכרח לאחור ל־PDF/A-1.

החידושים העיקריים כוללים:

• דחיסת תמונות JPEG 2000
• תמיכה בשקיפויות ושכבות
• הטמעת גופני OpenType
• תמיכה בחתימות דיגיטליות בהתאם לתקן PAdES
• אפשרות להטמעת קובצי PDF/A בתוך קובץ אחד לצורכי ארכוב^[6]

התקן מגדיר שלוש רמות תאימות: PDF/A-2a, PDF/A-2b ו־PDF/A-2u, כאשר האחרונה מחייבת מיפוי Unicode מלא לכל הטקסט במסמך.^[3][7]

PDF/A-3

החלק השלישי של התקן פורסם ב־15 באוקטובר 2012,^[8] והוא מאפשר, לראשונה, הטמעה של קובצי מידע בפורמטים שרירותיים (כגון XML, CSV או מסמכי Office) בתוך מסמכי PDF/A תואמים.^[9]

PDF/A-4

החלק הרביעי של התקן, המבוסס על PDF 2.0, פורסם בסוף שנת 2020.^[10]

התקן מגדיר שתי רמות תאימות נוספות:

• PDF/A-4f – הטמעת קבצים שרירותיים
• PDF/A-4e – תאימות הנדסית, הכוללת תמיכה ב־3D, RichMedia ו־JavaScript

PDF/A-4e מחליף את PDF/E כפורמט הארכוב למסמכים הנדסיים המבוססים על PDF 2.0.