מום

מידע נוסף ניתוח דקדוקי ...

מגבלה או פגיעה קבועה הנגרמת עקב פגיעה פיזית או מוּלדת, אשר ברוב המקרים אינה ניתנת לטיפול.
- הנער עבר ניתוח לתיקון מום מולד בלבו.
- "וְאִישׁ כִּי־יַקְרִיב זֶבַח־שְׁלָמִים לַה', לְפַלֵּא־נֶדֶר אוֹ לִנְדָבָה, בַּבָּקָר אוֹ בַצֹּאן - תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן כָּל־מוּם לֹא יִהְיֶה־בּוֹ" (ויקרא כב, כא)
- "וְאִישׁ כִּי־יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ: שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר, עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן, כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ" (ויקרא כד, יט־כ)
- בפנים (בספר בן סירא) נכתב מום,ובחוץ (בתוספות הפרשנים) מפורש במילה שהיתה, ידועה אז להמון העם: דופי (אברהם כהנא, במבוא על ספר בן סירא. תרע"ג 1913)

בספר דניאל מופיע בכתיב "מאום" כאשר הוראת הקרי היא "מום": ”יְלָדִים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כָּל מאום [מוּם] וְטוֹבֵי מַרְאֶה וּמַשְׂכִּילִים [...]“ (דניאל א, פסוק ד), וגם - ”וּבְכַפַּי דָּבַק מאוּם“ (איוב לא, פסוק ז) כלומר המילה מום נוצרה על ידי הבלעת האות א' מתוך המילה מאומה (כלום), שבאה לתאר מצב של היעדר תפקוד גופני כלשהו.^[1]

מוּם