תושב

תּוֹשָׁב

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	תושב
הגייה*	toshav
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	י־שׁ־ב
דרך תצורה	משקל תַּקְטֵל
נטיות	תּוֹשַׁב־, נ׳ תּוֹשֶׁבֶת, ר׳ תּוֹשָׁבִים

1. אדם שגר במקום מסוים באופן קבוע.

   • ”לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם, תִּהְיֶינָה שֵׁשׁ-הֶעָרִים הָאֵלֶּה, לְמִקְלָט--לָנוּס שָׁמָּה, כָּל-מַכֵּה-נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה.“ (במדבר לה, פסוק טו)
   • ”כל אחד מחברי־הכנסת וגם כל תושב בישראל, רשאי לשאול: למה נמשכות השיחות כל־כך הרבה זמן?“ (המשא־ומתן להקמת ממשלה חדשה, מאת דוד בן־גוריון, בפרויקט בן יהודה)

גיזרון

• מקור המילה במקרא.

צירופים

• תושב קבע
• גר תושב

נגזרות

• תושבות

מילים נרדפות

• אזרח

ניגודים

• נודד
• נווד

תרגום

• אנגלית: resident‏‏‏‏
• ערבית: ساكِن‏, مُواطِن‏‏‏‏

ראו גם

• דייר
• מגורים
• שוהה
• אוכלוסיה

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: תושב

השורש ישב

השורש י־שׁ־ב הוא שורש מגזרת נפ"יו. ניתוח דקדוקי לשורש משמעות עיקרית מנוחת גוף במקום. מגורים. הסרת קושי רעיוני. גזרה הופיע לראשונה בלשון במקרא נטיות הפעלים י־שׁ־ב עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל קַל יָשַׁב יוֹשֵׁב יֵשֵׁב שֵׁב לָשֶׁבֶת או לֵישֵׁב נִפְעַל נוֹשַׁב נוֹשָׁב יִוָּשֵׁב הִוָּשֵׁב לְהִוָּשֵׁב הִפְעִיל הוֹשִׁיב מוֹשִׁיב יוֹשִׁיב הוֹשֵׁב לְהוֹשִׁיב הֻפְעַל הוּשַׁב מוּשַׁב יוּשַׁב -אין- -אין- פִּעֵל יִשֵּׁב מְיַשֵּׁב יְיַשֵּׁב יַשֵּׁב לְיַשֵּׁב פֻּעַל יֻשַּׁב מְיֻשַּׁב יְיֻשַּׁב -אין- -אין- הִתְפַּעֵל הִתְיַשֵּׁב מִתְיַשֵּׁב יִתְיַשֵּׁב הִתְיַשֵּׁב לְהִתְיַשֵּׁב