אהוד ברק

אהוד ברק

אהוד ברק (במקור: ברוג) (נולד ב־12 בפברואר 1942). היה ראש הממשלה העשירי של מדינת ישראל, שר הביטחון ושר החוץ. כיהן כרמטכ"ל ה־14 של צה"ל.

כללי

משמאל לימין: ברק והילרי קלינטון

• "זהו שחר של יום חדש." ~ בנאום ניצחונו בבחירות 1999
• "יש משהו שהוא באמת איזו סתירה בין השיח הציבורי, שיש בו איזה מידה של שטחיות, לבין מה שדרוש באמת." ~ 2011
• "תפקידנו - לעשות כל שביכולתנו כדי למנוע את המצב שבו ישראל היא בת ערובה של מושחתים מצד אחד וגזענים מהצד השני." ~ יוני 2019
• "כשיד שמאל פותחת כל דלת ומחפשת אחר השלום – יד ימין נמצאת עם האצבע על ההדק, מוכנה לכל אפשרות בכל רגע." ~ 27 באוקטובר 2009^[1]
• "המיינסטרים הישראלי החזק, היציב, העצמאי ועם הביטחון העצמי, צריך להיעמד על הרגליים ולהעביר את הכוח הפוליטי לא למישהו נחמד, לא למי שמשחק ברגשות של ההמון, אלא למי שמציב את העמדות, את הדברים הנכונים, הדברים שדרושים למדינה." ~ 2011
• "זה לא הזמן לרפיסות ולא הזמן לפחד. זה לא הזמן לפאסיביות ולא הזמן לדיבור עמום. זה לא הזמן להיות על הגדר." ~ יוני 2019
• "לאדם יש שני גילים. ישנו הגיל הכרונולוגי שנמדד בשנות שמש או ירח רגילות, וישנו גילו הפסיכולוגי, שנמדד בכברת דרך ההתפתחות שאותו בן אנוש כבר עבר... גבריות זה סט של תכונות אופי – שקט פנימי, קור רוח, כושר החלטה, כושר התבוננות, אומץ לב אישי, ערכים והנכונות להילחם למענם, העזה והיכולת לשחות כנגד הזרם, להתמודד עם בעיות ולא לחמוק מהן... אי שביעות רצון עצמית פירושו – אל תיתפס לטפיחה עצמית על הכתף גם כשאחרים טופחים עליה... אל תיבהל כשנדמה לך שאינך עומד בדרישות שקבעת לעצמך... כשנדמה לך שאינך מצליח לשמור על קור רוח... כשאתה מפחד... כשאתה חושב שהנה אתה מתחמק מקריאת הערכים של איזשהן פינות אגואיסטיות... אל תיבהל: הרגשות הללו הם נחלת כל אדם המנסה לבנות את אישיותו במו ידיו... דאג לכך שהסטנדרטים שתקבע לעצמך בכל השטחים ובכל החזיתות יהיו גבוהים ביותר. בסטנדרטים שאתה קובע לעצמך, לעולם אל תיתפס לפשרות. יש דברים בעולם שהפשרה היא עצם מהותם, וטוב שכך הדבר. יש דברים אחרים שעבורם הפשרה היא קטלנית. בדרישות שאדם דורש מעצמו – המתחיל בפשרות, יגמור פושר. במשך השנים האלה אני הולך בדרך מסוימת... הדרך משולה לשביל צר המטפס במעלה הר. מצד אחד הוא מבטיח בקצהו סיפוק ומחזה מרהיב... מאידך הוא צר... התהום משני הצדדים... הרגל עשויה למעוד ואבן עלולה להידרדר מתחת הרגליים ולסחוב אותך אתה. בקשה אחת בלבד לי אליך, לך באותה הדרך, עם כל הסיכונים, שמע ממי שכבר עבר כברת דרך רצינית... זה כדאי." ~ מכתב לאחיו אבינועם, 15 במרץ 1963^[2]
• "אל משהו מרוחה המיוחדת של הפנימייה הצבאית נחשפתי כחייל צעיר בסיירת מטכ"ל. הבולט שבקצינים הצעירים ביחידה היה אז יחיאל אמסלם בוגר המחזור הרביעי של הפנימייה שליד הריאלי. ספוג כולו בנורמות ובערכים שלה. ישרות וישירות. דבקות במשימה ומחויבות. חדור בחדוות העשייה. וחוטא בכתיבה בסתר. דרוך לזנק אל כל אתגר או אפילו תגרה. לוחמני מול יריבים, תובעני בעת הביצוע ומחבק – בין לבין – לפקודיו. מאות קילומטרים גמעתי בלילות, כחייל צעיר, כשלפני מתמרת צלליתו – ורגליו הארוכות מחייבות אותי לא פעם לרוץ. הרבה ממה שאני יודע על פיקוד ישיר על אנשים קיבלתי מאמסלם. ביום השלישי ל'מלחמת ששת הימים', במעלה הדרך ממ.פ. אל בוריג' אל רכס עלי אל מונטר, בזחל"ם המוביל של פלוגתו, פלוגת צנחנים בגדוד 202 נהרג רב סרן יחיאל אמסלם. סגנו – נחמיה כהן, גם הוא איש סיירת מטכ"ל במקורו – תפס את הפיקוד ונהרג 15 דקות מאוחר יותר. המשימה – למרות הכול בוצעה. רוח הלוחמים, רוח הפנימייה הצבאית שליד ה'ריאלי' – היא שניצחה." ~ מתוך דבריו בכנס לזכר נופלי הפנימייה הצבאית לפיקוד בחיפה^[3]
• "חוק יסוד: הצבא הוא הקצר ביותר בספר החוקים שלנו. נאמר בו שצה"ל יגן על מדינת ישראל, שהרמטכ"ל הוא הדרג הפיקודי העליון בצבא, שצה"ל נתון למרותה של הממשלה ושהרמטכ"ל כפוף לשר הביטחון. על הדברים הפשוטים הללו, שהם יסוד הדמוקרטיה, בכוונתי לעמוד באופן נחרץ והחלטי." ~ דברים שנשא בפני פורום המטה הכללי, 3 בספטמבר 2010^[4]
• "ישנה תקווה שתמשיך המציאות עם 10 פעמים ירי בחודש, 7 פעמים ירי בחודש." ~ על ירי הקסאם, בוועדת חוץ וביטחון, נובמבר 2008^[5]
• "חשבתי בהתחלה שלא צריך לעשות עם זה שום דבר, אבל בינתיים זה לא מת לבד. זו הזדמנות לומר שאין שום דבר. יכול להיות שיש אנשים שהיו שמחים מאוד שאני אשכח כל מיני דברים והם מדברים ממשאלות לבם וזה עבר את השפה ויצא החוצה. אתה רואה בעיניים של אנשים את דאגת האמת שלהם, שהם אוהבים, ואתה רואה תגובות משונות אחרות." ~ מזים את השמועות לפיה לקה במחלת אלצהיימר^[6]
• "אני חושב שדאעש מצליח במידה מסוימת מכיוון שהוא לא עומד בפני מאמץ מספיק מתואם ועקבי להרוס את הארגון. באופן טכני הם הם לא חזקים. כ־30–40 אלף איש. כלי הרכב שלהם הם טנדרים של טויוטה וכמה מכונות ירייה עליהם. אני חושב שבמאמץ קצת יותר מתואם, אפשר יהיה לדכא את דאעש. זה לא קל, אבל זה לא משהו שלא יעלה על הדעת, הם לא ענקיים. אם החטיבות של הצבא הטורקי על הגבול ייכנסו לקובאני, זה יסתיים בתוך יומיים. בעיקרון מה שהם עמדו בפניו ברמאדי (עיר במרכז עיראק, שנכבשה על ידי דאעש) ובמקומות אחרים בעיראק הוא צבא שלא רוצה להילחם. כשצבא לא רוצה להילחם, אתה לא זקוק למומחיות גדולה מדי על מנת לנצח. ארגון המדינה האסלאמית מעולם לא נלחם בקרב אמיתי – כוח ההתנגדות החזק היחידי שהם פגשו בו היה בקובאני, מצד המיליציות הכורדיות. הטורקים הציעו את הדבר הבא: אנחנו מוכן לשתף פעולה עם האמריקנים נגד דאעש, אבל אנחנו רוצים שלא תשכחו את אסד. אנחנו לא יכולים לנצח את דאעש ואז להפוך את אסד להרבה יותר שמח." ~ טוען כי ניתן להכניע את דעאש^[7]
• "כשהממשלה ההיא נכנסה לתפקידה, חשבתי שהרצון ליצור נקודת זמן שבה ניתן להביא להסכמה מקסימלית או התנגדות מינימלית לאפשרות של פעולה עצמאית ישראלית באיראן יביא לכיפוף כל דבר אחר... הייתה התנגדות לפעולה באיראן בתוך מערכת הביטחון שלנו, בתוך הממשלה, כולל מבית נשיא המדינה, שפעלו ישירות מול הציבור ליצור חרדות עצומות, שאין להן בסיס, לגבי מה יקרה פה אם נתקיף. אמרתי לנתניהו וליברמן לא פעם: 'תראו, חלק מהסיבות התת־הכרתיות להתנגדות העצומה שיש לכוונה שלנו לפעול באיראן, בתוך המערכת הביטחונית, הפוליטית והפוליטית לשעבר, מקורן בהכרה מתסכלת שפעולה באיראן באמת מפחידה אנשים, ולא בלי צדק. זה הרי לא דבר פשוט לגמרי. זה בטח יכול להביא לפחות למלחמה עם איראן ועם חיזבאללה'... וכאשר אנשים מתמודדים עם החרדה שלהם מול הנהגה שלא מסוגלת לגייס את כוחות הנפש לעסוק בנושא הפלסטיני, שהוא הדבר היותר כואב אבל היותר פשוט מבחינת המבנה והבהירות שלו, אז הם שואלים את עצמם האם ההנהגה הזאת בכלל מסוגלת להתעסק עם הדבר הגדול?" ~ על סוגיית תקיפת הגרעין האיראני בממשלה בה כיהן כשר ביטחון^[8]
• "זה מדרון חלקלק ובמדרון החלקלק הזה אנחנו צועדים לכיוון מדינה אחת לשני עמים. בעולם מתגבשת ההרגשה שישראל לא מתכוונת באמת, שהמאסה של ההנהגה הישראלית הגיעה למסקנה שאין פתרון סביר של שני עמים שיכול להבטיח לישראל ביטחון ושאין לנו ברירה אלא להמשיך להחזיק בכל השטח ולתת להם זכויות אחרות של אוטונומיה. ובגלל שלנו אין ברירה, אז העולם ייאלץ לקבל את זה. כל ההנחות האלה הן מופרכות, זה פשוט פרי היעדר שיח אסרטיבי. העולם לא יקנה את זה. זו פשוט אשליה. הרעיון הזה ייהדף בברוטליות על ידי הטובים שבידידנו. בשלב מסוים אפשר יהיה להסתיר את הכוונה הזאת על ידי נאומי מכללת תל חי או אוניברסיטת חיפה, אחרי שהיה נאום בר אילן. אז יהיו עוד איזה שני נאומים וזה יזרע לאיזה זמן עמימות, אבל העולם הולך ומתפכח והוא ילך בנתיב שאנחנו ראינו. אני בכוונה לא רוצה להזכיר את השם של מה שקרה ביבשת אחרת. קורים תהליכים אטיים של דה־לגיטימציה לישראל מתחת לפני השטח. תנועת BDS, של חרם או משיכת השקעות וסנקציות על ישראל, מתפתחת. השם שלה שאול מהתנועה שמוטטה בסוף את דרום אפריקה שהייתה מבחינה כלכלית וצבאית יותר חזקה מאשר כל אפריקה מתחת לסהרה ביחד, אבל היא לא עמדה, כי היא לא יכלה לעמוד בבידוד הבינלאומי. כל זמן שהקולות האלה נגד ישראל הגיעו מאריתריאה, או מאוריטניה, בסדר. כשזה מתחיל להגיע מסקנדינביה, מבריטניה, זו בעיה רצינית. תראה איפה ישראל נמצאת בקהילה של ארגוני עובדים בעולם, במצב חמור ביותר. זה ימשיך לארגוני צרכנים, לקרנות פנסיה, לאקדמיה." ~ על סכנת החרם על ישראל^[8]
• "אני ראיתי מה זו מצוקה, מה זה עוני ומחסור קיצוני ביותר. ההורים שלי גרו בדירה של 11 מטר מרובע ללא כיור, מים ושירותים עד שהגעתי לבר מצווה. לא תמצא בשכבה שלי, בתוך צמרת המדינה בהווה ובעבר, אנשים שיותר זמן ממני ישנו על האדמה. על האדמה, בלי כלום." ~ מסביר כי אינו רואה סתירה בין היותו בן קיבוץ וחייל (בעברו) ובין היותו מיליונר בהווה^[8]
• "רבין הרבה לומר שבשבילו החזרה היא אופציה, לא אובססיה. הוא אמר את זה משום שזו הייתה אובססיה. הרגשתו הפנימית הייתה שהוא הודח אחרי קדנציה – שלדעתי אגב הייתה טובה הרבה מאיך שנתפסה – לא על ידי יריבים מבחוץ אלא על ידי אנשים מבפנים שחתרו תחתיו וחיסלו אותו. אני כבר לא רוצה לדבר על שרון, שהצורך לחזור בער בו מאז סברה ושתילה. הוא היה אומר לימים, כשהוא נהיה ראש ממשלה, שאם הוא היה מקשיב לעמרי, אז הוא היה נהיה ראש ממשלה עשר שנים קודם, ואנחנו היום יודעים מה הצד השני של להקשיב לעמרי. היה באנשים שהזכרת מטען של מרירות עצומה כלפי חלק מהשחקנים סביבם, כלפי העובדה שהם תומרנו למצב הזה. אני לא שם. אני קיבלתי החלטות שהאיצו את סיום כהונתי כראש ממשלה. אף אחד לא רימה אותי ואף אחד לא תיחמן אותי ואין אצלי את האובססיה. אני שקט מאוד. אני לא מרגיש דיסוננס. אומרים 'נכשלת, זרקו אותך'. את כל הבחירות אני עשיתי." ~ על ההבדל בינו ובין קודמיו בתפקיד ראש הממשלה והתשוקה/אפשרות לחזור לכהן בתפקיד^[8]
• "בדיעבד יכול להיות שזה דבר שהוא... בהחלט שהוא... לא מתאים ל... הוא לא... הוא... הייתי אומר, הרי... למרות ש..." ~ בתגובה לשאלה האם טעה שקנה דירה במגדלי אקירוב^[9]
• "אין שחר לנבואות האימה של קיצונים המפחידים אותנו, שאיימו עלינו בקטיושות בזמן חתימת אוסלו, אלה שלא העזו לצאת מלבנון, אלו שלא מוכנים לנסות לסיים את מאבק הדמים." ~ דיון בכנסת, 10 ביולי 2000
• "הליכוד לא ישרוד את ההתנתקות, וזה יהיה הזמן למפלגת העבודה." ~ בראיון לאתר ynet,‏ 2005
• "ועידת דרבן זה ביטוי לעולם הפוך. מקום בו אחמדינז'אד יכול להיות אורח כבוד בוועידה נגד גזענות. אנחנו צריכים להיאבק בהיפוך היוצרות הזה, לשם כך אנחנו קיימים." ~ על נאומו של מחמוד אחמדינז'אד בועידת דרבן 2
• "אני מספיק לא צנוע בשביל להבחין באופן אובייקטיבי מבחינת הרקורד, הניסיון, המוכרות הבינלאומית, ההיכרות האינטימית עם בעיות הביטחון, מדינאות, כלכלה וכו'. אני היום יותר בשל וכשיר להוביל את מדינת ישראל מכל אחד מהמועמדים מסביב, כולל נתניהו שהוא מנוסה אבל חסר יכולת לקבל החלטות." ~ בראיון לערוץ 2, נובמבר 2017
• "אני חושב שנגמר פרק והתחיל פרק חדש. אני מכיר את נתניהו מקרוב, לפי דעתי הוא מבין שזה סוף הסיפור. הוא כמובן יעשה כל תעלול, אחיזת עיניים וגימיק אפשרי בשביל לדחות את זה. אין שום דרך חזרה. הפרק הזה בהיסטוריה הפוליטית של ישראל עומד להסתיים." ~ על חקירות המשטרה את בנימין נתניהו, 2018
• "אני היום מאמין שאחד הדברים החשובים שיכולים לקרות פה, זה אם עכשיו תופיע אישה [בתפקיד ראש הממשלה]... נשים הן יותר מוכשרות לניהול מודרני. אתה מוצא הרבה פחות אגו, הרבה יותר נכונות לשתף פעולה והרבה יותר ענייניות." ~ בתכנית "פגישה עם רוני קובן", 2020.^[10]
• "הדתות הגדולות שומרות על מרכזיותן בתרבות משחר קיומה ועד היום, משום שהן מבטאות אינסטינקט אנושי קדום שמוביל לנכונות לקבל ללא ערעור סמכות על־אנושית, בתמורה לחיים של תוכן ומענה לתהיות ראשוניות וקיומיות. האמונה הדתית משקפת צורך אנושי עמוק, ולא במקרה הדתות הגדולות הן המוסדות מאריכי הימים ביותר של האנושות." ~ עיתון הארץ, יוני 2022

שלום ובטחון

אהוד ברק

• "שטחי יהודה ושומרון הם קלף המיקוח הטוב ביותר שלנו, ואנחנו מוותרים על הקלף הזה עוד לפני שהמשחק האמיתי מתחיל." ~ בדיון בקבינט המדיני־ביטחוני על ביצוע ה"פעימות", 1995^[11]
• "חשוב שהמנהרה הזו תיפתח כמה שיותר מהר לציבור... זוהי תחושה של התרוממות רוח היסטורית." ~ במהלך ביקור במנהרת הכותל, 1995^[12]
• "עד ש'נמר עם גדי ירבץ', כדאי שנהיה נמרים." ~ באזכרה לסמ"ר לירן בנאי, אשקלון, אפריל 2008
• "המשפחה הזאת (משפחת אסד. ע"ה) סיימה את תפקידה ההיסטורי. הם ייעלמו כנראה תוך כמה שבועות." ~ בוועידה העולמית למדיניות בווינה^[13]
• "לפני 20 שנה כשהייתי במדים אמרתי, ש'ישראל היא וילה בג'ונגל'. אז יכול להיות שהיא לא וילה בג'ונגל, אלא נוה אואזיס באמצע המדבר. מסביבנו כל העולם גועש, וצריך להיות מפוכחים, אחראיים, שתי הרגליים על האדמה, עיניים פקוחות, יד אחת מושטת רצוי יד שמאל לחפש אפשרות לעשות הסדרים, ויד ימין עם האצבע המורה, האצבע השנייה, על קרוב לשמורת ההדק, כשצריך ללחוץ לוחצים."^[14]
• "מי שמבקש להגיב על כל רקטה, לא מבין שהוא נותן את זכות הוטו על הפסקת האש לאחרון הפרחחים באזור." ~ ראיון לאתר וואלה! לאחר מבצע עמוד ענן^[15]
• "הסיכוי שהם יעמדו בו קטן... אנחנו נגיב בעוצמה רבה אם נגלה שהפסקת האש הופרה." ~ בראיון לערוץ הראשון, 22 בנובמבר 2012
• "מעטים מהפלסטינים יכולים לעקוף את הכריש של המוסד ולשחות לקפריסין." ~ על הסיכוי להבריח נשק לרצועת עזה בלי שישראל תבחין, בראיון לערוץ הראשון, 22 בנובמבר 2012
• "יש הישגים יוצאי דופן שאני לא רוצה למנות אותם." ~ לערוץ הראשון
• "מילים לא עוצרות טילים, והכרזות לא עוצרות סרכזות (צנטריפוגות, כשהכוונה לפיתוח נשק גרעיני באיראן)." ~ ישיבת סיעת העבודה, 15 בינואר 2008
• "אני משער שאם הייתי [צעיר פלסטיני] בגיל המתאים אז בשלב מסוים הייתי נכנס לאחד מארגוני הטרור."^[16] [...] "פעולות ארגוני הטרור הפלסטיני, הפוגעות בנשים וילדים הן חמורות, נבזיות ושפלות."^{[דרוש מקור]} ~ בראיון עם גדעון לוי, מרץ 1998
• "אם המהומות לא ייפסקו תוך 48 שעות אנחנו נדע מה לעשות." ~ בראשית האינתיפאדה השנייה
• "אם תיפול שערה משערות ראשם של מי מחיילנו אדמת לבנון תבער." ~ לאחר הנסיגה מלבנון
• "ההסכם הזה מלא חורים כמו גבינה שווייצרית." ~ על הסכמי אוסלו, בעת שכיהן כרמטכ"ל
• "ניסינו אותם יותר מפעם אחת וזה לא מצליח. העם בישראל חש שלא מדובר במשהו אמיתי. אם המו"מ לא יצליח, יש לשרטט קו גבול שיכלול את גוש היישובים הגדולים, את פרברי ירושלים ו־80% מההתנחלויות, ולהכריז שמעבר לקו זה קיימת מדינה פלסטינית רציפה עם חיבור תת־קרקעי לעזה. תהיה לנו שליטה על קו הרכס ונוכחות לאורך הירדן, אך נוכחות זו לא תפגע בחיי הפלסטינים. ישראל צריכה לשמור על עליונותה המוסרית ואסור לה להיתפס כמי שאיבדה את העליונות הזו בעיני המוקדים החשובים לה: אמריקה הצפונית ומערב אירופה." ~ פורס את חזונו לגבי הסדר עם הפלסטינים^[17]
• "מובארק היה בן־ברית למשך 30 שנים, אבל ברגע שעמו התקומם נגדו – הסנטימנטים של האמריקנים עברו לציבור, וזה גרם להם (האמריקנים) להיות יותר מבולבלים." ~ תוקף את מדיניות החוץ של ממשל אובמה^[18]
• "הסכסוך בינינו לבין הפלסטינים הוא אגררי. כל אחד מנסה לטמון את ראשו של השני בחול."^[19]
• "ההרתעה והריספקט אל מדינת ישראל נולדים מהמעשים, לא מהדיבורים." ~ ינואר 2019

פוליטיקה

• "פוליטיקאים הם רק בני אדם, לפעמים גם זה לא."^[20]
• "ממשלה ששכחה את הנופלים סופה שתיפול ותישכח." ~ בתגובה על היעדרות ראש הממשלה והשרים מהאזכרה השנתית לחללי מלחמת יום הכיפורים^[21]
• "בעבר, היו לישראל ראשי ממשלה שהיו מוכנים לסכן את כיסאם על מנת לשמור על המדינה. נתניהו מוכן לסכן את המדינה על מנת לשמור על כיסאו."^[22]
• "היו ראשי ממשלה שהיה להם צימאון בלתי נדלה לאהבת הציבור. היו ראשי ממשלה שיש בהם ציניות מוחלטת, שהם מבינים הכול, ראו הכול, משתמשים בחולשות אנוש על פי ההזדמנויות כדי להמשיך לפעול להשיג את מטרותיהם; יש ראשי ממשלה שהם באים ממקום אידאולוגי עמוק, והם בסוף רוצים להישרד כדי לממש את האידאולוגיה שלהם; ויש ראשי ממשלה, פה יותר נוח לי להגיד שמות – רבין היה כזה, ולעניות דעתי, אני – שהיו בתפקיד הזה כדי לשנות את המציאות לטובה, גם אם זה בניגוד למה שהם היו צריכים להגיד בבחירות, וגם אם זה מסכן את המשך כהונתם." ~ 2011
• "הפיכה? למישהו עף הבורג." ~ בציוץ תגובה לפוסט של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שטען כי התקשורת והאופוזיציה מבצעות הפיכה נגדו^[23]
• "ירד מהפסים לגמרי. פסיכולוגים יאמרו: 'זה מתחיל באות פ'." ~ על תגובת ראש הממשלה נתניהו לתחקיר "עובדה", שעסקה בעיקר במנחת התוכנית אילנה דיין^[24]
• "אני אומר לכולם: אל תפנו אליי כל זמן שפרס עוד ישנו." ~ דוחה באלגנטיות ובהומור את הקריאות שישוב לפוליטיקה^[8]
• "לא בא' רבתי." ~ דוחה על הסף את הטענות (לפי דברי אהוד אולמרט) שקיבל שוחד ושהוא איש מושחת^[8]
• "אנחנו יוצאים היום לעצמאות, מקימים סיעה, תנועה ובהמשך מפלגה שתהיה מרכזית, ציונית ודמוקרטית." ~ על הפרישה ממפלגת העבודה והקמת "עצמאות", 17 בינואר 2011^[25]
• "ההסכם בין וילנאי ופרס הריהו כאילו כתוב על פיסת קרח שנמצאת אצל הפריזר של השכן עם קצר חשמלי ביום חמסין." ~ לפי ההסכם האמור, וילנאי היה אמור להתמנות לשר הביטחון בממשלת פרס (שלא קמה)
• "הסוד הוא המהירות בשינוי הדיסקט במקרה שמשהו קורה, אז צריך בחלקיקי שניות לתרגם כל מה שלמדתם באימונים." ~ כשר הביטחון מסביר לחיילי הנח"ל בגבול הצפון על הפעילות המבצעית^[26]
• "אין גבול לעומק השטחיות של השיח הציבורי (בישראל)."^[27]
• "אנחנו מגנים מצרינו מבחוץ, ומיצרינו מבפנים."^[28]
• "יש רגעים בחייה של אומה שבהם הצו לחיות הוא הצו לעשות. כך זה היה ערב מלחמת ששת הימים. כך זה היה בתש”ח. ייתכן שכך זה גם עכשיו."^[29]
• "אם אני חוזר היום, אני חוזר לריצה למרחקים רבים. גם אם אתמודד ולא אבחר לראש המפלגה ואהיה ח"כ מהשורה, אשאר במערכת זמן ארוך מאוד. זו לא חזרה לכמה שנים, אלא ריצה ארוכה. אני מבין שזו התחייבות ארוכת שנים." ~ בראיון לתוכנית "פגוש את העיתונות" בערוץ 2^[30]
• "אתם רוצים בחירות? אני מוכן לבחירות!" ~ על הקואליציה המתפוררת, 2000
• "על ראש הלוזר בוער הכובע." ~ נרמז לכיוונו של שמעון פרס
• "ראשו בעננים ורגליו בשלוליות." ~ ביקורת על שמעון פרס
• "גם אם שמעון פרס יתמודד לבד לוועד הבית הוא יגיע למקום שני."
• "יש כנראה אלוהים ולאחרונה הוא עבר לצד שלנו." ~ בטקס האיחוד עם מפלגת מימד לקראת הבחירות לכנסת החמש עשרה, 1999
• "ספק מחנה פליטים, ספק מפלגת עריקים." ~ על מפלגת קדימה
• "ממגדל למגדל כוחנו יגדל." ~ לקראת הבחירות לכנסת ה-19, 2012^[31]
• "מי שלא יכול להתמודד עם המצב בארץ – שיסע לפינלד או שווייץ." ~ בראיון לרשת ב'^[32]
• "אין לי שום אמת נוראה משום סוג שהוא, בשום פינה של חיי. אולמרט בשיחה הזאת עם שולה עושה שני דברים: ראשית, הוא חש שהוא צריך לנקום בי, אני נושא מרכזי בהווייתו בשנים האחרונות, משום שאני שיחקתי תפקיד מרכזי גם באופן אמיתי וגם בעיניו בהפלתו. הייתי זה שאמר שמי שעל פי התמונה הנגלית קיבל כסף במזומן ממאכרים, כאשר הוא בתפקידים ציבוריים בכירים, לא יכול להיות ראש ממשלת ישראל. זו לא המדינה שעליה חלמו הורינו, שעליה נלחמנו. לא הסתרתי את זה מאולמרט, ועמדתי על כך, וגם פעלתי שזה יקרה. שנית, יש פה גם את מה שהפסיכולוגים קוראים השלכה. בתוך עולמו המעורער, מה שהוא אומר לשולה זה ממש כמו באופרה של מוצרט 'cosi fan tutte'. היא מבינה שהיא עבריינית ושהוא עבריין, ושהם בעצם מתאמים פה איך להיחלץ מהעבריינות בצורה הכי אופטימלית לשניהם, ואז הוא מרגיע אותה ואומר לה 'כך עושות כולן'. אין לזה שום שחר כמובן, זה הזוי, זה מוטרף, אבל אני לא יכול להגיד שאני לא שמעתי שמועות אודותי עוד לפני כן." ~ על האשמותיו של אהוד אולמרט שלקח שוחד^[8]
• "אני אומר לך שהשיח הזה נולד בעיקר כי השארתי שובל ארוך של מתנגדים בעמידה שלי על קידום הנורמות של שלטון החוק במדינה. גם במקרה דרעי, שאותו דרשתי להדיח מראשות ש"ס לאחר שהורשע בקבלת שוחד כתנאי להצטרפות המפלגה לממשלתי, ובעניין רמון, שהתנגדתי למינויו למשנה לראש ממשלה לאחר שהורשע בעבירת מין, ובמשתמע נגד 'ידיעות אחרונות' או חביביהם. כשאני פועל מול הרפורמות של פרידמן, או שאני מוקיע את משפחת שרון בשפה בוטה, או את ההתנהגות העבריינית של חבורת אשכנזי, כל זה מעורר התנגדות. האנשים האלה נושאים איתם משקעים, והדרך הכי אפקטיבית לנסות לפגוע ביכולתו של שחקן יריב, במקרה הזה אני, לעמוד ולדרוש את הנורמות הקיימות, זה להטיל את המום שעבריינים סובלים ממנו, במטיף – בזה שעומד בשער ואומר: לא יקום ולא יהיה. אגיד לך יותר מזה: אני פעלתי יותר מלבני, מרידור ובגין באופן מעשי־פוליטי נגד השחקנים שהזכרתי. לאף אחד לא היה ספק מה תהיה תשובת מרידור או בגין בכל מקום שהם ייתקלו בדבר שקשור בממד הכי פעוט של התנהגות לא ראויה, אבל לא הזדמן להם, כי הם לא היו במקומות מכריעים כשנושאים כאלה עלו. לי יצא להיות בפינה המסוימת הזאת, שבה אתה מחויב לפעולה: הדילמה של מרטין לותר, 'Here I stand', ואני לא יכול אחרת." ~ על מלחמתו בשחיתות^[8]
• "מסע יעיל. עלילה שבתפרים גסים מנסים לתפור אותה פעם אחר פעם כדי שהטפטוף בסוף יביא לשקיעתה בתודעה. אין לי שום ספק שאם תלך לאנשים שמכירים אותי, לך למרידור ולבגין, תשאל אותם אם לפי דעתם אהוד ברק הוא אדם ישר או לא. לפי דעתי יגידו לך שהוא איש ישר. אני חושב שאם תלך לשופטים – לך לאהרן ברק, לך לדורית ביניש, תשאל אותם אם אהוד ישר. אם הם היו חושבים שאתה לא הולך לפרסם את זה, היו אומרים לך, הוא איש ישר. לינדנשטראוס, כשהוא התחיל להתעסק איתי הוא היה בטוח שהוא מחזיק גנב ביד ושאסור לו לתת לו להתחמק, וגם הוא הבין בסוף שזה הכול אין לזה שום בסיס Whatsoever." ~ על יושרתו וטוהר כפיו למרות ניסיונות ההשחרה שנעשו לו בעקבות האשמות של אהוד אולמרט ופרשת הרפז^[8]
• "הייתי שש שנים בחוץ, מ־2001, אז פרשתי מתפקידי כראש ממשלה, ועד 2007. בשנים האלה השתכרתי יותר ממיליון דולר בשנה, בכל שנה, מהרצאות ומייעוץ לקרנות גידור, בניסיון לחזות קצת יותר מוקדם וקצת יותר מדויק ממתחריהן את ההתפתחויות הגיאו־פוליטיות ואת מה שקורה בעולם. יש לי יתרון גדול מאוד בהבנה של הדברים האלה, משום שישבתי שנים ועסקתי בזה, גם כראש אמ"ן, גם כרמטכ"ל, גם כראש ממשלה וגם כשר הביטחון. יש לי רקע מקצועי, כיוון שסיימתי תואר שני בסטנפורד במערכות כלכליות והנדסיות. אני מבין יותר טוב מחלק מהאנשים, לא יודע אם מכולם, ואני לא היחיד. קרן הון סיכון שמגלגלת עשרה מיליארד דולר בשנה, משלמת 100–200 מיליון דולר רק ליועצים ולמחקר מכל הסוגים." ~ מפרט כיצד צבר את הונו^[8]
• "בלתי לגיטימי בעליל זה להתנקש בהכרזת העצמאות. זה לא זכותו של כל אזרח, זו חובתו של כל אזרח לבוא ולהיאבק על ביטחונה של הממשלה ועל הזכויות ועל הכבוד של בני אדם על ביטחונה, עתידה של המדינה ועל השוויון ועל החירות. מרי אזרחי זה דבר חשוב מאוד וזה אומר חסימת כבישים, מרי אזרחי זה חובה של אזרחים כאשר משתבשת דעתה של הממשלה." ~ ינואר 2023 (מקור).
• "אני קורא לציבור להיערך לשעה בה נתחיל במרי אזרחי לא-אלים, כפי שעשו לפנינו מהאטמה גנדי ומרטין לותר קינג. כך נעצור את נתניהו מלהפוך את מדינת ישראל לדיקטטורה, כפי שעשו בפולין והונגריה." ~ בהתייחסו לרפורמת לוין, 10 ביוני 2023 (מקור)

הצבא

• "נחמיה, פעמים רבות בשלושים השנים האחרונות פסענו יחד ברחובות האבן הארוכים הללו, מלווים בדרכם האחרונה את הטובים בחברינו, מפקדינו ופקודינו שנפלו בקרב או בבניין הכוח, ועל פניהם חיוכי הנצח של בני עשרים ושלושים. שנה אחר שנה היינו פוסעים כאן, יודעים בעצם, גם אם בוחרים להדחיק זאת – שאחד מאיתנו עלול להיות גם הקורבן הבא. ורק בזמן האחרון טעינו לרגע להאמין שדורנו כבר שתה מהכוס הזאת עד תומה, ובא האסון הזה וטפח על פנינו. 36 שעות חלפו. אנו מבינים שלעולם לא נראה אותך יותר. והלב מסרב להאמין. לא נמנה כאן היום מול הקבר את דרכו הארוכה של נחמיה בכל תפקידי הפיקוד ואת סיפורו כאדם לוחם. רק נאמר כי אבד לנו חבר וחניך ואדם ומפקד ייחודי, שאהבנו כל כך ושיחסר לנו תמיד ושלעולם לא יתמלא במלואו החלל שנותר מאחוריו." ~ סופד לאלוף נחמיה תמרי שנהרג בהתרסקות מסוקו במצודת פיקוד המרכז בשנת 1994^[33]
• "אני מאמין שהחיים אינם אוסף השעות והימים בין לידתו של האדם למותו – אלא התוכן שאנחנו יוצקים לתוכם. הביטוי היותר חזק של הקיום איננו זרימת הזמן לאורך חייו של אדם אלא אוסף החותמות שהוא מטביע על הסובבים אותו מכוח אישיותו ומעשיו – ואוסף החתימות שהעולם מטביע בו – דרך רגישותו, ופתיחותו לגוונים היותר דקים של גילויי החיים." ~ סופד לסא"ל יוני נתניהו שנהרג במבצע אנטבה^[34]
• "כמי שהיה גם רמטכ"ל וגם ראש ממשלה, והרבה שנים שר ביטחון, לא חשבתי שנכון וראוי שאשב כאן או באולפן אחר ואעיר הערות לצוות שעושה את זה עכשיו. אני לא זוכר שהעצות האלה מהאולפנים באמת עוזרות." ~ משיב לשאלה מדוע קולו לא נשמע במהלך מבצע צוק איתן במהלך קיץ 2014

פעולת סבנה ב־1972

• "הרגע הקריטי זה כשמסתערים. אתה לא יודע מה יקרה. מדובר במחבלים. מעל מאה בני ערובה. יש שם חומרי נפץ. חשש מהפעלת רימונים שלטענת הקברניט היו ללא נצרות. כל המבצע לקח בסך הכול תשעים שניות והשניות הראשונות הן החשובות ביותר. הן קובעות אם תהיה זו הצלחה או כישלון כואב מאוד. גורם ההפתעה היה רכיב מרכזי. העובדה שהגענו מחופשים לטכנאים שמכינים את המטוס להמראה סייעה לנו מאוד." ~ בתשובה לשאלה מה היה הרגע הקריטי במבצע^[35]
• "אי אפשר לומר שהיינו מקצועיים באותם ימים בלחימה בתוך מטוסים. מדובר בשימוש באקדחים במקום מאוד צר וצפוף. התאמנו על זה בחיפזון בשמונה עשרה שעות שקדמו למבצע, תוך כדי שאנחנו מגלגלים כמה תוכניות מבצעיות ושאנחנו מנסים להרוויח זמן כשכאילו אנו מכינים את המטוס להמראה." ~ בתשובה לשאלה מה הכריע את המבצע^[35]
• "היה גם רגע מצחיק. מאחר שלא היינו מאומנים בלחימה מהסוג הזה, חילקנו את הכוחות לחוליות ובכל פעם שהגיע מטוס 'אל על' בדקנו מי מהמאבטחים היה בעבר ביחידה, כדי שיצטרף למשימה. כל פעם החלפנו את אחד החיילים במאבטח, תוך כדי שאנחנו מסבירים למאבטחים את תוכנית המבצע. שתי דקות לפני הפריצה, כשעמדתי לשרוק את השריקה המוסכמת לפריצה פנימה משתי הכנפיים, אחד הלוחמים – מאבטח ב'אל על' שהגיע מחו"ל שעות ספורות קודם לכן – הודיע לנו שהוא לא מרגיש טוב וחייב לשלשל. הלוחם קיבל אישור לרדת מהמטוס וככה בעודנו דרוכים, גם אצלנו מתחת לכנפיים ומעל הכנפיים וגם במגדל הפיקוח ובחפ"ק, נאלצנו לעמוד ולהתבונן באדם שפותח את הסרבל כדי לעשות את צרכיו רגע לפני פעולה. ברגע שסיים את מלאכתו ורכס את הסרבל מחדש, הגיעה השריקה והסתערנו." ~ בתשובה לשאלה היו רגעים יוצאי דופן במהלך במבצע^[35]
• "עם התרבות העכשווית כשהעולם מלא במחבלי התאבדות, אם היה מישהו מנסה להניח הנחה כזו היום היו אומרים עליו שהוא סהרורי. אי אפשר היום להניח הנחה שהמחבל לא יתאבד בשנייה הראשונה שנירה עליו. הרבה דברים השתנו ושום דבר לא חוזר על עצמו. הלקח המרכזי הוא שאסור להיכנע לטרור. צריך לבצע פעולה ולא להירתע מפעולות מורכבות. נכון שגם אם מדובר במערכת שקולה יחד עם היחידות הכי מתאימות צריך גם לדעת איך לבצע." ~ בתשובה לשאלה כיצד נבחרה שיטת פעולה כה מסוכנת במבצע^[35]
• "אי אפשר להתעלם מההשתנות של הנסיבות. הקפטן חזר למגדל הפיקוח עם דוגמות מחומרי הנפץ כדי לשכנע אותנו שהמחבלים מחזיקים ביד אחת רימון ללא נצרה וביד השנייה נשק. למרות זאת, הערכנו שהאנשים הללו לא באו להתאבד אלא לקחת בני ערובה. המצב היה שברירי. בסופו של דבר יש כאן סיכון של הנוסעים, לא רק של הלוחמים. הסבירות שהם באמת יתאבדו היא קטע מאוד קריטי. טענו אז שלא סביר להניח שהם רוצים להתאבד. לכן הערכנו שאם נפעל תוך שניות ונפגע בהם בצורה מהירה ומדויקת זה לא יגמר בפיצוץ. בדיעבד צדקנו." ~ בתשובה לשאלה כיצד נבחרה שיטת פעולה כה מסוכנת במבצע^[35]
• "לא חלטורה. זה דבר שצריך לעשות אותו, עכשיו יש שאלה איך עושים אותו? אז עושים אותו הכי טוב שאפשר בתוך מסגרת הזמן שניתנת." ~ בתשובה לשאלה האם הייתה פעולת ההשתלטות על מטוס סבנה למעשה חלטורה אחת גדולה^[36]
• "ואנחנו קודם כול עסקנו במשך השעתיים הראשונות של הערב בלוודא שהמטוס הזה לא יוכל להמריא בחזרה. והגענו אליו פעמים מתחת למטוס, פעם ועוד פעם כשהמנועים עובדים, וניטרלנו אותו מאפשרות ההמראה. בינתיים הגיעו עוד איזה שני צוותים מהיחידה, וארגנו את הפעולה שאתה קורא לה חלטורה, אבל שלא הייתה ברירה אלא להכין אותה. כי הרי יכול להיות שיתחילו לירות שם בחטופים..." ~ בתשובה לשאלה האם הייתה פעולת ההשתלטות על מטוס סבנה למעשה חלטורה אחת גדולה^[36]
• "אנחנו... אנחנו בכלל רצינו לפעול בלילה. אני הייתי אז סגן אלוף צעיר בן 30, מפקד סיירת מטכ"ל, ומאז גיל 17 לא זכרתי שעשינו שום דבר בעל ערך ביום. התכנונים הם בלילה, האימונים הם בלילה, הפעולות הן בלילה." ~ בהקשר לרצונו לבצע את פעולת ההשתלטות על מטוס סבנה במהלך הלילה^[36]
• "אנחנו, אתה רואה פה את המטוס? הם לא מסוגלים לראות אותנו מהזווית הזאת שאנחנו מגיעים בדיוק מאחורה. אנחנו נרוץ בשני טורים. נניח את הסולמות. נטפס במהירות על הכנפיים. ניכנס מהם פנימה ונירה בהם. הם כבר 16 שעות מאז שהם המריאו. והם די עצבניים ומתוחים בלי ספק." ~ חוזר על התדרוך שנתן לשר הביטחון משה דיין לגבי תוכנית פעולת ההשתלטות על מטוס סבנה^[36]
• "זה הציב דילמה לא פשוטה, שחידדה באמת את מה שרמזת עליו קודם – את הצורך להפתיע." ~ בהקשר לכך שמטוס סבנה היה ממולכד בחומרי נפץ^[36]
• "שניים נהרגו. אני חושב שמרדכי רחמים שהיה לו כבר ניסיון קודם. הוא הרג את המחבל על המסלול בציריך. ישב כמה חודשים. הוא אחד המאבטחים שלקחנו פנימה. הוא הרג את אחד מהם. עוד אחד נהרג. נהרגה נוסעת אחת, הולצברג, ונפצע נוסע אחד שהתפרץ על עוזי מהדלת האחורית." ~ מסכם את פעולת ההשתלטות על מטוס סבנה^[36]
• "בני ה־30 של היום עושים את הדברים האלה עוד יותר טוב מאיתנו." ~ מתייחס לפעולת ההשתלטות על מטוס סבנה^[36]
• "הלב ריאה של בני 60 לא מתאים לפעולות מהסוג הזה. הטמפרמנט יכול להתאים אבל זה לא עוזר, זה לא מתאפשר." ~ עונה על השאלה האם היה שמח לשוב ולבצע פעולות דומות לפעולת ההשתלטות על מטוס סבנה^[36]
• "לא הלכתי לשום מבצע עם מודיעין כל כך טוב, שנותן לך את הפרטים הכי קטנים בצורה כל כך מורחבת." ~ על מבצע אביב נעורים^[37]

על אחרים

• "מעשה השחיתות מבית המדרש של נתניהו: שיעבוד המדינה, הממלכתיות והשיטה לתועלת אישית ולהישרדות אישית." ~ יוני 2019
• "יו"ר הכנסת ממשיך להיות קצין המבצעים לחילוץ החשוד מבלפור. לא טובת המדינה או שמירה עליה כמדינה יהודית ודמוקרטית לנגד עיניו, אלא קומבינה חנפנית שתביא אותו אולי למשכן הנשיא. אבדן הממלכתיות כבר אמרנו? חייבים לוודא שזה לא קורה." ~ על יולי אדלשטיין, 2019
• "ביבי לא יכול או לא רוצה. אתה לעולם לא יכול לדעת עד הסוף. בהתנהגות הגלויה שלו יש אלמנט חזק מאוד של פסימיות, של פסיביות, של העדפת ההימנעות מהפעולה והיגררות. אני, לא פעם, אמרתי לנתניהו וליברמן: אתם, יש לכם רטוריקה של עמוד שדרה מנירוסטה ופרקטיקה שהיא כמו הוכחה חיה לאמירה שאפשר להוציא את העם מהגלות, אבל הרבה יותר קשה להוציא את הגלות מהעם. בסוף, כשאנחנו מגיעים לצמתים הכי חשובים וצריך לקבל החלטות, אולי ההחלטות הכי חשובות מאז הקמת המדינה, אתם נוהגים ומתנהגים כאילו אתם מעדיפים להיגרר לשם על ידי מציאות שתיכפה עליכם. מתחת לאינטגרל של ההמתנה שלכם קורים שני דברים. ראשית, לא מחכה בסוף הדרך הבטחה אלוהית או גן עדן, אלא דבר חמור מאוד. ושנית, בדרך לשם נהרגים הרבה מאוד אנשים." ~ על תפקודם של בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן בממשלה היוצאת לקראת בחירות 2015^[8]
• "הדבר החמור ביותר הוא העובדה שחבורה כזאת (הרמטכ"ל, עוזרו, אשתו, דוברו, וחבורת עיתונאים) התייצבה בצורה שהיא חסרת תקדים בתולדות צה"ל וניסתה לשבש תהליכים שבאחריות הדרג הממונה עליהם תוך היזדקקות לכלים עבריינים ואני מצפה מהיועץ המשפטי לממשלה לפעול בכל האמצעים כדי שדבר זה ייחקר עד תום. (אני) כועס על מה שקרה, לא לגביי אלא ממה שקרה לאנשים כמו גלנט, צ'יקו תמיר ועימאד פארס שהסתכלו למוות בעיניים יותר מפעם אחת ומצאו את עצמם נרדפים עד חורמה במין אובססיביות בלי שהיה לזה הצדקה על ידי הרמטכ"ל וסביבתו." ~ על פרשת הרפז בריאיון ראשון (מאז שפרש מהפוליטיקה טרם בחירות 2013) ליומן בערוץ 1 (בהגשת איילה חסון) לאחר תקופה ארוכה שלא התראיין^[38]
• "עצוב לראות לאיזה דפוסי התנהגות הידרדר הרמטכ"ל לשעבר בצה"ל, ואיזה עומק של פעילות על סף העבריינות בדרך להשיג מטרות בלתי תקינות בדמוקרטיה. אלה דברים ששייכים לעולם שלישי."
• "אני לא מבין איך הם עדיין בתפקידם." ~ על אביחי מנדלבליט, מזכיר הממשלה ועל אמיר קין, הממונה על הביטחון במשרד הביטחון
• "שרת החוץ בנויה לתת את התשובות, לא ב־3 בבוקר ולא ב־3 בצהריים." ~ על ציפי לבני^[39]

נאמר עליו

• "זה הקטן עוד יהיה ראש ממשלה." ~ חיים גורי, לגבי הספדו של ברק את יוני נתניהו, בזמן היותו אלוף משנה^[40]
• "אף אחד לא יודע מאיפה צץ ברק בפעם השלישית, אבל זו עובדה. האיש פתח חשבון טוויטר, נכנס לפייסבוק והפך, תוך זמן קצר, למבקר החריף והבוטה ביותר של ראש הממשלה נתניהו ומדיניותו. ברק היה, כזכור, מפקדו של נתניהו בסיירת מטכ"ל. מוראו של ברק צרוב בנשמתו של נתניהו מאז, ללא קשר למצבם הפוליטי של השניים. ברק מכיר את 'הבטן הרכה' של נתניהו יותר טוב מכל אחד אחר והוא הפך, בגיל 75, לאחד השולפים המהירים והחדים בפוליטיקה הישראלית כשהוא חובט בנתניהו ללא הרף. במקביל, החל ברק לחרוש את הארץ ויצא למרתון פגישות פוליטיות, רובן חשאיות, כדי להתחיל לפרק התנגדויות. הוא בעצם מעמיד את עצמו למכרז ציבורי. התפקיד, עוד לא ברור. ברק יכול לקשט כמעט כל מפלגה מהמפלגות הקיימות בישראל כמועמד לשר ביטחון, אבל הוא שואף ליותר מזה. הוא מנסה לייצר מומנטום סביב עצמו, כדי שברגע המכריע יבשילו התנאים והכל יגיעו למסקנה שרק הוא מסוגל לנצח (שוב) את נתניהו. קמפיין הבחירות של הרצוג לא מבוסס על אישיותו־שלו, אלא על ההבטחה 'להקים גוש פוליטי' גדול שיאחד גורמים רבים במרכז־שמאל להפלת נתניהו. הרצוג מתכוון ללכת לפריימריז פתוחים, בהם ייקבע מי שיעמוד בראש הגוש. מאחורי הקלעים, מייחסים לו שיתוף פעולה עם ברק, שינצל את ההזדמנות ויציג את עצמו כמועמד לבכורה. ממה יורכב הגוש החדש? לא ברור, וגם לא לגמרי חשוב. ברק נמצא בקשר הדוק עם כמה עמותות חוץ פרלמנטריות של קצינים לשעבר או אנשי עסקים מצליחים ששואפים להחליף את השלטון. הוא גם מקיים מספר רב של פגישות עם ציפי לבני. ברק מומחה ביצירת רושם של 'גוש' או 'אחדות' ועשה מהלך דומה גם ערב בחירות 99'. כרגע, מה שהוא צריך זה שהמועמדים הרבים לתפקיד יו"ר העבודה ימשיכו לדשדש בסקרים. אחר כך הוא מקווה להשלים את סיבוב הפיוס הדיגיטלי שהוא מקיים עכשיו עם השמאל־מרכז בישראל. אם כל התנאים הללו יבשילו, הוא יסתער על 'הגוש הגדול'." ~ בן כספית על הקאמבק המפתיע של ברק^[41]
• "אחרי שנים בהן תויג אהוד ברק כ'לא נחמד' ו'לא פופולרי' זוכה לאחרונה ראש הממשלה לשעבר לעדנה מאוחרת – בעולם הווירטואלי. בשבועות האחרונים, הופך ברק למלך טוויטר בעקבות התבטאויות ביקורתיות כמעט יומיומיות ביושבי המעון ברחוב בלפור – ב־140 תווים. כל ציוץ שלו זוכה לעשרות ציוצים מחדש, מאות לייקים ועשרות תגובות, בהן של בכירי הפרשנים. ותיקי המערכת הפוליטית שפשפו עיניים בתמיהה בשבוע שעבר למקרא הפרגון שקיבל ברק מאחד מיריביו הגדולים, דובר צה"ל לשעבר אבי בניהו, שכתב בטורו ב'מעריב' שברק 'מצייץ חד, שנון, מדויק, עם אקדח 9 מ"מ מטווח קצר אל תוך הלבן בעיניו של נתניהו'. גם בן כספית, שידוע ביחסי טינה עם ברק, שיבח את השימוש שלו ברשת, ו'הארץ' הקדיש לנושא כתבה, וקבע כי 'מערך האופוזיציה היעיל ביותר בישראל מופעל על ידי איש עם אייפון'." ~ על ברק בעידן הטוויטר^[42]
• "המלך הוא עירום. תבדקו מה עשה בכל המלחמות – מהחווה הסינית ביום הכיפורים, קרב סולטן יעקוב במלחמת לבנון הראשונה ועד אסון צאלים ב'. עזוב אותי מהתקופה העלומה בסיירת מטכ"ל. מעולם לא תמכתי בצילוש האינסופי של אנשי היחידה. אני לא באתי מהאפסנאות. אני הייתי שם." ~ האלוף (במיל') דורון רובין יוצא נגד ברק והנסיקה המטאורית שלו מעלה־מעלה במהלך שירותו הצבאי^[43]
• "אהוד חושב שהוא היחיד שמבין ושאין הוא זקוק לאיש. זאת חולשתו הגדולה, וזה מקור כישלונותיו." ~ האלוף (במיל') עמירם לוין^[43]
• "שנה לפני התגייסותו לצה"ל הוא נשלח עם חבריו למדרשת רופין כדי ללמוד לתעודת בגרות. מנהל המדרשה סירב לקבלו בטענה שתעלוליו ידבקו גם בחבריו, יפריעו להם ללמוד וישחיתו את נפשם. עד הגיוס הוא נשלח לעבוד בשטחי הפלחה של הקיבוץ בנגב. לו היה בעל ביקורת עצמית, היה מנסה להפיק את הלקח שאי אפשר להקסים את כולם. אלא שלברק, כמו לרוב בני האדם, חסרה התכונה הזאת ובגלל גאוניותו הפגם הזה הוא קריטי. בנובמבר 1959 הוא גויס וניסה להתקבל לקורס טיס, אך שם כושרו המילולי לא הרשים את הממונים ואף גרם להם להסתייג ממנו. הוא נשלח לטירונות לפלוגת חרמ"ש בגדוד 9, להיות בורג במכונת המלחמה של ישראל. 'חלומות ווילסון' תמו לכאורה: ברק צלל מאיגרא רמא של מעמדו בין חבריו לבירא עמיקתא של טרטורים. מפקדיו הישירים בחרמ"ש לא עשו לו הנחות, אבל ברק לא ויתר. עקשנות קיצונית ודבקות בכל מחיר במשימה שהוא קבע לעצמו היו תמיד מתכונותיו הבולטות. המשימה, מימי הכתרתו ל'ווילסון', הייתה להיות רמטכ"ל ואחר כך ראש ממשלה. תחילת מסע אלף הקילומטרים של ברק לראשות הממשלה הייתה בסיירת מטכ"ל. היא הייתה לו המקפצה הגדולה – מה שהפלמ"ח היה ליצחק רבין ויחידה 101 לאריק שרון. כאן התגלה כישרון נוסף שלו: בחירה מוצלחת של פלטפורמות וניצולן המלא." ~ על תחילת דרכו של ברק בצה"ל והמעבר לסיירת מטכ"ל^[43]
• "ב־1 בדצמבר 1981 הוענקה לברק דרגת אלוף. המינוי היה תמוה, כי הרמטכ"ל רפול לא העריך במיוחד את ברק. זמן קצר אחרי שרפול נתמנה לרמטכ"ל הוא אף זימן אליו את ברק ואמר לו שעליו להשתחרר, כי הוא לא יקודם מעבר לדרגת תא"ל. ברק השיב לו שהוא ימתין עד הרמטכ"ל הבא. לבסוף רפול נכנע לדרישתו של שר הביטחון החדש, אריאל שרון, שזמן קצר לפני כן שבע נחת מתצוגת סיום תרגיל אוגדתו של ברק בסיני. לפי ספרם של בן כספית ואילן כפיר על ברק, שרון 'שיבח את הטמפרמנט בתנועת הכוחות ונפרד מאהוד בלחיצת יד חמה'. דומה ששרון נלכד ברשת של ברק וראה בו איש שלו במטה הכללי, שאותו התכוון להקים כעבור פרק זמן לא קצר שבו הוא תכנן להיות ראש ממשלה. בסוף 1981 אמור היה האלוף נתי שרוני לסיים את תפקידו כראש אגף תכנון. רפול תכנן למנות לתפקיד את אחד ממקורביו. שרון, שהיה אז בביקור בארצות הברית, טלפן אליו ודרש למנות לתפקיד את ברק. רפול לא העז להתנגד. חביבו ומועמדו של רפול, יאנוש בן גל, לא נכלל בתוכניותיו של שרון, כי במלחמת יום הכיפורים, כשיאנוש פיקד על חטיבה 7, הוא העלה את פלוגות מובילי גשר הגלילים מסיני לרמת הגולן ובכך כמעט הכשיל את מבצע אבירי לב לצליחת תעלת סואץ, שעליו פיקד שרון." ~ על דרך מינוי של ברק לתפקיד ראש אג"ת במטכ"ל^[43]
• "ב־1 באפריל 1991 הגיש שר הביטחון משה ארנס הצעה לממשלה – למנות את ברק לרמטכ"ל. לפי ארנס, את פרשת סולטן יעקוב הוא לא הכיר. לדבריו, הפעם היחידה בתולדות ישראל שאחד השרים התנגד להצעת שר הביטחון לגבי מינוי רמטכ"ל, הייתה במקרה זה – ומדובר היה ברפול. לפי ארנס: 'ברק היה רמטכ"ל לא טוב. הוא התעסק עם עיתונאים כי חשב על השלב הבא. בישיבות שבהן נכחתי הוא היה קורא עיתון. רצה לדעת מה קורה בפוליטיקה. זה מה שהעסיק אותו'. אחרי שבחווה הסינית, באנטבה ובסולטן יעקוב נכשל ברק בשאיפתו להדהים את הכל בפעולה גדולה, הוא ניגש לתכנונה זמן קצר לאחר מינויו לרמטכ"ל: לחסל את נשיא עיראק, סדאם חוסיין. רוב שנת 1992 הוקדשה להכנתה. בתרגיל המסכם בנובמבר אירע אסון: חמישה אנשי סיירת מטכ"ל שדימו את סדאם ומקורביו נהרגו ועוד חמישה נפצעו. לפי אילן כפיר, ברק מיהר לפגישה עם ראש הממשלה ושר הביטחון, יצחק רבין, וניסה לשכנעו לא לבטל את הפעולה. רבין לא השתכנע. כך איבד ברק את הסיכוי להגשים את חלום הפעולה הצבאית המדהימה. כשיהיה ראש ממשלה, הוא יחזור על אותו תרגיל, בניסיון לסיים את הסכסוך היהודי־ערבי במהלך דרמטי אחד. התוצאות היו דומות. בשנתיים הראשונות לרמטכ"לותו נמשכה האינתיפאדה הראשונה שהחלה כשהיה סגן רמטכ"ל. צה"ל נכשל בניסיון להכריע אותה, והמחיר היה הסכם אוסלו. במשך כל תקופת רמטכ"לותו התנהלה לוחמה זעירה נגד חיזבאללה בדרום לבנון. גם בחזית הזאת צה"ל נכשל, והתוצאה הייתה בריחה מלבנון, כשהיה ראש ממשלה ושר ביטחון, וזאת חמש שנים אחרי שסיים את תפקידו כרמטכ"ל." ~ על דרך מינוי והתנהלותו של ברק בתפקיד הרמטכ"ל^[43]
• "במערכת הבחירות של 1999, שבהן ניצח את בנימין נתניהו, הבטיח ברק שאם ייבחר, הוא יסיים את נוכחות צה"ל בדרום לבנון, תוך הסדר עם סוריה. ההבטחה הזאת כנראה הקנתה לו את הניצחון, אם תרצו: גם נכשל במלחמה מול חיזבאללה וגם ניצל את הכישלון וניצח בבחירות. הֶסדר לא היה וצה"ל ברח מלבנון במאי 2000, תוך שהוא מפקיר את צד'ל, כמו גם אמל"ח וציוד אחר. היה זה גדול ניצחונותיהם של חיזבאללה ושל איראן על ישראל, שדחף את הפלסטינים לפתוח באינתיפאדה השנייה. למקורביו בלשכת רה"מ אמר ברק: 'בן־גוריון זכה לתהילת עולם בכך שהקים את המדינה. בגין זכה לתהילת עולם בכך שהביא שלום עם מצרים. ואותי יזכרו על כך שאסיים את הסכסוך הישראלי־פלסטיני'. ברק לא רק נכשל בשאיפתו לסיים את הסכסוך, אלא החריף אותו, והובס בבחירות על ידי איש הלחימה הריאלית – שרון. לפי האסטרטג של מערכת הביטחון, ד"ר חיים אסא, אהוד ברק תפקד היטב כשר ביטחון בממשלות אולמרט ונתניהו. ייתכן שלמד, כאפלטון בשעתו, שמציאות מדומיינת אינה הכל, ולמרות האג'נדה הפוסט־מודרניסטית הנוכחית, עדיין מוקדם להספיד את המודרניזם מבית מדרשם של אייזיק ניוטון ואלברט איינשטיין. את המלחמה יש לנהל במקצועיות ולא בסופיסטיקה." ~ על כישלונו של ברק כראש ממשלה מול הצלחתו כשר ביטחון^[43]
• "בינתיים זה אהוד שניצח בקלות בהתמודדות הפנימית, בינתיים זה הוא שמוביל את המפלגה לבחירות. היו שם חילוקי דעות, במחנה פרס. מה עדיף. שאהוד ברק ינצח ואז שמעון פרס, מספר שתיים, יעיף אותו מבפנים וייקח את השלטון, או שכדאי לנו שיפסיד כבר עכשיו. שייעלם לכוכב יאיר, אל הפיזיקה שלו, אל הפסנתר, אל סיפורי הגבורה שאסור לו לגלות, החייל הכי מעוטר בצבא, חמישה צל"שים ועיטורי עוז, אבל הוא מוכרח לסתום את הפה. מי בכלל יודע מה באמת קרה במבצעים החסויים האלה, לחששו האנשים של פרס, זה בטח הכול קומבינות. אהוד, מצידו, עבד. כמו שהוא יודע. עד אז כבר הספיק להוביל את סיירת מטכ"ל, גדודים, חטיבות, אוגדות, גיס, פיקוד, אגף במטכ"ל, את הצבא כולו, אפילו שני משרדי ממשלה. הוא גם הספיק לעשות תואר ראשון בפיזיקה ובמתמטיקה ותואר שני בניתוח מערכות, אבל היסודות שעליהם תמיד הסתמך היו אלה שקיבל ביחידה, בסיירת מטכ"ל. ממדרים. רק מי שיוצא לפעולה שותף לסוד, וגם אלה לא צריכים לדעת את התמונה הכללית. כל אחד מתעסק רק בחלק שלו. מחפשים ומוצאים את המהלך המפתיע ביותר, ואת האמצעים הלא שגרתיים כדי להוציא לפועל. ומתרגלים על מודל, שוב ושוב ושוב, מכניסים בלת"מים, אירועים לא מתוכננים, ומכינים את הפתרונות מראש. עד שעושים את זה בחושך, בליל גשם, גם כאשר אנשים לא צפויים מזדמנים לזירה. רק אז יוצאים. אלה הסיבות לאחוזי ההצלחה הגבוהים מאוד של הסיירת. הקרב על ראשות הממשלה היה צריך להוציא מאהוד ברק את כל המיומנויות שרכש עד אז. זה נראה טוב." ~ על הדרך שעשה ברק לראשות ממשלה בשנת 1999 על רקע השאלה אם ישוב לראשות הממשלה בשנת 2017^[44]
• "הרבה מפקדים מוכשרים היו לסיירת מטכ"ל, הרבה לוחמים מעולים, אבל אהוד, עוד בזמן ששירת שם, נחשב לאגדה מהלכת. הוא היה בסיירת מה שעזר ויצמן היה בחיל האוויר, מה שאריק שרון בצנחנים. מישהו גדול מהמציאות. בקרב ראש בראש בין נתניהו, שהיה קצין טוב ביחידה, אבל לא כוכב יוצא דופן, תחושת ההתבטלות וההערצה המובנית של ביבי מוכרחה לבוא לידי ביטוי. אהוד ידע את זה. זה היה חלק מתחמושת הקרב שלו. חוץ מזה, הוא גייס הרבה כסף – בחירות עולות המון – והצטייד בשלושה מומחי־על מארצות הברית. למה אמריקאים? יוסי שריד, שניתח את ההפסד שלו כקמפיינר של המערך ב־77', הסביר. בארץ עושים בחירות פעם בארבע שנים. מי יכול להתמקצע. באמריקה יש משרדי ענק שעוסקים רק בזה. כל שנתיים יש שם בחירות לקונגרס, יש 50 מדינות, אלפי מערכות בחירות כל הזמן. מושלים, ראשי עיריות, שופטים, סנאטורים, חברי בית הנבחרים. הידע נצבר ומשויף כל הזמן. סטנלי גרינברג, מומחה לסקרים, צייד בנתונים את ג'יימס קארוויל, אסטרטג הבחירות שהריץ את קלינטון. צוות מנצח. היו גם יועצים ישראלים, שני משרדי פרסום ושלושה מטות בחירות." ~ על מערכת הבחירות לראשות ממשלה שניהל ברק בשנת 1999^[44]
• "האימון הכי חשוב בסיירת מטכ"ל הוא ניווט. הידיעה איפה אתה נמצא, בכל רגע, היא שלושת רבעי ההצלחה. מה שלטייסים הוא ורטיגו, ללוחמי קרקע זה אונס. הם משכנעים את עצמם שהתוואים על המפה הטופוגרפית זהים לשטח שבו הם נמצאים. קוראים לזה 'לאנוס את המפה'. כמו בוורטיגו, גם מזה מתים. אין שום סיכוי שאדם כמו אהוד ברק יאנוס מפות. אם הוא לא ממריא – וזה בדיוק מה שגם מפות הסקרים שלו אמרו – סימן שהלכו בדרך שגויה. נותרו 40 יום לבחירות. עכשיו צריך להפעיל את החושים של מפקד הסיירת שקיבל חמישה צל"שים. זה נעשה במהירות ובחשאיות מוחלטת. אהוד ברק גייס אדם נוסף, חיצוני, שהצביע על הטעות בניווט. השניים עבדו יחד בלילות, אצלו בבית בכוכב יאיר, לבדם, ועיצבו את המתקפה מחדש. עד אותו רגע נראה היה שרשימת המועמדים הגדולה משרתת את אהוד. אלה היו בחירות בשני סיבובים. איציק מרדכי ורשימת המרכז שתו לא מעט קולות מהמחנה של ביבי. גם בני בגין, שרץ בראש רשימה עצמאית, פגע בראש הממשלה שנלחם על כהונה נוספת. מה רע. אבל זו הייתה טעות קטלנית. הטעות. זה היה אינוס המפה. מה שהתבהר באותן ישיבות לילה היה מהות הסיבוב השני. האויב הכי גדול של ביבי לא היה ברק. זו הייתה מפלגת המרכז. לכן, הקמפיין שלו היה אנמי. מי שרוצה את קולות המרכז לא יכול להשיג אותם בהתלהמות ימנית. זו תגיע רק בסיבוב השני. אז, פינקלשטיין וביבי יוציאו את נשק יום הדין שלהם. ראש הממשלה של הערבים, תצרח התעמולה של ביבי, הבוחרים של עזמי בשארה מכתירים אותו. ערפאת בוחר ברק. תמונת האמת של שדה המערכה התבהרה והצטללה. אם יהיה סיבוב שני, ברק יפסיד. מוכרחים לשנות את האסטרטגיה. אם מפסידים בסיבוב השני, הולכים על סיבוב אחד בלבד." ~ על מערכת הבחירות לראשות ממשלה שניהל ברק בשנת 1999^[44]
• "ברק נועד לגדולות, לפחות בעיני עצמו, עוד מהימים בהם הוא היה המפקד האגדי של סיירת מטכ"ל. הוא נחשב ללוחם המעוטר ביותר בתולדות צה"ל ומונה לראש המטה הכללי בשנת 1991. ברק הוא זה שהטביע את הסלוגן 'צבא חכם וקטן' על צה"ל,^[45] אם כי כהונתו כרמטכ"ל לא נחשבת למבריקה במיוחד. אחר כך השתחרר, הצטרף למפלגת העבודה, מונה לשר בממשלת רבין וצפה בעיניים כלות איך הפסיד שמעון פרס את הבחירות לבנימין נתניהו ב־1996 לאחר רצח ראש הממשלה. לאחר התבוסה, השתלט ברק על העבודה, הביס את נתניהו ב־99' והפך לראש הממשלה. דווקא אז, כשהשלים את תכנית ההשתלטות שלו ורק השמיים היו הגבול, התגלה ברק במלוא מערומיו: כהונתו הייתה הקצרה והטראומטית ביותר בהיסטוריה של ישראל. הוא נכשל בניסיונותיו הנמהרים לכרות הסכמי שלום עם הפלסטינים והסורים, האינתיפאדה השנייה פרצה בספטמבר 2000 וברק חווה את נפילת ההתרסקות הפוליטית המהדהדת ביותר בתולדות ישראל. הוא הובס ללא תנאי בידי אריאל שרון בבחירות 2001 לאחר כהונה קצרצרה של כשנה וחצי, ופרש מהחיים הפוליטיים. פסק הזמן נמשך כחמש שנים. מלחמת לבנון השנייה, בה נתפס צה"ל במערומיו, אפשרה לו להדיח ב־2007 את יו"ר מפלגת העבודה, שהיה גם שר הביטחון, עמיר פרץ. ברק חזר למשרד הביטחון, התכנית שלו הייתה פשוטה: כשר ביטחון פופולרי, הוא לא יתקשה להמריא ולהדיח את ראש הממשלה אהוד אולמרט, שכבר אז היה ברווז צולע. אבל כמו תמיד אצל ברק, הכל התקדם על פי התכנית עד שהכול התמוטט וקרס. ברק לא הצליח להמריא ואף התרסק. בבחירות 2009 הוא הוביל את העבודה לשפל חסר תקדים של 13 מנדטים ואחרי כשנתיים פרש עם עוד ארבעה ח"כים מהמפלגה כדי להישאר שר הביטחון בממשלת נתניהו. ב־2013, כשהוא מנודה ציבורית ופוליטית, פרש ברק בפעם השנייה מהחיים הפוליטיים. התפוגגותו מהחיים הציבוריים הייתה עלובה ומעליבה והוא נראה כמי שלא ישוב עוד. בן 71, שנוא על ידי חלק ניכר מהציבור, הפך ברק, שהיה פעם ההבטחה הלבנה הגדולה של השמאל הישראלי, לגרוטאה מחלידה במגרש הגרוטאות של הפוליטיקה הישראלית." ~ בן כספית על הקריירה הפוליטית של ברק^[41]
• "במשך כמה חודשים, הוא עקב אחר המתרחש במגרש המשחקים בטוויטר תחת שם משתמש בדוי, למד את רזי המקצוע, והבין שבעידן המודרני לא צריך יחסי ציבור כדי לשווק את מרכולתך. מהתבוננות קצרה בקמפיין הבחירות של בעלת בריתנו מעבר לאוקיינוס האטלנטי הוא מיהר להסיק שבעידן טראמפ לא צריך הרבה מעבר לביצים. ציניות, סרקזם ובוטות הם שם המשחק. די במסר חד בשניים או שלושה משפטים, ואפשר לקבל התרעות מתפרצות וכותרות ראשיות." ~ על הדרך בה למד ברק להשתמש בטוויטר^[42]
• "בחשבון הגלוי שלו ברק עוקב אחרי 33 איש, בהם ברק אובמה והילרי קלינטון, פוליטיקאים ועיתונאים ישראלים, וגם שני חשבונותיו של נתניהו, שלא מפעיל אותם בעצמו. ברק יודע שציוציו מגיעים לרחוב בלפור ומעלים את רמת המזג, וזה כנראה חלק מההנאה שהוא שואב מהמדיום. ברק צבר קצת יותר מ־11 אלף עוקבים, מספר קטן יחסית לחלק מאושיות הטוויטר הישראליות, אבל בין עוקביו שרים וחברי כנסת מהקואליציה כמו גלעד ארדן, נפתלי בנט ואיילת שקד והשרים לשעבר גדעון סער ולימור לבנת. כל ציוץ שלו זוכה לעשרות תגובות. כמו טראמפ, גם ברק משתעשע בטוויטר בעיקר בלילה, כשהוא מסיר את כל כבלי הפוליטיקלי קורקט שהתרגל אליהם. היהירות והזחיחות שנודע בהן לשמצה, הפכו להיט ברשת. את ההערכות שהוא סולל את דרכו חזרה למערכת, הוא מנפנף בינתיים, וניתן לתהות אם הפופולריות הזו יכולה לחצות את גבולות טוויטר; בשונה מטראמפ, ברק כבר לא יכול לבנות את עצמו כאאוטסיידר. אבל בגילו ובמעמדו, הוא לא רואה אף אחד ממטר, במיוחד לא את ראש הממשלה, כלשון אחד מציוציו: 'צר לי לאכזב את נתניהו, אמשיך לפעול לפקיחת עיני הציבור להתנהלות המתעתעת של רוה"מ ולנזקים שהוא גורם לביטחון ישראל ולעתידה'. מבחינתו שהימין יקרא לו 'פסיכי' ו'אובססיבי', ויזכיר שהיה ראש ממשלה חלש. תסמכו על ברק: התשובה תבוא – ב־140 תווים." ~ על האפקטיביות של טוויטר ככלי בידו של ברק^[42]
• "אהוד ברק, כבר לא איש צעיר, מבקש לחזור לזירה הפוליטית – וזה בסדר גמור. שמעון פרס היה הרבה יותר מבוגר ממנו בעת שזכה להיבחר לנשיא המדינה. גם אריאל שרון היה בעשור השמיני לחייו בעת שנבחר לראשונה לראשות הממשלה. אבל מה שהיה לשני אלה להציע – לאהוד ברק לא יהיה לעולם. הם תמיד נשארו בארץ; גם בשנים שבהן הם נדחקו אל המדבר הפוליטי. תמיד ראו אותם. תמיד שמעו אותם. הם אף פעם לא נטשו אותנו כדי 'לעשות לביתם'. הם תמיד היו כאן בשבילנו. גם בימי סגריר אי אפשר היה להחמיץ את שמעון פרס או את אריאל שרון. הם אף פעם לא תפסו פוזה של נוכחים־נפקדים כמו שעושה אהוד ברק זה שנים רבות. הם גם לא ביקשו לנקר עיניים בעושרם. לכן, הם גם לא חיפשו הסברים לגידול העצום בהונם. הם לא היו צריכים את זה. הנגישות אליהם הייתה תמיד בלתי אמצעית. מה שאי אפשר להגיד על ברק. המפגשים עמו תמיד משאירים טעם חמצמץ. שמעתי את זה לא פעם ממי שיצאו מפגישה כזאת." ~ על הניסיונות של ברק לחזור לזירה הציבורית^[46]
• "אני חושב שאם ברק רוצה לחזור לעמדת מנהיגות, הוא צריך לומר זאת בבירור. עליו להתייצב, לבקש את אמון הציבור ולהסתכן. אין קיצורי דרך. הנוסחה היום הינה: שקיפות, אמינות, שיתוף ויכולת הודאה בשגיאות; ולא בקמפיין בנוסח האייטיז. אלא שברק לא יבוא דרך הדלת. הוא אוהב לחדור מחרכי התריס, מתעלות המיזוג, מהמרזב במרפסת, מהחורים בטפטפות או דרך צנרת המים. לבוא דרך הדלת – כך כולם עושים, אין כאן יתרון. אני מניח כי ברק מבקש לערוך ניסיון נוסף ולהצטייר כ'גרוש ללירה' בהפלת נתניהו. זה לגיטימי, אך צריך להיעשות בגלוי, בראש מורם ועם נטילת סיכון להידחות." ~ אבי בניהו על ניסיונותיו של ברק לחזור לזירה הפוליטית^[47]
• "אהוד הוא עילוי מחשבתי. הוא חושב נכון וקורא מצוין את המפה, אך בינו לבין המציאות אין קשר. האיש גאון, אך איבד את השליטה על עצמו ועל שפיות דעתו הצבאית. הוא אחד האנשים הכי מוזרים שהכרתי. יום אחד הוא קרא לי ואמר: 'לך לחברך, אריק – שהיה ראש האופוזיציה – ותגיד לו שאני מוכן שהוא יהיה אצלי שר האוצר, וסילבן שלום יהיה שר הפנים'... טלפנתי לאריק ואמרתי לו: 'אני בדרך אליך'... כשהגענו אמר אריק: 'קודם כול תאכלו'. כשסיימנו לאכול הוא פסק: 'אני מכיר את אהוד ברק, לא יצא מזה כלום'. למרות זאת שוחחנו על הפרטים והסכמנו בכול. היה צריך רק לחתום. חזרתי לירושלים ודיווחתי לברק שהכול נעול. הוא השיב: 'יפה מאוד. חכה עוד יום'. אחרי זה עוד יום. בסוף הוא נסוג מהתוכנית, כי יוסי ביילין טמטם לו את המוח ושכנע אותו שלא להכניס את אריק שרון לממשלה, כי איתו אי אפשר להגיע לשלום. אצל ברק אתה יוצא בתחושה שהוא איתך – אבל הוא איתך רק באותה השנייה. שנייה אחרי זה הראש שלו מחליק לכיוונים אחרים." ~ בנימין (פואד) בן אליעזר^[48]
• "כי זאת שיטת אהוד ברק – הפניית אצבע. חייל מעוטר, רמטכ”ל, ראש ממשלה ושר ביטחון לשעבר שאף פעם, אבל אף פעם, לא אשם בדבר. שלא טועה אף פעם, שכולם תמיד אשמים חוץ ממנו. ששיקול הדעת שלו הוא אורים ותומים, וכל מי שחושב אחרת ממנו פשוט לא לגיטימי. אי אפשר להבין איך אדם כזה לא רואה שום בעיה, למשל, בעובדה שהוא ניצח בבחירות בענק ואז, בתקופה כל כך קצרה, איבד את השלטון. או בכך שיום אחד הוא החליט לפרק את מפלגת העבודה, שגם ככה הייתה גוף חבוט שנרמס תחת רגליו של נתניהו בממשלת האחדות, רק כדי להישאר שר ביטחון. ושלמרות ההבטחות שמפלגת העצמאות תחדש את ימיה של מפא”י ההיסטורית, מה שנותר ממנה, אחרי יומיים וחצי, זה מתן וילנאי שגריר ושכיב שנאן זוחל על גחונו כדי להתמודד בפריימריז של העבודה. וכל זה קרה מפני שברק החליט שהוא פורש מהפוליטיקה, באתי, פרקתי, הלכתי." ~ על אופיו והתנהגותו של ברק על רק ההקלטות בקולו שנחשפו בתקשורת^[49]
• "אהוד רוצה להיכנס להיסטוריה. הוא, דרך אגב, אמר את זה גם בהקשר האיראני. אם היו הורגים את סדאם חוסיין וזה היה נגמר בהצלחה מסחררת, אהוד היה זה שמקבל על זה את הקרדיט. אהוד הוא איש ברוך כישרונות מצד אחד, אבל מצד שני אני לא שולל את האפשרות שהוא מסתכל כל הזמן איפה הוא יהיה בפנתיאון. איפה הוא יכול להיכנס לספר דברי הימים. אהוד רעב לאיזשהו מקום שם." ~ אמנון ליפקין-שחק על אופיו של ברק^[50]
• "התשומה החיונית באמת, שברק העניק לממשלה ולמערכת הביטחון, הייתה ניסוח מחדש ויישום של תפישת ביטחון אסטרטגית כוללת למדינת ישראל. תפישה זו מקובלת על מרבית אלופי המטה הכללי והרמטכ"ל, אך לא אומצה רשמית על־ידי הממשלה ולא תמיד זכתה להסכמה מצד כל השרים וראש הממשלה. בפועל, לפחות עד לאחרונה, הצליח ברק לשכנע את חברי הקבינט הביטחוני ליישם תפישה זו בעתות משבר ובצמתי החלטה. כולל לפני ובעת מבצע 'עופרת יצוקה'. מי שיבחן את התנהלותו המקצועית של ברק כשר ביטחון יראה שהיא תואמת לחלוטין את תפישת הביטחון האסטרטגית שלו." ~ התרומה המכרעת שהרים ברק בתפקידו כשר ביטחון לצה"ל^[51]
• "תפישת הביטחון של ברק זהה כמעט לגמרי לזו שקבע בן-גוריון. השינויים שהכניס השר היוצא הם בעיקר באמצעים ובשיטות הלחימה וההתגוננות, הנגזרים מאופי האיום החדש. מאחר שהרקטות והטילים הם איום שקשה מאוד לחסלו כליל, אפילו באמצעות פעולה קרקעית – הורה ברק מיד כשנכנס לתפקידו לתת עדיפות עליונה לפיתוח מערכת רב־שכבתית ליירוט רקטות וטילים מכל הסוגים. בעדיפות שנייה הוא העמיד את שיפור יכולת התמרון היבשתי של צה"ל בשדה הקרב רווי הטילים, באמצעות הגדלת סדר הכוחות, מיגון כלי הרכב המשוריינים, אימונים באש חיה ושימוש ב'מסכי אש' המגוננים על החיילים המתקדמים, ועוד אמצעים רבים אחרים שחלקם באו לידי ביטוי בעופרת יצוקה." ~ התרומה המכרעת שהרים ברק בתפקידו כשר ביטחון לצה"ל^[51]
• "ברק תומך בפתרון של שתי מדינות לסכסוך עם הפלסטינים, אבל מסופק אם ניתן יהיה להשיגו בשנים הקרובות. הוא האמין ואף פעל כדי לקדם פתרון שיבוא מלמטה למעלה, כלומר: קודם שיפור מצב הביטחון בשטח והמצב הכלכלי ואיכות החיים של הפלסטינים בגדה (הסרת מחסומים), ורק אחר־כך, כשאבו-מאזן יתחזק ויוכל לשלוט גם בעזה כפי שכוחותיו שולטים כעת בג'נין, בחברון ובבית-לחם, אפשר יהיה לקיים מו"מ אפקטיבי על הסדר הקבע. אולי בגלל השקפה זו, כדי להימנע מעימות סיזיפי טרם זמנו עם המתנחלים, גרר ברק את רגליו ונמנע מהסרת מאחזים בלתי חוקיים בגדה." ~ תפיסת ההסדר המדיני בשטחים לשיטתו של ברק והשפעתה על תפקודו כשר ביטחון^[51]
• "הדמיון היחיד בין ברק לבן-גוריון זה הגובה." ~ שולמית אלוני בתגובה להקמת מפלגת העצמאות ופילוג העבודה^[52]
• "לא ידענו שאפשר לשמוע ציוצים דרך החלונות האטומים של הקומה ה־32 במגדלי אקירוב. טוב יעשה שר הביטחון אם יקשיב יותר וידבר הרבה פחות." ~ שאול מופז בעיצומה של המחאה החברתית^[53]
• "אהוד ברח." ~ צחי הנגבי באנלוגיה לאסון צאלים ב'
• "גבר חזק והגון." ~ חאפז אל-אסד^[54]
• "נדמה לי שאהוד ממשיך בדרך כמו טיל שיוט עם ראש חכם, עם מנוע שקט אבל ארוך טווח, עם מטען מועיל די גדול, וגם מי שחושב שהוא יודע לאן הטיל הזה תוכנת – ומי שתיכנת אותו זה אהוד – יכול להיות מופתע, כי ברגע האחרון הוא יכול לשנות כיוון, מטרה, אבל הוא לבטח יגיע לאן שהוא רוצה." ~ אמנון ליפקין-שחק על ברק בערב לכבוד סיום שירותו של ברק כרמטכ"ל^[55]
• "איש ישן עם זקן חדש." ~ בנימין נתניהו על ברק בכנס פעילים

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: אהוד ברק

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אהוד ברק

הערות שוליים

1. ↑ חגי עינב, ברק: יד שמאל מחפשת שלום, יד ימין על ההדק, באתר ynet‏, 27 באוקטובר 2009
2. ↑ בן כספית ואילן כפיר, ברק – חייל מספר 1, עמ' 54–55
3. ↑ מקור (הקישור אינו פעיל, {{{1}}})
4. ↑ מקור (הקישור אינו פעיל, {{{1}}})
5. ↑ מקור (הקישור אינו פעיל, {{{1}}})
6. ↑ ברק על פרשת הרפז: "אשכנזי ואנשיו פעלו כעבריינים", באתר וואלה!, 25 באוקטובר 2014
7. ↑ אהוד ברק: "דאעש לא חזקים, אפשר להכניע אותם ביומיים", באתר מעריב, 26 ביוני 2015
8. 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 גידי וייץ, אהוד ברק מזהיר שישראל תחת נתניהו בדרך לאסון. ראיון, באתר הארץ, 7 בינואר 2015
9. ↑ מקור (הקישור אינו פעיל, {{{1}}})
10. ↑ פגישה עם רוני קובן, עונה 4, אהוד ברק - פרק 1 (דקה 34:36 ואילך), בערוץ היוטיוב של תאגיד השידור כאן 11.
11. ↑ בן כספית ואילן כפיר, ברק – חייל מספר 1, עמ' 315
12. ↑ בן כספית ואילן כפיר, ברק – חייל מספר 1, עמ' 321
13. ↑ עמוס הראל, ברק מעריך: אסד ייפול בשבועות הקרובים, "הארץ", 11 בדצמבר 2011
14. ↑ ראיון ברשת ב', ינואר 2012
15. ↑ מקור
16. ↑ תיק תקשורת: אהוד ברק נגד הממשלה, בערוץ היוטיוב של כאן חינוכית
17. ↑ אהוד ברק מתכנן חזרה לפוליטיקה?, באתר mako,‏ 9 במאי 2014
18. ↑ שי בן ארי ונאור פרנקו, אהוד ברק נגד ברק אובמה: "סיסמאות ריקות במקום מדיניות", באתר mako,‏ 27 באפריל 2014
19. ↑ ורטר יוסי, לעשות שלום, או להרוויח זמן: מה עובר בראש של נתניהו, "הארץ", 16 באוגוסט 2013
20. ↑ לונדון את קירשבנאום, ערוץ 10, 21 בפברואר 2018
21. ↑ טוויטר, 1 באוקטובר 2017
22. ↑ כנס הרצליה, 22 ביוני 2017
23. ↑ טוויטר, 26 בינואר 2017
24. ↑ טוויטר, 7 בנובמבר 2016
25. ↑
26. ↑ מקור
27. ↑ מתוך ראיון לתוכנית הרדיו "הכל דיבורים" עם איילה חסון ברשת ב', 31 במרץ 2011
28. ↑ מתוך ראיון לתוכנית הרדיו "הכל דיבורים" עם איילה חסון ברשת ב', 22 בדצמבר 2011
29. ↑ ראיון לארי שביט, "הארץ", 10 באוגוסט 2012
30. ↑ אטילה שומפלבי, אהוד ברק: זה לא אם, אלא מתי, "ynet", אוקטובר 2004
31. ↑ בראיון לערוץ 10
32. ↑ מקור
33. ↑ קינה על חבר: הרמטכ"ל אהוד ברק סופד לאלוף נחמיה תמרי, באתר nrg,‏ 9 במאי 2011
34. ↑ "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה" – הרהורים בעקבות מבצע "עמוד ענן" שבדרום
35. 1 2 3 4 5 אמיר בוחבוט, מיוחד: שר הביטחון אהוד ברק מספר על מבצע 'סבנה', 11 במאי 2012, באתר "וואלה!"
36. 1 2 3 4 5 6 7 8 מתוך ראיון שערך עמו רזי ברקאי בתוכנית הרדיו "מה בוער" לרגל ארבעים שנה למבצע איזוטופ, "גלי צה"ל", ששודר ב־9 במאי 2012
37. ↑ מתוך הספר "זה היה סודי ביותר" מאת יוסף ארגמן, הוצאת משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 359
38. ↑ ברק על פרשת הרפז: "אשכנזי ואנשיו פעלו כעבריינים", באתר וואלה!, 25 באוקטובר 2014
39. ↑ בראיון לגלי צה"ל, 13 באוגוסט 2008
40. ↑ בן כספית ואילן כפיר, ברק – חייל מספר 1, עמ' 308
41. 1 2 בן כספית, "הקמבק השלישי של אהוד ברק", באתר אלמוניטור, 29 ביוני 2017
42. 1 2 3 טל שליו, "כשברק השליך את הממלכתיות והסיר את הכפפות: מבט לטוויטר שמשגע את המדינה", באתר וואלה!, 6 בינואר 2017
43. 1 2 3 4 5 6 ד"ר אורי מילשטיין, "הפער בין כישוריו של ברק לבין התוצאות מעוררות המחלוקת", באתר מעריב, 12 באוגוסט 2017
44. 1 2 3 יונתן שם-אור, "מה הסיכוי של אהוד ברק לחזור לראשות הממשלה", באתר ליברל, 9 ביולי 2017
45. ↑ לעומת זאת, ב-1998 כתבו בן כספית ואילן כפיר, ברק – חייל מספר 1, עמ' 247: "באותם ימים ראשונים הרבו לצטט אמירה שיוחסה לו על צבא קטן וחכם. ברק מעולם לא אמר את הדברים. הוא רצה צבא גדול".
46. ↑ ד"ר חיים משגב, "אבד הברק: רה"מ לשעבר חושב שהכל נמחל לו. המציאות רחוקה מכך", באתר מעריב, 4 בדצמבר 2016
47. ↑ אבי בניהו, המטכ"ליסט: אם אהוד ברק רוצה לחזור לפוליטיקה, שישתמש בדלת הקדמית, באתר מעריב, 23 בספטמבר 2016
48. ↑ ד"ר אורי מילשטיין, "רצו שלא אהיה נשיא": חברו הטוב של פואד חושף את שיחתם האחרונה, באתר מעריב, 30 באוגוסט 2016
49. ↑ מיכל אהרוני, מספר יודע כל, באתר מעריב, 26 באוגוסט 2015
50. ↑ עמרי אסנהיים, סגן הרמטכ"ל ליפקין שחק התריע לפני אסון צאלים - ובכה אחריו, באתר וואלה!, 22 בדצמבר 2012
51. 1 2 3 רון בן ישי, אהוד ברק: נתן את הכבוד לצה"ל, באתר ynet‏, 26 בפברואר 2009
52. ↑ בראיון ל־ynet
53. ↑ לערוץ 2, 15 באוגוסט 2011 מקור
54. ↑ בראיון לעיתון אל-חייאת, 1999 מקור
55. ↑ בן כספית ואילן כפיר, ברק – חייל מספר 1, עמ' 11

ראשי ממשלות ישראל
דוד בן-גוריון • משה שרת • דוד בן-גוריון • לוי אשכול • גולדה מאיר • יצחק רבין • מנחם בגין • יצחק שמיר • שמעון פרס • יצחק שמיר • יצחק רבין • שמעון פרס • בנימין נתניהו • אהוד ברק • אריאל שרון • אהוד אולמרט • בנימין נתניהו • נפתלי בנט • יאיר לפיד • בנימין נתניהו

שרי הביטחון בממשלות ישראל
דוד בן-גוריון • פנחס לבון • דוד בן-גוריון • לוי אשכול • משה דיין • שמעון פרס • עזר ויצמן • מנחם בגין • אריאל שרון • משה ארנס • יצחק רבין • יצחק שמיר • משה ארנס • יצחק רבין • שמעון פרס • יצחק מרדכי • משה ארנס • אהוד ברק • בנימין בן אליעזר • שאול מופז • עמיר פרץ • אהוד ברק • משה יעלון • אביגדור ליברמן • בנימין נתניהו • נפתלי בנט • בני גנץ • יואב גלנט • ישראל כ"ץ

שרי החוץ בממשלות ישראל

משה שרת • גולדה מאיר • אבא אבן • יגאל אלון • משה דיין • מנחם בגין • יצחק שמיר • שמעון פרס • משה ארנס • דוד לוי • שמעון פרס • אהוד ברק • דוד לוי • בנימין נתניהו • אריאל שרון • דוד לוי • אהוד ברק • שלמה בן עמי • שמעון פרס • אריאל שרון • בנימין נתניהו • סילבן שלום • ציפי לבני • אביגדור ליברמן • בנימין נתניהו • אביגדור ליברמן • בנימין נתניהו • ישראל כ"ץ • גבי אשכנזי • יאיר לפיד • אלי כהן • ישראל כ"ץ • גדעון סער

ראשי המטה הכללי של צה"ל
יעקב דורי · יגאל ידין · מרדכי מקלף · משה דיין · חיים לסקוב · צבי צור · יצחק רבין · חיים בר-לב · דוד אלעזר · מרדכי גור · רפאל איתן · משה לוי · דן שומרון · אהוד ברק · אמנון ליפקין-שחק · שאול מופז · משה יעלון · דני חלוץ · גבי אשכנזי · בני גנץ · גדי איזנקוט · אביב כוכבי · הרצי הלוי