דבורה עומר

דבורה עומר (9 באוקטובר 1932 – 2 במאי 2013) הייתה סופרת ילדים ונוער ישראלית. זכתה בפרסים רבים על יצירתה, בהם פרס ישראל לשנת 2006.

שרה, גיבורת ניל"י (1967)

• "שרה פתחה את הדלת ונכנסה בצעדים חרישיים. המראה שנתגלה לעיניה היה מוּכּר מאוד. בעיניים עצומות יכלה לתאר כיצד ייראו החדרים עם שובו של אהרון ממסעו."
• "כה נאה הייתה, מלאת חיים ונעורים בחצאיתה הכהה, החולצה בעלת הצווארון הזקוף והמהודק לצווארה הדק, והשערות הזהובות שהשתפלו בגלים רכים מתחת לכובע השחור הנוקשה שעל ראשה."
• "רק אם תהיה גיבורה ותחולל מעשה גבורה יעריך אותה, הירהרה בכאב. עליה למצוא משהו, לעשות מעשה שבזכותו יעריך אותה, יעריצנה. פתאום עלה רעיון נועז במוחה."

צוללים קדימה (1968)

• "כולם נראו מהורהרים, כל אחד שקוע בעולמו שלו, עולם שבו אין דריסת רגל לזר. אני חשבתי על המלחמה הזו שנכפתה עלינו, מלחמה שלא אנחנו רצינו בה, אך עלינו לעשות הכול כדי לנצח בה."
• "הוא מספר סיפורים על עולם אחר, עולם מסעיר ומעניין, עולם תת־ימי. אנחנו יושבים ומאזינים בנשימה עצורה לסיפורים אלה, אך לעולם אין לדעת מה אמת בסיפוריו ומה דמיון. שחר משנה את שמות גיבורי הפעולות, מקומות, אירועים. ייתכן כי הוא עושה זאת בגלל חוקי הצנזורה המחמירים."

אמרותיה

• "תמיד אהבתי לכתוב. עזבתי את ההוראה לפני ארבע שנים ועכשיו אני יכולה לעסוק בכתיבה בלבד. אני רואה בכתיבה את תפקיד המחנך. בבית ספר אני עומדת מול כיתה אחת ובכתיבה מגיעים הסיפורים שלי לילדים רבים יותר. בתו של איתמר בן-אב"י רינה סיפרה לי שילדים באים עכשיו לראות אותה כבתו של בן-ציון. עד כדי כך הם מזדהים עם חייו ועם הסבל שלו." ~ על כתיבתה (הפנס הירוק שלי, עיתון 'דבר', 10 בינואר 1969)
• "את הספר ('שרה, גיבורת נילי') הזמינה אצלי אז ההוצאה שפתחה אז בסדרת ספרים שנקראה 'הנועזים'. כשקרא לי עורך הסדרה והציע לי לכתוב על שרה אהרנסון קיבלתי שוק. תראה אמרתי לו אני לא בטוחה שצריך לספר לילדים משהו לא חינוכי. אבל הוא שכנע אותי שאגש לנושא. כשהתחלתי לקרוא לא יכולתי להפסיק. גם כאן עברתי אותה דרך עבודה. קודם קריאה ואיסוף חומר, ורק אחר כך הכתיבה. הייתי גם בזכרון יעקב בבית האהרונסים. בהתחלה קיבלו אותי איום ולא רצו לתת לי להיכנס. רבקה אהרנסון לא רצתה לראות אותי. לאט לאט היא השתכנעה שאני רוצה לעשות עבודה רצינית והיחס השתנה. כשקיבלתי את פרס למדן על הספר, היא שלחה לי את זר פרחים גדול שכישבתי על הבמה יכולתי להסתתר מאחוריו." ~ על תהליך הכתיבה של הספר "שרה, גיבורת ניל"י" (הפנס הירוק שלי, עיתון 'דבר', 10 בינואר 1969)
• "צריך להבחין בין כתיבתי לבני הנעורים לבין הכתיבה לילדים צעירים מאוד. בכתיבה לבני נוער אני מעלה דמויות מופת מההיסטוריה הישראלית כדוגמת שרה אהרונסון, אליעזר בן-יהודה , יצחק רבין ורבים אחרים. שם כתיבתי נשארה די דומה – במובן של הבאה סיפורית של אירועים שאכן התרחשו בהיסטוריה הציונית בתוספת נופך אישי שמאפשר לי להציג ציור של הדמות, לפי התרשמותי מהחומרים שליקטתי." ~ על אפיון כתיבתה (כרמית ספיר-ויץ, לא הלכה לאיבוד: ראיון עם דבורה עומר, באתר nrg,‏ 15 באפריל 2010)
• "ירייה בודדת קטעה את השקט. לא ייחסתי לה חשיבות מיוחדת והמשכתי לנגן. כעבור מספר רגעים נכנס לחדר המורה שלי ואמר שהוא רוצה לדבר איתי. הוא לקח אותי לטיול במשק וסיפר לי שאמא הייתה באימונים ונפצעה קשה מאוד. המשכנו ללכת והוא חזר ושאל אם אני מבינה שאמא שלי במצב אנוש. כנראה הוא קיווה שבכוחות עצמי אגיע למסקנה שאמא מתה. כשנכנסתי באותו יום לחדר אוכל של הקיבוץ ראיתי על לוח המודעות את שם אמי. ‘לאה שרשבסקי', היה כתוב שם, ‘זקופת הקומה ויישרת הצעד בת ה־32 איננה'." ~ על הרגעים בהם נודע לה על מות אמה (כרמית ספיר ויץ, עשור למותה של דבורה עומר: בחזרה אל סיפור חייה המטלטל, באתר מעריב, 29 באפריל 2023)

נאמר עליה

• "כנראה שהספרים שלה, שהצליחו ללמד אותנו במשך השנים היסטוריה, נוגעים בנו לא רק כי עומר יודעת לספר סיפורים אלא כי בכל סיפור נמצאת לעיתים בגלוי ולעיתים רק במרומז, דבורה עומר עצמה." ~ סמדר פלד, על חשיבותה של דבורה עומר בקאנון הלאומי (דבורה עומר חושפת את סוד חייה: "אני אדם שרוט מאוד", באתר N12,‏ 11 בינואר 2013)
• "ידעתי את הסוד הזה כל השנים. סיפרו לי בקיבוץ מי ירתה, אבל אמרו לי לא לספר. סוד זה סוד. אני גם לא ידעתי מה זה יעשה לדבורה." ~ שמוליק (בעלה של דבורה עומר) על הסוד שנאלץ לנצור בליבו אל מול החיים המשותפים עם אשתו (סמדר פלד, דבורה עומר חושפת את סוד חייה: "אני אדם שרוט מאוד", באתר N12,‏ 11 בינואר 2013)
• "דבורה עומר ז"ל היא גדולת סופרי הילדים והנוער בתולדות הספרות העברית. דבורה ז"ל סיפרה בספריה בכישרון מופלא את סיפורה של מדינת ישראל, העניקה ביטוי יוצא דופן לערכי הציונות והפכה אותם לחלק חשוב מחיינו. ספריה ליוו, ריתקו והילכו קסם על דורות רבים של ילדים ובני נוער. במובנים רבים גם לאחר מותה תמשיך דבורה עומר באמצעות ספריה להטביע את חותמה ולהשפיע על פני החברה הישראלית. התרבות הישראלית והספרות העברית איבדו אמש את אחת מיקירות בנותיה. אני משתתפת בצער משפחתה. יהי זכרה ברוך." ~ שרת התרבות לימור לבנת סופדת לדבורה עומר עם היוודע דבר פטירתה (נועה הרשקוביץ, שמואל עומר: "אני עדיין לא מעכל שהיא איננה", באתר וואלה, 3 במאי 2013)
• "אמא יושבת מול מכונת כתיבה ירוקה, אני באה מבית הספר, עומדת מאחוריה והיא מושיטה לי דפים ונותנת לי לקרוא את כתב היד של הספר 'שרה, גיבורת ניל"י'. אני קוראת ואומרת לה: 'אמא, לא נראה לי שאבשלום (פיינברג) מתאהב ברבקה (אהרונסון). תשני את זה!' והיא אומרת לי: 'ילדתי – כך קראה לי – אני לא יכולה לשנות את ההיסטוריה'." ~ טלי עומר (בתה של דבורה עומר) (צפורה רומן, בתה של דבורה עומר: "כשהיה צריך לאפות עוגה לגן, אמא שלחה סיפור", באתר לאשה, 14 במאי 2017)
• "היא רצתה שהאנשים האלה, שעשו למען המדינה, לא יישכחו כמו אמא שלה, שנהרגה במאבק על תקומת ישראל ונעלמה בתהום הנשייה. היא לא שכחה. זה היה משהו שבער בה, החובה להזכיר שהאנשים האלה לא מתו לשווא." ~ טלי עומר על כתיבתה של אמה (צפורה רומן, בתה של דבורה עומר: "כשהיה צריך לאפות עוגה לגן, אמא שלחה סיפור", באתר לאשה, 14 במאי 2017)
• "דבורה עומר איבדה בגיל 11 את שתי הנשים המשמעותיות בחייה: אמה והמטפלת בבית הילדים שירתה בה בשוגג בזמן אימון של ההגנה. בהלוויה אמרו לה: 'אל תבכי. לא בוכים אצלנו בהלוויות'." ~ על הפצע הפתוח בחייה של דבורה עומר (צפורה רומן, בתה של דבורה עומר: "כשהיה צריך לאפות עוגה לגן, אמא שלחה סיפור", באתר לאשה, 14 במאי 2017)
• "דבורה עומר הייתה, אם תרצו, קולו של דור. נסיבות חייה הפכו אותה קורבן לדור שקדם לה, ושהעמיד את הקמת המדינה בעדיפות ראשונה על פני כל השאר. עומר ניסתה לשבור את השרשרת, עזבה את הקיבוץ ובנתה לעצמה קריירה משגשגת כסופרת, אבל הכאב לא הרפה ממנה והוא לפות בכל אחד מהספרים שכתבה, כפי שמדגימים הציטוטים שהובאו במהלך הסרט. הכאב הזה היה חלק מחבל הטבור שחיבר אל הספרים את הקוראים שלה, שחוו אפקט מזכך. במובן מסוים, דבורה עומר אכן לא התבגרה מעולם, מה שמסביר את היכולת שלה לדבר לילדים ולבני נוער בגובה העיניים, גם אם העיניים הללו היו גשומות רוב הזמן." ~ על הסרט זוכה פרס אופיר "גשם בעיניים" שיצר רון עומר (בנה של דבורה עומר) על סיפור חייה של אמו (סמדר שילוני, "גשם בעיניים": סיפור חייה של דבורה עומר מרתק אך כואב, באתר ynet,‏ 16 בנובמבר 2020)