אוליבר אלזוורת'
עורך דין, שופט, פוליטיקאי ודיפלומט אמריקאי, נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אוליבר אלזוורת' (באנגלית: Oliver Ellsworth; 29 באפריל 1745 – 26 בנובמבר 1807) היה עורך דין, שופט, פוליטיקאי ודיפלומט אמריקאי. הוא היה אחד ממנסחי חוקת ארצות הברית, סנאטור מטעם קונטיקט ונשיא בית המשפט העליון השלישי של ארצות הברית. בבחירות לנשיאות של 1796 הוא קיבל 11 קולות בחבר האלקטורים.
אוליבר אלזוורת' | |||||||
לידה |
29 באפריל 1745 וינדזור, קונטיקט, האימפריה הבריטית | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
26 בנובמבר 1807 (בגיל 62) וינדזור, קונטיקט, ארצות הברית | ||||||
מדינה | ארצות הברית ארצות הברית | ||||||
מקום קבורה | בית הקברות פליסדו, וינדזור, קונטיקט, ארצות הברית | ||||||
השכלה |
| ||||||
מפלגה | המפלגה הפדרליסטית | ||||||
בן או בת זוג | Abigail Wolcott Ellsworth | ||||||
| |||||||
| |||||||
פרסים והוקרה | |||||||
עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים | |||||||
חתימה | |||||||
אלזוורת נולד בווינדזור, קונטיקט ולמד בקולג' ניו ג'רזי (כיום אוניברסיטת פרינסטון), שם הוא סייע לייסד את האגודה הוויגית-קליאוסופית האמריקאית (American Whig–Cliosophic Society). ב-1777 הוא היה לפרקליט המדינה במחוז הרטפורד שבקונטיקט ונבחר כנציג לקונגרס הקונטיננטלי, בו הוא כיהן עד לתום מלחמת העצמאות של ארצות הברית. בשנות ה-80 של המאה ה-18 הוא כיהן כשופט במדינתו וב-1787 הוא היה נציג לועידת החוקה שבה התקבלה חוקת ארצות הברית. בעת דיוני הוועידה הוא היה בין אלו שהיו אמונים על ניסוחה של פשרת קונטיקט (אנ') בין המדינות המאוכלסות לבין המדינות הקטנות. הוא גם היה חבר בוועדת הפרטים (אנ'), שהכינה את הטיוטה הראשונה של החוקה, אך הוא עזב את הוועידה לפני חתימת החוקה.
השפעתו סייעה להבטיח שקונטיקט תאשרר את החוקה והוא נבחר כאחד משני הסנאטורים של המדינה וכיהן בתפקיד בשנים 1789–1796. הוא היה המנסח הראשי של חוק השיפוט של 1789 (Judiciary Act of 1789), שקבע את דמותה של מערכת השיפוט הפדרלית של ארצות הברית ומיסד את סמכותו של בית המשפט העליון של ארצות הברית כגוף שיכול להפוך על פניהן את החלטות בתי המשפט המדינתיים שהיו מנוגדות לחוקה. אלזוורת' היה בעל ברית מרכזי בסנאט של אלכסנדר המילטון והיה חבר במפלגה הפדרליסטית. הוא הוביל בסנאט את תהליך קבלת הצעותיו של המילטון, כמו חוק המימון של 1790 (Funding Act of 1790) ואת חוק הבנק של 1791 (Bank Bill of 1791). הוא גם היה מתומכיהם של מגילת הזכויות של ארצות הברית ושל של חוזה ג'יי (Jay Treaty) בין ארצות הברית לבין הממלכה המאוחדת.
ב-1796, לאחר שהסנאט דחה את מועמדותו של ג'ון ראטלדג' כנשיא בית המשפט העליון, מינה הנשיא ג'ורג' וושינגטון את אלזוורת' לתפקיד. מועמדותו אושרה פה אחד בסנאט והוא כיהן בתפקיד עד 1800, כאשר הוא התפטר עקב בריאותו הרופפת. כמה תיקים נדונו בבית המשפט בראשותו, והוא ייזכר בעיקר בשל העובדה שהוא לא עודד את הנוהג של חוות דעת המשכית (Seriatim). במקביל לכהונתו כנשיא בית המשפט העליון, הוא כיהן כנציג ארצות הברית לצרפת בשנים 1799–1800, שם הוא חתם על ההסכם ששם קץ למלחמה הבלתי רשמית בין ארצות הברית לצרפת. באותה שנה הוא פרש מתפקידו כנשיא בית המשפט העליון והוחלף בג'ון מרשל. לאחר מכן הוא היה חבר במועצת המושל של קונטיקט עד למותו ב-1807.