איחוד הנסיכויות הרומניות
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
איחוד הנסיכויות הרומניות (ברומנית: Unirea Principatelor Române), המכונה גם "האיחוד הקטן" (ברומנית: Mica Unire), היה תהליך פוליטי שקרה באמצע המאה ה-19 על ידי מיזוגן של נסיכות מולדובה ונסיכות ולאכיה (צארה רומנאסקה) לכדי ישות מדינית אחת, שנקראה הנסיכויות הרומניות המאוחדות, תהליך שהיווה נדבך חשוב בהנחת היסודות לייסודה של המדינה הרומנית המודרנית. תהליך האיחוד התבסס על קרבה תרבותית וכלכלית חזקה בין שתי הנסיכויות, וקרה בפועל על ידי בחירת קולונל מולדבי בשם אלכסנדרו יואן קוזה כשליט הנסיכויות ב-5 בינואר 1859 בנסיכות מולדובה ו-24 בינואר 1859 בוולאכיה. על כן, ה-24 בינואר הוא חג לאומי ברומניה ונקרא יום איחוד הנסיכויות הרומניות (ברומנית: Ziua Unirii Principatelor Române).
התהליך החל בשנת 1848 עם השלמת איחוד המכסים בין מולדובה לבין ולאכיה, בתקופת שלטונם של מיכאיל סטורדזה, וגיאורגה ביבסקו בהתאמה. מהלך זה קרה הואץ כתוצאה ממלחמת קרים מתוך מטרה לעצור אשאיפותיה הגאופוליטיות של האימפריה הרוסית בדנובה התחתונה, מבלי לחזק את האימפריה העות'מאנית, שהסתמכה על הנסיכויות. הצבעה בעד האיחוד בשתי המדינות, קרתה כאשר דיוואנים אד-הוק (אסיפות בעלי אופי ייצוגי) משתי הנסיכויות הצביעו בעד מינוי ראש ממשלה משותף. אור ירוק בינלאומי למהלך פוליטי זה ניתן במסגרת הסכמת פריז בו הכירו המעצמות באיחוד בין שתי הנסיכויות. ב-24 בינואר 1859 מנהיג איגוד מקצועי מולדבי אלכסנדרו יואן קוזה נבחר נסיך מולדביה וולאכיה, מהלך שהביא את שתי המדינות להיות באוניה פרסונלית, הנסיכויות הרומניות המאוחדות. בשנת 1862, עם איגודים בשתי המדינות, קוזה מאוחדת בפרלמנט ובממשלה, השיגה איחוד פוליטי. לאחר הדחתו מהשלטון ב-1866, האיחוד המשיך להתחזק, ליורשו מונה הנסיך קרול הראשון, מלך רומניה והחוקה החדשה שאומצה קבעה כי המדינה החדשה נקראת ממלכת רומניה.