ביבופ
ז'אנר במוזיקת הג'אז / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בִּיבּוֹפּ (באנגלית: Bebop) או בופ, הוא ז'אנר מרכזי בג'אז, שהתפתח בשנות ה-40 של המאה ה-20. אף על פי שהביבופ ספג זלזול מהקהל ומהמוזיקאים בראשית דרכו, כיום הוא מוכר כחשוב שבסגנונות הג'אז, כיוון שניגוני הג'אז שהולחנו ובוצעו מאז נמנים עמו או עם סגנונות שהיו המשכיו הישירים. הבופ אף עיצב בדמותו את מרבית התרבות הסובבת את הג'אז - החל במועדוני הג'אז שהיו שונים בתכלית לפני כן, עבור בציבור החובבים וכלה באופי ההרכבים ובמניין חבריהם.
מקורות סגנוניים | רגטיים, בלוז סווינג |
---|---|
מקורות תרבותיים | מועדוני סווינג בשנות ה-30 בניו יורק |
מוצא | ארצות הברית |
כלים | מערכת תופים, קונטרבס, פסנתר, גיטרה, סקסופון, חצוצרה וטרומבון. |
פופולריות מיינסטרים | בתחילה בעיקר בקרב מוזיקאים, בהמשך הפך לזרם מרכזי בג'אז ולבעל השפעה רבה בז'אנרים מוזיקליים רבים. |
תת-סוגות | |
הארד בופ, פוסט-בופ, קול ג'אז, ג'אז מודאלי | |
סוגות היתוך | |
אוונגרד, ג'אז חופשי | |
סצינות אזוריות | |
בערים הארלם וניו אורלינס התפתחו סצנות מקומיות של ביבופ | |
נושאים קרובים | |
אלתור, סטנדרט | |
מן הבחינה המוזיקלית גרידא, נחשבת מהפכת הביבופ בעיני רבים לנקודת המפנה המשמעותית ביותר בתפיסה המוזיקלית של הג'אז. בעוד הסגנונות שקדמו לו נועדו בעיקר לצורכי בידור, הרי שייעודו של הבופ הוא בעיקרו אמנותי. נוסף על כך, הביא הביבופ לפיתוח הגישה האינדיבידואלית בג'אז, הקובעת כי חשיבות המוזיקאים המבצעים את הקטע גדולה לאין ערוך מזו של מלחינו. כיום זו הגישה המקובלת בג'אז, ועל פיה מרחב הביטוי העצמי של כל חברי ההרכב עד האחרון שבהם זוכה לחשיבות ראשונה במעלה.
הביבופ נבדל מהסווינג שקדם לו בשתי נקודות עיקריות: המלודיות מורכבות יותר, אף על פי שהן נכתבו על סמך אותו רצף אקורדים; והאלתור נעשה בצורה הרבה יותר חופשית, ללא קשר למלודיה המקורית של השיר. בביבופ נעלמת בדרך כלל המלודיה המקורית כבר בפזמון השני או השלישי. נוסף על כך, הטמפו (מפעם) בבופ מהיר בדרך כלל, והמבנה ההרמוני מורכב יותר. פיתוח הסגנון מיוחס בעיקר לנגן הסקסופון אלט, צ'ארלי פארקר, אשר במהלך חייו הקצרים הספיק להוביל מספר מוזיקאים הרפתקנים ואמיצים למהפכה הגדולה ביותר בתולדות הג'אז.